כשם שעל איסור רצח ייהרג ולא יעבור, כך על איסור גילוי עריות, שכן התורה השוותה בין איסור רצח לאיסור גילוי עריות, שנאמר (דברים כב, כו): “כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה” (סנהדרין עד, א). כלומר, חומרה יתירה יש בשפיכות דמים ובגילוי עריות, שיש בהם פגיעה אנושה בזולת. לפיכך, אם יתבעו מאדם לאנוס אשה האסורה עליו ואם לא יאנוס יהרגו אותו – ייהרג ולא יעבור. וכן לגבי איסור משכב זכר, אם יתבעו מאדם לאנוס איש ואם לא יהרגו אותו – ייהרג ולא יעבור. ואף אם הזולת מסכים שירצחו אותו או ינאפו עמו – ייהרג ולא יעבור, שאיסורים אלה חמורים כל כך, שבכל אופן ייהרג ולא יעבור. אבל אם יתבעו מאדם לשכב עם בהמה ואם לא יהרגו אותו, למרות שמשכב בהמה חמור כגילוי עריות, כיוון שאין בו פגיעה בזולת – יעבור ולא ייהרג.
אשת איש שגבר אונס אותה ומאיים עליה להורגה אם לא תסכים להיבעל לו – תעבור ולא תיהרג, מפני שהיא עצמה אינה עושה מעשה, וממילא אינה שותפה באיסור (בחינת ‘קרקע עולם’, ראו לעיל הלכה ט). ואף אם איימו שיהרגו אותה אם לא תלך למקום פלוני כדי לאונסה – תלך ולא תיהרג, הואיל ואין בהליכתה שותפות בעצם העבירה. וכן איש שאונסים אותו למשכב זכר תוך איום להורגו אם יסרב – יעבור ולא ייהרג.[17]
גילוי עריות שעליו ייהרג ואל יעבור הוא חיבור שיש בו איסור תורה שעונשו מיתת בית דין או כרת וקידושין אינם תופסים בו. בכלל זה איש עם אשת איש, גילוי עריות במשפחה ומשכב זכר. אבל על איסורי לאו, כגון גרושה לכהן, יעבור ולא ייהרג (רמב”ן, ר”ן נמוק”י לסנהדרין עד, ב; רמב”ם אישות א, ה; רע”א יו”ד קנז, ז).
נידה: יש מחמירים וסוברים שהואיל ויחסי אישות בנידה באיסור כרת, ואיסורו נכתב בפרשת העריות, ייהרג ואל יעבור (ריטב”א בשם רא”ה שם; רדב”ז ד, ב; בית שמואל אה”ע כ, א; ובב”י קצה, יז, הסתפק בזה). ורבים סוברים שהואיל והקידושין תופסים באשה נידה, יעבור ולא ייהרג (פני יהושע ח”ב אה”ע מד; אבני נזר יו”ד תסא, י; חלקת יואב ח”א יו”ד כט; תורה לשמה תצד).
איימו על אדם שאם לא ישכב עם בהמה יהרגו אותו, למרות שהוא גילוי עריות שעונשו סקילה, כיוון שאינו פוגע בזולת – יעבור ולא ייהרג (ריטב”א בשם רא”ה פסחים כה, א, והר”ן מסתפק בזה). לדעת השאילתות (מב), כשם שדין רודף שנלמד מפסוק זה הוא משום פגם האשה, ולכן מותר לפגוע ברודף הרוצה לאנוס אשה נשואה בניגוד לרצונה, אבל אם היא מסכימה אסור לפגוע בו, כך גם בדין ייהרג ואל יעבור, ייהרג רק אם אינה מסכימה לכך. אולם הראשונים כתבו, שגם אם האשה מסכימה, משום חומרת עבירת גילוי עריות, ייהרג ואל יעבור (תוס’, רז”ה, רמב”ן ונמוק”י). כלומר, כשם שבכפייה להרוג אדם שמעוניין שיהרגו אותו, ייהרג ואל יהרוג (בנין ציון קסז), כך גם אם אשת איש רוצה שיבעל אותה, כיוון שלפי התורה העבירה פוגעת בה פגיעה אנושה – ייהרג ואל יעבור.
האיסור ליהודי לקיים יחסי אישות עם גויה דרך זנות מדברי חכמים (בית דינם של חשמונאים) ועונשו כרת מדברי קבלה. מאידך, העושה זאת בפרהסיה, בפני עשרה מישראל, הלכה למשה מסיני ש”קנאים פוגעים בו” (ע”ז לו, ב; רמב”ם איסו”ב יב, א-ד). לפיכך, אם כופים יהודי על כך בפרהסיה – ייהרג ואל יעבור (רמב”ן, ר”ן, רמ”א אה”ע טז, ב). ובצנעה, כיוון שאין רשות לקנאים לפגוע בו, יעבור ולא ייהרג, ואף אם היא נשואה (אורחות חיים, ריב”ש קעא, נו”ב תנינא אה”ע קנ, ועוד. אמנם לנמוק”י בנשואה ייהרג ואל יעבור).
האיסור לפנויה לקיים יחסי אישות עם גוי הוא מדרבנן (בית מדרשו של שם), וחתנות שלה עם גוי אסורה מהתורה (ע”ז לו, ב; שו”ע אה”ע טז, א). אמנם לא תיהרג על כך, הואיל והוא לאו שאין בו מיתה. ואם היא נשואה, יש אומרים שאם מצווים עליה לעבור בידיים על ידי הבאת ערוותו לתוכה, תיהרג ולא תעבור (ריב”ם, ט”ז וש”ך קנז, יד). ויש אומרים שתעבור ולא תיהרג, הואיל ואין בעילת גוי חשובה וחמורה כגילוי עריות גמור, שאין על כך עונש מיתה או כרת (ר”ת, רז”ה ורמב”ן).
