עיקר פועלם של המכשפים על ידי לחשים שמבוססים על אותיות ודיבור. כדי להבין את כוחם, יש להקדים כי ב’ספר יצירה’ המיוחס לאברהם אבינו מבואר שבתחילה ברא ה’ את עשר הספירות, כלומר עשר בחינות של הופעת הנהגת ה’ בעולם, ואת עשרים ושתיים האותיות, ועל ידן ברא את העולם. לכל אחת מהספירות ומהאותיות מהות מיוחדת משלה, ומהרכבתן הראשונית יצר ה’ את שמותיו הקדושים שעל ידם התגלה לעולם. על בסיס השמות הקדושים ואותיות נוספות ברא את שורשי היסודות, שאח”כ השתלשלו להיות יסודות גשמיים כדוגמת אטוֹמים ומצבי צבירה. על ידי המשך חיבור והרכבת האותיות בצורות שונות, יצר ה’ את שורשי כל הברואים לסוגיהם ולפרטיהם. כך הלכו האותיות והמילים והתגשמו מעולם לעולם עד לברואים שבעולם הזה. הרי שברא ה’ את העולם על ידי אותיות ודיבור. אמר “יְהִי אוֹר – וַיְהִי אוֹר” (בראשית א, ג), וכל עוד הדיבור האלוהי יְהִי אוֹר נמשך – האור ממשיך להתקיים. וכך בכל הברואים כולם. בעולם שמעל העולם הזה, האותיות והמילים שבשורשי הנבראים נקראות מלאכים, היינו שליחים שמקיימים את החוקים שחקק ה’ באותיות, ועל ידם שופעים החיים למי שתחתיהם. לדוגמה, לכל מין צמח או חי יש מלאך שעל ידו הוא מתקיים. המלאך נקרא גם ‘מזל’, שדרכו נוזלים החיים לאותו צמח.
הרי שלכל נברא יש שורש רוחני פנימי בעולם שמעליו, וכך עולם מעל עולם, וה’ יתברך משפיע חיים דרך האותיות והשמות לכל העולמות. בסיום סדר הבריאה ברא ה’ את האדם ב’צלם אלוהים’, היינו באופן שגם הוא יכול לדבר ולפעול בעולם ולשנותו לטובה או לרעה. על ידי הדיבור הוא יכול ללמוד וללמד איך ללכת בדרכי ה’ ולשתף פעולה עם חבריו כדי להוסיף טובה וברכה לעולם; או להיפך, לעורר אותם לרדוף ברשע אחר תאוות שקר. התורה שנתן ה’ לישראל היא ההדרכה השלמה כיצד להתקשר אל ה’ וללכת בדרכיו, שהתורה היא גילוי שמו של ה’ בעולם, וגנוזה בה התוכנית האלוהית של בריאת העולם ותיקונו. לכן על ידי לימוד התורה וקיום המצוות ישראל ממשיכים ברכה לעולם, מרוממים אותו ומתקנים אותו.
ישנה גם דרך שטחית וצדדית להשפעה על העולם שנקראת ‘קבלה מעשית’, היינו אדם שמכיר את סוד השמות והאותיות שבספר יצירה, יכול ליצור דברים בעולם על ידי שמות קדושים וצירוף אותיות. וכיוון שהוא עושה זאת בהתאם לכללים שעל פיהם העולם נברא, אין במעשיו איסור. אולם יש בדרך זו בעיות וסכנות, כפי שיבואר להלן (כ, א-ד).
כנגד זה המכשפים יכולים על ידי דיבורי לחש להתקשר לשורשי הרע שבעולמות הטומאה, ולשנות על ידם את האותיות והמילים שדרכם השפע זורם לעולם, וכך לגרום נזק למי שהם רוצים לקלל. כיוון שהם עושים זאת שלא על פי המגמה האלוהית, הם מקלקלים את סדרי ההשפעה הטובה היורדת מלמעלה, וכפי שאמרו חכמים (סנהדרין סז, ב): “למה נקרא שמם כשפים? שמכחישים פמליא של מעלה”. (דרך ה’ ח”ג ב, ז-ט).[6]
וכן בנפש החיים ג, י: “וכן פרטי הכחות והמינים כולם, לכל אחד יש שורש, ושרש לשרש, למעלה מעלה. כמאמרם ז”ל (ברא”ר י, ו): אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו: גְדל… כי אותו הכוכב והמזל הוא פנימיות נפשו וחיותו ושרשו של אותו הצמח, שממנו מקבל כח הצמיחה שהיא נפשו כידוע. ושרש ונפש אותו הכוכב והמזל הוא המלאך הממונה עליו, שממנו מקבל הכוכב כח הצמיחה להצמיח ולגדל אותו הצמח, ושרש ונפש המלאך הוא מהכח והעולם שעליו. ולכן משביעין את המלאכים בשמות. כי אותו השם הוא נפשו וחיותו… שהמלאכים הם בחינת כלים, והשמות הם העצמוּת שלהם ופנימיות נשמתם. ולכן הוא פועל בו ומנהיגו לכל אשר יטהו, כנשמה שמנהגת הגוף. וכן על זה הדרך עד לעילא לעילא…”. לכל צמח יש מזל, שנקרא גם מלאך, ומעליהם מלאך לכלל צמחי אותו המין, ומעליהם מלאך לכלל הצמחים וכו’. מלאכים אלה לעיתים נקראים ‘שרים’.
על כוח הרע ראו בדרך ה’ ח”א ה, ח. עוד על כוח הכשפים: רמב”ן ורבנו בחיי לדברים יח, ט; דרך ה’ ח”ג ב, ח-ט; נפש החיים ג, יב; ובתיקוני זוהר תיקון סו. מדברי האר”י: עץ חיים שער קליפת נוגה ד; וליקוטי תורה פרשת נח.
חכמי הסוד ביארו את סדר השתלשלות הברואים עד התגשמותם בארבעה עולמות:
א) ‘אצילות’, ב) ‘בריאה’, ג) ‘יצירה’, ד) ‘עשיה’ שבחלקו התחתון העולם הזה. וביארו ששורש הכל טוב, ולכן בעולם האצילות אין רע, ורק מעולם הבריאה מתחילה ההתפצלות בין עולמות הקדושה לסטרא אחרא, היינו עולמות הטומאה. עיקר השפעת המכשפים היא בעולם ה’יצירה’, ששם המלאכים, ויש מכשפים בדרגה נמוכה, שכוחם להשפיע רק על הצד הרוחני של עולם העשייה, שדרכו השפע יורד לברואים הגשמיים. מנגד, המכשפים הגדולים מצליחים לפעול בעולם הבריאה, שבו שורשי הרע שבכל העולמות. כוחם של שמות הטומאה לפעול מכוח השמות הקדושים שגנוזים בהם, שמקורם מעולם האצילות. דייקו חכמים לומר שהכשפים מכחישים ‘פמליא של מעלה’, אבל לא מדרגה שלמעלה מפמליא של מעלה.
