במסגרת לימוד היסטוריה, מותר לקרוא על דתות שונות שהשפיעו על מהלך ההיסטוריה. מפני שבאופן זה אין פונים לאלילים להתעניין בדתם, אלא פונים ללמוד היסטוריה, ובתוך כך לומדים בקווים כלליים על הדתות השונות. וכל זמן שאין מתארים את הדת הזרה באופן מושך, אלא רק מתארים את סיפורה ההיסטורי, מותר. בכלל זה מותר להתבונן בתמונות הפסלים שבספרי הלימוד, ולצפות בסרטונים שמתארים כדרך אגב גם את הפולחנים השונים. כי באופן זה אין פונים אליהם ואין מכבדים אותם ואין חשש שיתפתו אחריהם, ומנגד, יש תועלת לימודית בהכרת הפסלים והפולחנים שאסרה התורה.
כמו כן אין איסור ‘אל תפנו’ או ‘לא תתורו’ למי שכדרך אגב, כדי להשלים את הבנתו בעניינים שונים, רוצה לעיין בערך אנציקלופדי שעוסק בדת זרה או בדעה כפרנית. הן מפני שהוא עושה זאת בקצרה וכדרך אגב; הן מפני שהוא עושה זאת להרחבה כללית של הדעת שיש בה כדי לתרום לתפישת עולמו התורנית; והן משום שבערך אנציקלופדי הדת הזרה או הדעה הכפרנית לא מוצגת באופן שעלול למשוך.
סטודנט שנדרש ללמוד קורסים על דתות שונות, מצד אחד הקורסים ניתנים באופן שאינו מעודד הצטרפות לדת זרה, ומאידך, הוא פונה להתעניין בדתות זרות. למעשה, על פי המבואר בהלכות הקודמות, כאשר יש חשש שהלימוד יפגע באמונתו, עליו להימנע ממנו. וכן הדין לגבי קורסים בפילוסופיה, שאם הם עלולים לפגוע באמונתו, עליו להימנע מללמוד בהם. וכאשר יש לסטודנט צורך גדול ללמוד קורסים אלו, כדי להתקדם בלימודיו, או מפני העניין האישי שלו בהם, אזי עליו להתעצם בלימוד ספרים אודות אמונת ישראל והשפעתה הברוכה על העולם, עד שיהיה ברור לו שאין חשש שהקורסים הללו יפגעו באמונתו.
אין איסור לקרוא בספרי פנטזיה שמדמים כוחות מאגיים שונים, שכן הקורא יודע שמדובר בדימיון בלבד.
במסגרת לימוד אומנות, כאשר הדבר הכרחי, מותר להתבונן ביצירות אומנות של עבודות זרות, הואיל ואין פונים בכך אל הדת אלא אל האומנות. וגם אין מתבוננים בפסל עצמו אלא בצילום שלו.[5]
