כיוון שרוב מרכיבי החלום מבוססים על אירועים שאירעו לאדם בעבר או על תשוקות שונות שבנפשו, רמת אמינותו של החלום נמוכה מאוד. ואף חלום שעיקרו אמת, כיוון שהוא חלום, בהכרח שהתערבו בו גם דברים לא נכונים, וכפי שאמרו חכמים (ברכות נה, א): "כשם שאי אפשר לבר (תבואה) בלא תבן (קש, שהוא פסולת) – כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים". לכן, גם כשהחלום אמיתי, "אף על פי שמקצתו מתקיים – כולו אינו מתקיים", וכפי שחלם יוסף (בראשית לז, ט): "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". השמש רמז לאביו והירח לאמו, והכוכבים לאֶחיו, אולם באותה שעה אמו כבר מתה, ולא ייתכן שתשתחווה לו.
למרות שככלל רמת הניבוי של החלום נמוכה מאוד, כיוון שהאדם מטבעו משתוקק לדעת את העתיד, רבים נהגו לבקש פתרון לחלומם אצל פותרי חלומות. וגם כאשר החלום תיאר בבהירות את העתיד להיות, לא סמכו על כך, שכן בדרך כלל החלום כפשוטו אינו נכון, ורק בעלי כישרון מיוחד לפתור חלומות, הצליחו לעיתים לחלץ מתוך החלום את גרעין האמת שבו ולפענח את משמעותו ועל ידי כך לחזות את העתיד. ראוי לציין שרוב פותרי החלומות לא נחשבו כחכמים בתורה או כצדיקים. ואותם גדולי ישראל שנודעו כפותרי חלומות, כיוסף וכדניאל, נעזרו ברוח הקודש כדי לפתור את החלומות. וכפי שאמר יוסף לסריסים שלא מצאו פתרון לחלומם: "הֲלוֹא לֵאלוֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי" (בראשית מ, ח). וכן כאשר אמר פרעה ליוסף: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ". השיב יוסף: "בִּלְעָדָי", אין הדבר תלוי בי, אלא "אֱלוֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא, טו-טז).
ואף שחכמי ישראל לא נודעו כפותרי חלומות מקצועיים, ישנם סמלים שמשמעותם היתה ידועה בישראל, והביאום חכמים בתלמוד (ברכות נו, ב; נז, א-ב). אולם קשה להיעזר בכך בימינו, מפני ששפתנו ועולם המושגים שלנו שונה, ופתרון החלום תלוי בשפה ובעולם המושגים שבאותו מקום וזמן. וכפי שאמרו חכמים (ברכות נו, ב), שהרואה חתול בחלומו, במקום שקוראים לו 'שונרא' סימן שתיעשה לו 'שירה נאה', ובמקום שקוראים לו 'שינרא' סימן שיֵעשה לו 'שינוי רע'. וכן המקום משפיע על פתרון החלום, שהרואה עצמו ערום בחלומו, בבבל סימן שאין בו חטא, בארץ ישראל סימן שאין בו מצוות (ברכות נז, א). וכן האדם משפיע על פתרון החלום, שאדם רגיל שראה יין בחלומו, לעיתים הוא סימן טוב עבורו ולעיתים סימן רע, אבל לתלמיד חכם הוא תמיד סימן טוב (שם). וכן עונת השנה משפיעה, שאדם שראה עצמו לבוש עטרה של זית בשעת צמיחת הזיתים יעלה לגדולה, ואם ראה זאת בעת שחובטים אותם – ילקה (ירושלמי מעשר שני ד, ו).
