במקביל לפיתוחים המדעיים, התגבשה במערב אירופה תנועת הנאורות וההשכלה, שחתרה להתחדשות (מודרנה) מתוך אמונה שהאדם בכוח מחשבתו ויוזמתו יכול לשנות את העולם לטובה ולפתור את כל הבעיות שניצבות לפניו. מכוחה התפתחו רעיונות גדולים לתיקון החברה כגון: ליברליזם, דמוקרטיה, סוציאליזם, קומוניזם, תנועות לאומיות ואף פשיזם ונאציזם. רעיונות אלו חוללו שינויים מופלגים בסדרי החברה, משלטון מלוכני שאינו מעודד יוזמה חופשית לשלטון שמעניק זכויות לאדם לבטא את כישוריו בכל התחומים, או לשלטון דיקטטורי שנועד 'לתקן את העולם'. תנועות אלו האיצו מאוד את פיתוח המדע והכלכלה, וחזרו והעצימו את הרעיונות החברתיים ואת הצורך ליישמם.
הצלחתה של תנועת ההשכלה להעצים את היוזמה, היצירתיות, המחקר והפיתוח בקרב עמי אירופה וצפון אמריקה, יצרה עושר מופלג שהושקע בהאצת פיתוח המדע והכלכלה ובייצור כלי נשק משוכללים. בעזרתם הם השתלטו על ארצות ויבשות ברחבי העולם, ניצלו את משאבי הטבע ואת האנשים שגרו בהן, והנחילו להם את תרבותם, כל זרם לפי דרכו.
רבים מראשוני ההוגים והחוקרים של תנועת הנאורות וההשכלה, כדוגמת דקראט, לייבניץ וניוטון, האמינו באלוהים. אולם התפישה הדתית המקובלת, שהדגישה את קטנות האדם, התנגדה לתנועת ההשכלה, ובתגובת נגד גרמה לרבים מתומכי תנועת ההשכלה להתרחק מהדת. בהמשך התגבשה בתנועת ההשכלה העמדה שהדת מזיקה ובולמת את פיתוח האנושות, ובמקום לציית לחוקי הדת יש להשקיע מאמץ בשינויים חברתיים, במחקר מדעי ובפיתוח טכנולוגי, כדי לגאול את האדם מעוני ומקיפוח, ולאפשר לו לבטא את מלא כוחותיו.
מנגד, רבים מאנשי הדת ראו ביומרה של תנועת ההשכלה והנאורות לשנות את העולם, התרסה כלפי שמיים, הואיל ולדעתם תפקידו של האדם לציית לאלוהים ולהתפלל אליו שיגאל את האדם והעולם (ראו לעיל יח, יב-טז). רבים הזהירו כי החוצפה לערער על סדרי העולם תגרום לאסונות. הביקורת על מוסדות הדת תוביל לכפירה באלוהים ולהתפרצות מסוכנת של יצרים רעים; המרידה במלוכה תפרק את החברה ותגרום לשפיכות דמים; העצמת זכויות הפרט תפרק את המשפחה ותאיים על הלכידות החברתית. לכן האדם צריך להציב את אלוהים במרכז (תאוצנטריזם), להקטין את עצמו מול האלוהים והמוסדות שמייצגים את הנהגתו, ולא לשים את עצמו במרכז (אנתרופוצנטריזם).
היה צדק בביקורת של אנשי הדת, שכן תנועת הנאורות הולידה את הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם, תנועות שדגלו בכפירה באלוהים והתיימרו 'לתקן את העולם', אך בפועל גרמו לעוולות איומות ולרצח של מאות מיליוני אנשים. גם הזרם הקפיטליסטי-ליברלי, שלא חרת על דגלו את הכפירה באלוהים, ולא גרם לאסונות איומים, גרם צרות רבות. בהן: שיעבודם של מאות מיליוני אנשים לשליטת עשירים ותאגידים; שיעבודם של עמים רבים לשליטת עמי המערב תוך פגיעה בזהותם הלאומית והתרבותית; החלשת מוסד המשפחה; כרסום בביטחון האדם בערכיו ובאמונתו, והפיכת האדם לבודד מול אתגרי החיים.
אולם בוויכוח העיקרי על מקומו של האדם, תנועת ההשכלה צדקה. שכן התורה היא שלימדה שהאדם נברא בצלם אלוהים, והיא שהעמידה את האדם במרכז בכך שכל מצוותיה והדרכותיה מופנות אליו, והיא לימדה שה' הטיל על האדם את האחריות לשמור על העולם, להנהיגו בצדק ובמשפט ולשכללו עד לגאולתו. לכן לא היה בכוחה של הביקורת הצודקת של אנשי הדת לבלום את תנועת ההשכלה. כך, תוך חתירה ל"חירות, שוויון ואחווה", חוללה תנועת ההשכלה שינויים מופלגים בחיי האדם והחברה. מכוחה נפלו ממלכות וקמו תחתיהן מדינות שניסו להגשים את ערכי ההשכלה והנאורות על הטוב והרע שבהם. מערך 'החירות' התפתח הזרם הליברלי, הדמוקרטי, הקפיטליסטי וה'פוסט מודרני', כולל ההקצנות הקשות שבהם. מערך ה'שוויון' התפתח הזרם הסוציאליסטי, ומהקצנתו הזרם הקומוניסטי. מערך ה'אחווה' התפתחה השאיפה להקמת מדינות לאום, ומהקצנתו התפתחו הזרמים הפשיסטי והנאצי.
