מצווה על מי שכופים אותו לעבוד עבודה זרה תוך איום על חייו, לקדש את השם ולהיהרג ולא לעבוד, שנאמר (ויקרא כב, לב): “וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם”. ונאמר (דברים ו, ה): “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ”, אמרו חכמים (משנה ברכות ט, ה): “וּבְכָל נַפְשְׁךָ – אפילו הוא נוטל את נפשך”. “רבי אליעזר אומר: אם נאמר בְכָל נַפְשְׁךָ למה נאמר בְכָל מְאֹדֶךָ, ואם נאמר בְכָל מְאֹדֶךָ למה נאמר בְכָל נַפְשְׁךָ? – אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו – לכך נאמר בְכָל נַפְשְׁךָ, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו – לכך נאמר בְכָל מְאֹדֶךָ” (סנהדרין עד, א).
וכן הדין בשפיכות דמים, אם יכפו אדם להרוג את חברו תוך איום שאם לא יעשה כן יהרגו אותו – ייהרג ולא יהרוג. שלא יעלה על הדעת שיציל אדם את עצמו על ידי רצח חברו, וכי דמו אדום יותר מדמו של חברו?! ואף ההיתר לעבור על מצוות התורה משום פיקוח נפש נלמד מהפסוק “וָחַי בָּהֶם”, ונועד להוסיף חיים, ולא שירצח אדם את חברו כדי להציל את עצמו.
כדין שפיכות דמים כך דין גילוי עריות, שנאמר (דברים כב, כו): “כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה”, לכן אם יכפו אדם לנאוף עם אשה האסורה עליו משום גילוי עריות, תוך איום שאם לא יעשה כן יהרגו אותו – ייהרג ולא יעבור (סנהדרין עד, א; רמב”ם יסודי התורה ה, ב; שו”ע יו”ד קנז, א).
אף שעל שלוש העבירות החמורות ייהרג ולא יעבור, בטעם חומרת העבירות יש ביניהן הבדל מסוים. בעבודה זרה חומרת העבירה בבגידה באמונת הייחוד ובחזון תיקון העולם, ואילו בשפיכות דמים ובגילוי עריות עיקר חומרת העבירה בפגיעה האנושה בזולת, בצלם אלוהים שבו.
כהמשך למצוות מסירות הנפש על אמונת הייחוד ואיסור עבודה זרה, כאשר כופים אדם בפרהסיה לעבור על אחת ממצוות התורה כדי להראות שהוא בוגד בה’, הרי שכבר אין מדובר במצווה אחת, אלא בכלל האמונה בה’, ולכן עליו למסור את הנפש כמו על עבודה זרה. נבאר תחילה דין כפייה על עבודה זרה ועל כל שאר המצוות, ולאחר מכן (להלן יז-כ) את דיני כפייה על שפיכות דמים וגילוי עריות.
