היסוד השני: בנוסף לגילויים הגדולים שהתגלה ה' לעמו ישראל בצאתם ממצרים ובמעמד הר סיני, מאז ואילך כל תולדות ישראל הם תולדות גילוי האמונה בעולם. שכן זו משמעות היותנו עמו של ה', שנאמר (ישעיהו מג, כא): "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי – תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ", ונאמר (שם מג, י): "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה'". וכן נאמר בשירת האזינו (דברים לב, ז-ט): "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר. שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם – יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". כלומר, כאשר ישראל זוכים לגלות את דבר ה' בעולם על ידי יישוב הארץ ושמירת המצוות, נמשכת על ידם ברכה לעולם. וכאשר ישראל מועלים בתפקידם וחוטאים, הם נענשים בארצם, ואם לא חוזרים בתשובה הם נענשים בעונש החמור ביותר – הגלות. שנאמר (דברים יא, יג-יד; טז-יז): "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם… וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ… הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם". (וכן בבמדבר לג, נג; נה-נו, העונש על התרשלות מקיום מצוות יישוב הארץ הוא גלות).
לכן עיקר פועלם של הנביאים היה לעורר את ישראל לשמור את דרך ה', כדי שלא ייענשו ויגלו מארצם. שנאמר (מל"ב יז, יג): "וַיָּעַד ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חֹזֶה לֵאמֹר: שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי, כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים". (וכן בירמיהו ז, כג-כה; כו, ה; כט, יט; לה, טו; מד, ד, דבה"י ב' לו, טו-טז, ועוד).
אולם הבטיח ה' שגם אם ישראל יחטאו מאוד, לא יפר את בריתו עימם, ולאחר שישובו בתשובה או לאחר שיושלם עונשם – יגאלם. שנאמר (ויקרא כו, מב): "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר…". וכן נאמר (דברים ל, ג-ה): "וְשָׁב ה' אֱלֹוהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם – מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ".
עוד מבואר בנביא (יחזקאל לו, יט-כא; כג-כד), שהואיל ובגלות שם השם שנקרא על ישראל מתחלל, לא ייתכן שהגלות תימשך לעד, ולכן גם אם ישראל לא יחזרו בתשובה כראוי, יקדש השם את שמו ובייסורים קשים יחזיר את ישראל אליו ויגאלם. שנאמר (יחזקאל כ, לג-מ): "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָ-י אלוהים, אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת… בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית. וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי… כִּי בְהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָ-י אלוהים, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ…".
כדי שנבין עניין זה על כל רוחבו ועומקו, נצטווינו ללמוד על הגילויים האלוהיים שהתגלו לעולם דרך ההיסטוריה של עם ישראל. תחילתם בתנ"ך והמשכם בדברי חכמים עד ימינו. כדי להשריש זאת בתודעתנו, תיקנו הנביאים את צומות החורבן, עשרה בטבת, י"ז בתמוז, תשעה באב וצום גדליה. וכן תיקנו חכמים את ימי הפורים כדי להודות לה' שהצילנו מידי מלכות פרס, ואת ימי החנוכה כדי להודות לה' על הצלתנו ממלכות יוון.
מתוך הבנת יסוד עמוק זה, שעוסק בקשר שבין ה' לישראל עמו, ניתן ללמוד ולבסס את הקשר שבין ה' לאדם ולכלל האנושות. אכן, עובדה מופלאה היא שתולדות ישראל הן הבסיס לגילוי האמונה בשתי הדתות הגדולות – הנצרות והאסלאם. אלא שהואיל ובעוונותינו הרבים גלינו מארצנו, מאמיניהן סברו שהם נועדו להחליף אותנו. אולם בחסדי ה' בדורות האחרונים ההבטחה האלוהית על הגאולה החלה להתקיים, ומארבע כנפות תבל עם ישראל חוזר לארצו, לבנותה ולהפריח את שיממותיה, ודבר ה' וברכתו הולכים ומתגלים על ידי עמו ישראל. מהרה נזכה להגשמת דברי הנבואה (ישעיהו ב, ג): "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹוהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".
