קטגוריות

ח – נצנוצי גאולה

והנה הגיעה השעה שעליה ניבאו הנביאים. קול בכייתה של רחל אמנו החל להישמע, נהי בכי תמרורים של האם שמאנה להתנחם על בניה שגלו מארצם והתענו והתייסרו בכל הגלויות. וה’ נענה: “מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה’, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה’, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם” (ירמיהו לא, יד-טז).

במקביל להופעת קרני האור הראשונים של גאולת ישראל, ולחזרתם של היהודים הראשונים לארץ ישראל – החלו נוצרים יראי שמיים לחזור לתנ”ך, שנקרא בפיהם ‘הברית הישנה’, למדו בו על אהבת ה’ לעמו ישראל ועל הגאולה הצפויה להם ולעולם. מתוך כך למדו להעריך את מסירות נפשם של היהודים, שגם במשך הגלות הארוכה, למרות כל הייסורים, לא הפסיקו להאמין ולאהוב את ה’ אלוהי אבותיהם ולדבוק בתורתו ובמצוותיו. קול ה’ המצמיח ישועה לעמו נשמע באזנם. “כִּי כֹה אָמַר ה’: רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ: הוֹשַׁע ה’ אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו, קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם, אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם, בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ, כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. שִׁמְעוּ דְבַר ה’ גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק, וְאִמְרוּ: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ” (ירמיהו לא, ו-ט). כך קמו נוצרים צדיקים וחסידים, בעיקר מתוך האוונגליסטים השייכים לזרם הפרוטסטנטי, שהביעו אהבה לישראל ותמכו בשיבת ישראל לארצם, ובראשם הלורד בלפור. ככל שהנבואות הלכו והתגשמו, עוד ועוד נוצרים שבו לתנ”ך, ומתוך כך לאהבת ישראל ולהכרה בזכותם על ארצם, והם מלווים בתפילות ובמעשים את הנס הנפלא של חזרת ישראל לארצם.

תמורה חשובה התרחשה במקביל גם בקרב הזרם הקתולי, שהוא הגדול בעולם הנוצרי. בעקבות השואה והקמת מדינת ישראל, ערכה הכנסייה חשבון נפש על יחסם של הנוצרים ליהודים, ובשורה של החלטות חשובות, שינו באופן עקרוני את היחס ליהודים. הם הסירו מכלל היהודים את האשמה ב’רצח האל’, והביעו צער על כך שנוצרים שנאו ורדפו יהודים, ואף הכירו בכך שבחירת ה’ בישראל לא בטלה, והעם היהודי עדיין נקרא עמו של ה’, ודרך התורה והמצוות ראויה לו. למרות שהחלטות אלו עוררו התנגדות בקרב שונאי היהודים, הכנסייה המשיכה לאשר אותן. שינוי זה לטובה הינו כל כך מפתיע ומדהים, עד שיהודים רבים, שעוד זוכרים את כל הסבל והייסורים, מתקשים להאמין שאכן כך הדבר, ויש שאף בטוחים שכל השינויים הללו הינם תרמית שנועדה למשוך באופן מתוחכם יותר את היהודים אל הנצרות.[3]

אולם לצערנו, עדיין ישנם נוצרים רבים שממשיכים את מורשת השנאה לישראל. גם מבין האוהבים, רבים עדיין מקווים שישראל יקבלו את אמונת הנוצרים, גם אם בפועל אינם פועלים לשם כך. הננו תפילה, שתיעקר השנאה והרצחנות והאלילות, וכדברי הנביא זכריה (ט, ז): “וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו – וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ”. ומורשתם של כל אותם נוצרים צדיקים וחסידים מכל הדורות תהיה היסוד להצעדת הדת הנוצרית בדרך של אמונה טהורה ומיטיבה.


[3]. השינוי המשמעותי התחולל בהנהגת האפיפיור יוחנן ה-23 (1881-1963), שהיה מחסידי אומות העולם הדגולים, ועוד לפני כן, בימי השואה, כשליח האפיפיור בטורקיה וביוון, הציל יהודים רבים. בחמש השנים שכיהן כאפיפיור, יזם את החלטת ‘נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה’, שהיתה התשתית לשינוי היחס ליהדות. בהחלטה הוסרה האשמה מכלל היהודים למותו של ‘אותו האיש’, והובעה התנגדות לשנאת ישראל. לאחר מותו פרסם הראשון לציון הרב יצחק ניסים הודעת צער על האבדה הקשה לבני דתו שמפני “אישיותו, אומץ לבו והשאיפות שביקש להגשים בדור של חרדה מפני מלחמות הרסניות” היא גם עשויה “לצער את כל שוחרי השלום ואהבת האדם בעולם”. עוד כתב “שהתעלה מהקטנות והוכיח את עליונות הרוח”, והחל לתקן תיקונים חשובים ולחולל מפנה בעל משמעות ביחסה של הכנסייה לעם היהודי, ו”יש להצטער כי בטרם השלים תוכניותיו, לטיפוח השלום וההבנה, הלך לעולמו”. לאחר עוד שני אפיפיורים, התמנה האפיפיור יוחנן פאולוס השני (1920-2005), שלעיתים ביטא כבוד ואהבה מסוימים ליהודים, והביע צער על עוולות שגרמו נוצרים ליהודים במשך ההיסטוריה. לאחר השואה פעל להחזרת ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ליהדות וסירב להטבילם לנצרות. בשנת 2015, פורסמה בשם ועדה של הוותיקן הצהרה חשובה שחיזקה את החלטת ‘נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה’ ביחס ליהודים, והוסיפה שהבחירה של אלוהים בישראל לא בטלה לעולם, והביעה התנגדות למיסיון בקרב יהודים. כל הקתולים המסכימים להחלטות אלה כבר אינם מוגדרים כ’מינים’ הואיל ואינם עוינים את ישראל ואת דתם (ראו לעיל ה, 13). ואף שבאופן עקבי הכנסיה הקתולית תומכת בעמדתם של הערבים כנגד מדינת ישראל, בעקבות ההחלטות החשובות שנזכרו ואושרו כבר לא מדובר בשנאה עקרונית קשה ונוקבת של ה’מינים’. והאוונגליסטים הרבים שדבקים באמונה ובמוסר ותומכים בכך שישראל יחזרו לארצם וישמרו את דתם – לא רק שאינם נחשבים מינים אלא אף עלו למדרגת חסידי אומות העולם.

הרשמה לקבלת הלכה יומית

כל יום שתי הלכות לפי תכנית 'הפנינה היומית' אצלך במייל

    כתובת דוא"ל



    לומדים יקרים,

    השבוע אנו מסיימים את הלימוד בפרק האחרון של הספר “פניני הלכה – העם והארץ” במסגרת תכנית הלימוד “הפנינה היומית”. אנו ממשיכים בלימוד היומי בספר “ברכות”.

    לחלק מכם יש מהדורה קודמת של הספר “העם והארץ”, שבה מופיע פרק נוסף על גיור. לפני כשנה וחצי הוצאנו מהדורה מעודכנת ללא פרק זה. על גיור הוצאנו ספר חדש – “פניני הלכה – גיור”.

    כמחווה מיוחדת ללומדי ההלכה היומית, אנו מציעים לכם את ספרי פניני הלכה במהדורה החדשה – העם והארץ + גיור במחיר מיוחד של 40 ש”ח בלבד. או גיור במהדורה הרגילה + העם והארץ במהדורת כיס ב-30 ש”ח בלבד.

    להזמנה לחצו כאן 
    בברכה ובתודה על לימודכם, מכון הר ברכה

    דילוג לתוכן