מצינו בדברי חכמים מנהגי זהירות שונים שנועדו למניעת היזק משדים ורוחות רעות, אולם במשך הדורות הפסיקו ישראל להיזהר בהם, מפני שאותם שדים ורוחות רעות כבר לא היו מצויים. וכן למדנו ממנהג הזהירות מ'זוגות' (פסחים קי, א), שבימי התלמוד רבים נזהרו שלא לשתות כוסות או לאכול מאכלים במספר זוגי, כדי שלא להינזק משדים. כפי הנראה שדים אלו קיבלו את כוחם מדת האמגושים (של זרתוסטרה), שהאמינה שיש בעולם שני כוחות, טוב ורע, והאוכלים או שותים זוגות, הוזקו משדים ורוחות של עבודה זרה זו. אולם הוסיפו חכמים ואמרו כלל (פסחים קי, ב): "כל דקפיד – קפדי בהדיה, ודלא קפיד – לא קפדי בהדיה. ומיהו למיחש מיבעי". תרגום: "כל המקפיד – מקפידים איתו, ומי שלא מקפיד – אין מקפידים איתו, אולם לחשוש צריך". כלומר, המקפיד להיזהר מ'זוגות' והתרשל ולא נזהר – עלול להינזק מאותם שדים ורוחות רעות, ומי שאינו מקפיד להיזהר מ'זוגות', אותם שדים ורוחות רעות אינם מזיקים לו. אולם לכתחילה עדיף שאדם לא יחשוף עצמו לסכנתם בשתייה או אכילה של זוגות, כי לעיתים הם מזיקים גם למי שאינו חושש להם.
ההסבר הוא שעולמות הרוח מורכבים מעולמות שונים, או במילים אחרות ממימדים שונים. בכל עולם יש כוחות טובים ומועילים וכן רעים ומזיקים. בעולמות שנוטים אל הדמיון והמיסטיקה, הכוחות הללו מופיעים כמלאכים, רוחות ושדים שמשפיעים לטובה ולרעה, כל עולם לפי סוג תודעת הדמיונות שבו. ובעולמות שנוטים אל השכל, הם מופיעים כדעות טובות ורעות שמתפשטות ומשפיעות על האדם והאנושות, כל עולם לפי התפישות שעומדות בבסיסו.
לכל אדם עולם תודעתי משלו, ובעולם שבו תודעתו נמצאת – שם הוא חי. זהו שאמרו חכמים: כל המקפיד – מקפידים איתו, ומי שלא מקפיד – אין מקפידים איתו. כלומר, הנמצא בתודעתו בעולם של רוחות ושדים מסוימים, כדוגמת המזיקים לשותים זוגות, מושפע מהם. ומי שאינו נמצא בתודעתו שם, אותם שדים אינם פועלים עליו. ואע"פ כן אמרו חכמים, שנכון שיחשוש מדברים שידועים כמסוכנים. כי אף שתודעתו רחוקה משדים ורוחות אלו, כיוון שהוא חי בתקופה שתודעתם נפוצה, והוא עצמו חושש לשדים ולרוחות מסוג שונה, יש לחשוש שגם שדים ורוחות מעולם תודעתי סמוך יכולים להזיק לו, ולכן נכון שייזהר מסכנתם.
אולם במהלך הדורות, רוב ישראל עברו לחיות בתודעה של עולמות רוחניים שכלתניים, שאין בהם מקום לשדים ולרוחות, ואף סתרי התורה ועולמות הדמיון העשירים מוסברים בשכל. וכך הורו הפוסקים בהלכות שונות, שאין צריך לחשוש מרוחות רעות, מפני שהן אינן מצויות אצלנו. אמנם אנשים שעדיין נותנים להן מקום בתפישת עולמם, מפני נטייתם או חינוכם, יכולים לחוש מפניהן לפי מה שיורו להם רבותיהם.[12]
כוחם של השדים, הרוחות והלילין מתמעט, מפני שהם ברואים שלא נשלמו, וככל שהזמן עובר העולם הולך ונתקן, מקומות שוממים מתיישבים, דברים נוספים מתבררים, וממילא כוחם מתמעט, והצדיקים יכולים לבטלם. דוגמה להתמעטות כוחם של השדים למדנו בתלמוד (פסחים קיב, ב): "תניא: לא יֵצא יחידי בלילה, לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו". מבארת הגמרא שבתחילה היא היתה מצויה בכל לילה, פעם אחת "פגעה ברבי חנינא בן דוסא. אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע: הזהרו בחנינא ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות. ותו, חדא זמנא פגעה ביה באביי, אמרה ליה: אי לאו דמכרזי עלך ברקיע: הזהרו בנחמני ובתורתו – הוה סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם". ועדיין היו נכנסים לעיתים ליישוב להחזיר 'סוסים' שאבדו להם. ע"כ. ואף שהשדים התמעטו מהופעתם בעולם, הם נותרו עדיין בתוך נפשו של האדם כבעיות שלא נפתרו. עוד על כך ראו בהלכה הבאה. (וכן ראו לעיל יט, יד, בהתמעטות כוחות הכשפים).
