שיטות אלטרנטיביות רבות ישנן, נעסוק בשלוש ומהן נלמד לשאר השיטות. ‘מוח אחד’ (קינסיולוגיה יישומית): המרפאים בשיטה זו סוברים שמוחו של האדם מודע בתת-ההכרה שלו לשורש הבעיות שמהן הוא סובל. לכן, בעת ששואלים את החולה שאלות, על פי תגובת שריריו ניתן לדעת מה אמת ומה שקר, ולאתר בכך את שורשי הבעיות הרפואיות והפסיכולוגיות שמהן הוא סובל ואת הזמן שבו החלו להתפתח, ומתוך כך להציע לו פתרונות ורפואות.
מטוטלת: המרפאים בשיטה זו נוהגים לאחוז בידם חוט שאליו מחוברת אבן או מתכת, ובעודם מתרכזים בלא להניע את ידם, שואלים את החולה שאלות, ולפי תנועת המטוטלת מבינים את התשובות לשאלות. לתפישתם, בעומק ההכרה המטפל יכול לדעת את התשובה, ולפי תנועת המטוטלת שנעה על ידי תנועה לא מודעת שלו, יוכל לפענח את המחלה ואת הדרך לריפויה.
המאמינים בשיטות אלו מתארים מקרים של חולים שהמערכת הרפואית הרגילה נכשלה באיתור מקור בעייתם, ואילו מרפאים בשיטות אלו הצליחו לקלוע אל המטרה. לעיתים הם שולחים את החולים לטיפול רגיל במערכת הרפואית, תוך שהם מחזקים את הטיפול בתרופות אלטרנטיביות, ולעיתים הם מבצעים את כל הטיפול הרפואי הנדרש לדעתם.
הומאופתיה: שיטה זו מבוססת על השערה שאותו חומר שיכול לגרום מחלה מסוימת, אם ידולל מאד בתוך נוזל עד שיישאר ממנו רק רושם קלוש, יעורר את הגוף להתמודד עם אותה מחלה ולהתרפא.
יש סוברים, שאסור ללכת למרפאים בשיטות אלו, מפני שלפי עמדת הממסד הרפואי ורוב רובם של הרופאים, אין לשיטות אלה בסיס עובדתי. וכל הטענות של המרפאים בשיטות אלו כאילו הועילו לחולים, במקרה הטוב הועילו על ידי השפעה פסיכולוגית (אפקט פלצבו), ובמקרה הרע לא הועילו כלל ודבריהם שקר והונאה. נמצא שההולך אליהם זונח את המצווה לרפא את גופו וטועה לקבל טיפולי דֶמֶה שאין בהם תועלת. בנוסף, ההליכה אחר שיטות שקר, מעקמת את מחשבתו של האדם וגורמת לו לטעות בהבנת התורה והדרכותיה. ביחס ל’מוח אחד’ ו’מטוטלת’, לדעת המחמירים מדובר גם באיסור תורה של ‘קוסם’, שעניינו לנחש עתידות ונסתרות על ידי פעולות שונות, שמסייעות לו לשקוע בתודעה מדיטטיבית שתאפשר לו לדעת נסתרות (ראו לעיל כד, א).
אולם כמבואר בהלכה הקודמת, אף שייתכן מאוד שאין תועלת רפואית ברפואות אלו, כטענת הממסד הרפואי, אין איסור לנסות להתרפא בהן. שכן המרפאים בשיטות אלה אינם צריכים להוכיח באופן מדעי שיש בהן תועלת כדי שיהיה מותר להשתמש בהן, די בכך שאנשים רבים הולכים אל המרפאים בהן כדי להתרפא ולא כדי לקיים פולחן. וכפי שאמרו חכמים (שבת סז, א): “כל דבר שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי”. גם אין מתפקידם של חכמי ההלכה להילחם את מלחמתו של הממסד הרפואי במרפאים האלטרנטיביים. ואף שמסתבר שהממסד הרפואי צודק ברוב דבריו, ייתכן שרפואות אלו מועילות באופן פסיכולוגי. כמו כן, ייתכן שלמרות הצלחותיו הרבות של הממסד הרפואי בתחומים שונים, ישנם דברים רבים שעדיין לא הבין, ובעתיד המחקר המדעי יוכיח שבכמה דברים המרפאים האלטרנטיביים צדקו.[4]
אמנם נכון לאדם שלא להתפתות אחר שמועות לא מבוססות או הלכי רוח חולפים, ולבחון את דרכיו בהיגיון. אולם אחר שהגיע למסקנה שרפואה אלטרנטיבית יכולה להביא מזור למחלתו ולכאביו, אין לו איסור לפנות אליה. ובלבד שלא יעשה דברים שלפי הרפואה הממוסדת מסוכנים לבריאותו, שכן במצב של מחלוקת, יש לנהוג כפי הרפואה הממוסדת, הואיל וכך היא דעת רוב הרופאים, ודעתם נשענת על ניסיונות שיטתיים של המומחים הגדולים יותר, וכפי שהתבאר בסוף ההלכה הקודמת.
