הוסיפו חכמים ולימדו (ברכות נה, ב): “כל החלומות הולכים אחר הפה”, שנאמר (בראשית מא, יג): “וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה”. וכן סיפר רבי בנאה: “עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי”. כלומר, פותר החלום אינו רק מפענח את החלום, אלא בפתרון שהוא מוציא מפיו הוא יוצר את תהליך התגשמותו. ובתנאי שהפתרון תואם את החלום (ברכות נה, ב), וגם התיישב על ליבו של החולם (חיד”א חומת אנך מקץ ב).
כלומר, הפתרון משפיע על התגשמות החלום, הן מצד שהחולם מקבל אותו, והרי זו כנבואה שמגשימה את עצמה. והן מפני שהחלום אמנם מבטא דבר שעומד להתגשם, אולם הוא עדיין פתוח לכיוונים שונים, שכן גנוזות בו אפשרויות ומשמעויות רבות מעולמו הפנימי של החולם ומהעולמות העליונים, והפתרון סולל את הדרך להתגשמות החלום בעולם. לדוגמה, אם החלום ביטא תשוקה לחכמה, לשלטון או לחתונה, יש מקום להניח שתשוקה זו תבקש להתעורר ולהשפיע, וכאשר הפותר פותר אותה בכיוון מסוים, הוא מתווה בכך את הדרך להגשמתה.
סיפרו חכמים (ברכות נו, א) על בר הדיא שנודע כפותר חלומות גדול. לימים התברר שלכל מי ששילם לו כסף פתר את חלומו לטובה, ולמי שלא שילם לו כסף פתר לרעה. אביי ורבא היו רגילים ללכת אצלו, ואף שחלמו את אותם חלומות, את חלומותיו של אביי שהיה משלם לו פתר לטובה, ואת חלומותיו של רבא שלא שילם לו, פתר לרעה. פעם אחת נפל ספרו של בר הדיא לידו של רבא ומצא שכתוב בו: “כל החלומות הולכים אחר הפה”, והבין שבפתרונו הרע גרם לו צרות רבות. התפלל רבא שבר הדיא ייענש, וכך היה שנענש במיתה קשה.
מתוך כך למדנו, שעדיף לאדם שחלם חלום שלא ללכת לפותר חלומות, שהואיל והחלום הולך אחר הפה, מדוע ילך לפותר? וכפי שאמרו חכמים (ברכות נה, ב): חלום שלא נפתר – כאגרת שלא נקראה, וממילא גם אם היה אמור לנבא רע, בכך שלא נפתר, התבטל. ואמנם יש חלומות שמבשרים דברים אמיתיים שאינם תלויים בפותר, והיה מקום לחשוב שכדי להבינם כדאי ללכת אל פותר החלומות. אולם גם אותם עדיף שלא לפתור. במקום זאת עדיף להתעורר על ידם להתחזקות בעבודת ה’, כהדרכת חכמים (ראו הלכה ז), וזה יהיה להם הפתרון הטוב ביותר. בכל אופן, גם מי שמחליט ללכת לפותר חלומות, יקפיד ללכת לפותר חכם וטוב כדי שיפתור לו את החלום לטובה.[3]
אמר רבי אלעזר (ברכות נה, ב): “כל החלומות הולכים אחר הפה”. כלומר, הפותר שמפרש את החלום משפיע בכך על נפשו של החולם, בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה (עקדת יצחק שער כט; אברבנאל פרשת מקץ). כיוצא בזה אמרו בזוהר (ח”א קפג, א), שיש כוח לדיבורו של הפותר לקבוע להיכן ילך החלום, וכעין כוחו של המקלל לפגוע במקולל (לעיל כב, א-ב). וכ”כ מהרש”א (ברכות נה, ב, ‘שכל החלומות’).
ברכות נה, א: “אמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר – כאגרתא דלא מקריא” (חלום שלא נפתר כאגרת שלא נקראה). כלומר, חלום שלא נפתר לא ישפיע כלל (רש”י שם, מחזור ויטרי עט), ולכן עדיף לאדם שלא לחפש פתרון לחלומותיו (רא”ש ט, ה, עפ”י מעדני יו”ט כ, אבל למיחש מיבעי, ולכן צריך הטבת החלום). אמנם בזוהר (וישב קפג, א) מבואר שהסיבה שהחלום הולך אחרי הפתרון, מפני שכוחו של הדיבור אודות פתרונו חזק יותר מכוח החלום עצמו, ולכן כדאי לפתור את החלום לטובה. אולם כיוון שקשה למצוא פותרים לטובה שגם ייחשבו אמינים ודבריהם יתיישבו על לב החולם, וגם ייתכן שמדובר בחלום שאם לא ייפתר לא יתגשם, מוטב לאדם שלא לחשוש מחלומותיו, אלא רק יתחזק על ידם בדרכי ה’. ואם הוא דואג, יטיבם בברכת כהנים או בפני אוהביו, כמבואר להלן הלכות ז-י.
