איסורי כישוף אינם חלים על בני נח. משום שרק עם ישראל שנבחר להיות עמו של ה’, וזכה למעמד הר סיני שבו נתגלתה אמונת הייחוד, וזכה שהנבואה תשרה על גדוליו, נצטווה לנהוג בתמימות עם ה’ ולקבל את הנהגתו בלב שלם, בלא לחפש דרכים רוחניות אחרות לקדם את עצמו מלבד התורה והמצוות. כפי שנאמר לישראל בפרשייה שבה נאסרו הכשפים (דברים יח, יב-טו): “כִּי תוֹעֲבַת ה’ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה’ אֱלוֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלוֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה’ אֱלוֹהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה’ אֱלוֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן”.
ואף שרבים מהמכשפים פעלו במסגרת תפישת עולם אלילית, כיוון שאין בכשפים סגידה לאלילים אלא ניסיון לתמרן אותם, אין הכשפים בכלל עבודה זרה האסורה על בני נח (לעיל ה, א). אמנם נראה, שכאשר הכשפים נעשו ברשע כדי להרוג או כדי לגנוב או להזיק, הרי הם אסורים כענף של איסור רצח או כענף של איסור גזל ודינים.
אבל כאשר הכשפים אינם משמשים לעשיית פשעים נגד הזולת, אין לבני נח איסור לעסוק בהם. לפיכך, אין לבני נח איסור לעסוק ב’מאגיה לבנה’, כלומר בכשפים שנועדו לעזור לאנשים.[10]
[10]. בסנהדרין נו, א-ב, מובאת ברייתא ובה שבע מצוות בני נח: “דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי… רבי שמעון אומר: אף על הכישוף. רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת כישוף – בן נח מוזהר עליו”. הראיה לר’ יוסי ממה שהוזהרו ישראל שלא לעסוק בכשפים, ובהמשך נאמר (דברים יח, יב): “וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה’ אֱלוֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ”, הרי שהכשפים היו אסורים לבני נח ולכן נענשו עליהם. ולחכמים הכשפים הביאו אותם לעבודה זרה ולכן נענשו (מאירי). ויש אומרים שעבודת המולך המוזכרת בתחילת הפרשייה היא התועבה שבעטייה נענשו (ר”ן). לדעה הרווחת הלכה כחכמים שבני נח לא נאסרו בכשפים (מאירי סנהדרין נו, ב; תרומת הדשן צו; בית יוסף קעט, ה; משכנות יעקב יו”ד מא; מנחת חינוך רנה, ה; דעת כהן סט, ועוד רבים. וכן ביארו את הרמב”ם ע”ז יא, ד, כסף משנה, גופי הלכות, סדר משנה, ועוד). בסנהדרין צא, א, מובא שבין המתנות שנתן אברהם לבני הפילגשים “מסר להם שם טומאה”, פירש”י: “כשוף ומעשה שדים”. מכאן ראיה לסוברים שאין איסור כישוף לבני נח (באר שבע ומהרש”א שם). ביאר רמב”ן (דברים יח, ט), שלא כל הכשפים הם “תועבה בעמים, אבל חכמה תחשב להם”, כשהם יכולים לחזות עתידות, כי באמת כל הכוחות הרוחניים שבעולם ממנו יתברך, אלא שמשום “תמים תהיה עם ה’ אלוהיך”, אסר על ישראל עמו לפנות אליהם, ולא רצה שבארצו יהיו גויים שיעסקו בכך. ויש אומרים שהלכה כר’ יוסי, וראייתם ממה שמצינו בחולין צב, א, שעולא אמר בסתם שבני נח נצטוו בשלושים מצוות (רב שמואל בן חופני גאון, מקץ מד, ה; רב ניסים גאון בהקדמתו לש”ס; ראב”ד ע”ז יא, ד, לפי ביאור הכסף משנה; עשרה מאמרות ג, כא).אחר הכל, אף שהכוונה במאגיה לבנה להיטיב, כיוון שהיא משתמשת בשברים מעולם הטומאה שנאטם בפני האור האלוהי, התועלת שבה זמנית ומועטה. משום שאינה מתקנת את הרצון והמעשה באופן שיוכלו להוסיף טובה וברכה, אלא בעודם שבורים ומנותקים היא משתמשת בהם שימוש זמני לטובה, ובתוך כך מעניקה הסכמה מסוימת להיותם מנותקים ממקורם.
