משתי סיבות, בני העם היהודי נמשכו באופן מיוחד לתנועת ההשכלה ונתנו לה את מרצם וכישרונם:
הסיבה הראשונה, במשך דורות רבים יהודים חיו בהשפלה איומה ואפליה קשה, והנה עתה קמה תנועה שטוענת שכל בני האדם נבראו שווים, וחותרת להעניק לכולם, כולל היהודים, זכויות שוות. עם הצלחתה של תנועת ההשכלה, נפתחה בפני היהודים האפשרות לממש את כישרונם ולהשתלב בתחומי מדעי הטבע והרוח, הכלכלה, החברה והאומנות, ולזכות לעושר וכבוד. הכישרון היהודי החל להבהיק, ויהודים החלו להוביל בכל תחומי המדע, החברה, הכלכלה והאומנות.
הסיבה השנייה, יהודים האמינו תמיד בגאולת העולם, ולכן החזון של תנועת ההשכלה לגאול את האדם מכל מצוקותיו, הדהד בלבבות היהודים. ככל שתנועת ההשכלה הצליחה לחולל בפועל שינויים מהפכניים יותר לקידום האדם והחברה, כך רבים יותר החלו להאמין שאכן מדובר בתנועת גאולה. כך עומעם החזון המשיחי אודות חזרת ישראל לארצם לשם קיום דבר ה’ והבאת ברכה לכל משפחות האדמה. במקומו הועמד חזון משיחי חדש של תיקונים חברתיים ומוסריים, ופיתוח מדע וטכנולוגיה לטובת האנושות.
בניגוד למה שאירע לכל שאר העמים שעברו גלות, במשך קרוב לאלפיים שנות גלות, ולמרות כל הייסורים והרדיפות, עם ישראל הצליח לשרוד, כפי שהבטיח ה’ לעמו. שמירה זו נעשתה בנס שהתגשם בדרכי הטבע, כלומר בדרך שיש לה הסבר הגיוני. ההסבר הוא, שחזון הגאולה של עם ישראל גדול ועצום כל כך, עד ששום גלות וייסורים לא יכלו לו. וכפי שכתב מרן הרב קוק: “צְפיית הישועה היא כוח המעמיד של היהדות הגלותית” (אורות, ארץ ישראל א). אך כאשר עלה חזון משיחי חלופי, הניסיון הפך להרבה יותר קשה.
ראוי להוסיף, ללא המסורת היהודית וחזון הגאולה הנבואי המשיחי, תנועת ההשכלה לא היתה קמה, מפני שלא היה עולה על דעתם של בני האדם להתיימר לחולל מהפכה ולשנות את העולם לטובה. המורשת היהודית שבתנ”ך אודות יציאת מצרים ומתן התורה, שחוללו שינוי מהפכני בתודעה האנושית, והנבואות שהמשיכו להדהד את חזון הגאולה, היו הבסיס להעזה העצומה ליצור תנועה שחותרת לתיקון העולם. לכן יהודים רבים חשו שתנועת ההשכלה, על ענפיה השונים, מהדהדת את הצפון בלבבם, וכאשר רבנים הסתייגו ממנה, טענו כלפיהם: הנה, כאשר הגאולה שכולנו ציפינו לה מתחילה להתרחש, אתם עומדים מנגד ומתכחשים לה. כך רבים מישראל הצטרפו לתנועת ההשכלה, ובתהליך הדרגתי התרחקו מהיהדות והתבוללו בגויים.
