היחלשות כוחם של הפולחנים האליליים והכשפים החזקים, נתנה מקום לחכמי ישראל ללבן את יסודות האמונה והתורה ולברר בדייקנות את פרטי המצוות ודקדוקיהן. שכן גם לאחר שהנבואה פסקה, ורוח הקודש כבר לא הופיעה בגלוי כבתחילה, לא פסקה ההשראה האלוהית מחכמי ישראל. ואף בגלות, רוח הקודש שרתה על לימודם, לסייע בידם לכוון לאמיתתה של תורה, ולקדם בחשאי את העולם אל תיקונו (לעיל יז, ז). כך באופן הדרגתי החל אור אמונת הייחוד להתפשט בעולם.
במקביל לזה, במשך כל הדורות המשיכו אנשים לנהות אחרי המכשפים. אמנם שלא כבעבר, המכשפים כבר לא תפסו מקום מרכזי בחברה, אבל בשולי הדרכים סיפרו בלחש על כוחם לדעת עתידות ולחולל שינויים שמעבר לטבע, ופשוטי עם כמו גם נסיכים ורוזנים, פנו אליהם בעת צרה, כדי שיקללו את שונאיהם ויסירו מכשולים מדרכם. בכך הסכימו לוותר על אמונתם באחריות המוטלת על האדם לתקן את עצמו ואת העולם, ומכרו את נשמתם למכשפים שבעזרת כוחות טומאה ניסו לסייע בידם לנצח את אויביהם ולהגדיל את מעמדם ועושרם.
אולם ככל שהתורה נלמדה והתבררה יותר על ידי חכמי ישראל, אור החכמה התגלה יותר בעולם, והרצון להיעזר במכשפים פחת. ואף מבין המכשפים היו שנעשו פחות רעים, וחלקם אף נמנעו מעיסוק בקללות וביקשו להשתמש בכוחם כדי להיטיב.
וככל שישראל המשיכו לדבוק בתורה ובמצוות, למרות כל הייסורים והניסיונות האיומים, העולם הלך ונתקן, עד שהגיעה השעה ואור הישועה החל להתנוצץ, וישראל החלו לחזור לארצם, ואור הנבואה מתחיל לחזור בהדרגה לשרות בעולם. כפי שנאמר (יואל ג, א): “וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן, בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ”.
במקביל מתגברת גם הנטייה לפתח את הכוחות הרוחניים, הרגש והדמיון, ומתרבים הנוהים אחר סוגי כשפים, שאמנם אינם קשים ורעים כבעבר, אבל עדיין מפריעים מאוד לקלוט את אור ה’ הבהיר, שהוא היסוד לנבואה. עלינו להתחזק במצוות התורה, ולהיזהר מלהתפתות אחר הרוחניות המתעתעת של מדריכים שונים שמתיימרים להביא הצלחה ובריאות בסיוע כשפים וניחוש עתידות באמצעים מיסטיים, ומסיתים בכך את האדם מדרך הישר. במקום זאת עלינו להתחזק באמונה שכל הקורה לנו מאת ה’ הוא, ורק אליו נפנה בתפילה, ורק על פי תורתו נבחן את דרכנו ונזכך את מידותינו, ומתוך כך נזכה לברכת אמת ולחיים טובים, ותחזור הנבואה להאיר במלוא תפארתה.
