אחר הקדיש אומר החזן “ברכו את ה’ המבורך”, והקהל עונה אחריו: “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד”, ואף החזן חוזר אחר הקהל ואומר: “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד” (שו”ע נז, א).
עיקר עניינו של ‘ברכו’, לפתוח את ברכות קריאת שמע, שבהכרזת ‘ברכו’ קורא החזן למתפללים לומר את ברכות קריאת שמע. ואף שאפשר לאומרו גם כשבח בפני עצמו, עיקר תקנת אמירתו כאן כדי לפתוח בו את ברכות קריאת שמע. לכן צריך להשתדל לסיים את פסוקי דזמרה וברכת ‘ישתבח’ לפני ‘ברכו’, כדי שמיד אחר ‘ברכו’ יתחיל בברכות קריאת שמע. ורצוי אף לדלג לשם כך על שירת הים. אבל מי שעדיין לא הספיק לומר את ברכת ‘ישתבח’ שבסיום פסוקי דזמרה, אף שענה “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד”, יסיים את הברכה ואח”כ ימשיך בברכות קריאת שמע.[2]
נחלקו המנהגים בשאלה אם צריך לעמוד בעת שעונים על קדיש ו’ברכו’. למנהג רוב הספרדים, אין צריך לעמוד בעת עניית דברים שבקדושה, אבל מי שכבר היה עומד, צריך להישאר לעמוד בקדיש ו’ברכו’ (מהרי”ל, כה”ח נו, כ; קמו, כ-כא; יחו”ד ג, ד). ורוב האשכנזים נוהגים לעמוד בעת עניית הקדיש ו’ברכו’, שהם דברים שבקדושה (מ”ב נו, ז-ח; קמו, יח; וכן נוהגים לעמוד ב’ישתבח’, לעיל יד, ג). אמנם לגבי ‘ברכו’ שהענייה עליו קצרה, נוהגים רבים מבני אשכנז, שאם כבר היו יושבים, כגון בקריאת התורה או לפני מעריב, שאין קמים לגמרי, אלא רק מתרוממים מעט מהכסא בעת שעונים, וכפי שרבים נוהגים בעת שעונים על הזימון בעשרה.
כשיאמר החזן ‘ברכו’ יכרע מעט, ויזקוף כשיאמר ה’. לגבי הקהל נחלקו המנהגים: יש נוהגים לכרוע, ויש נוהגים לכרוע מעט, ויש נוהגים שלא לכרוע כלל. וכל אדם ימשיך כמנהג אבותיו. ובמקום שמתפללים ביחד בעלי מנהגים שונים, ראוי שכולם יכרעו מעט (עיין בהמשך יז, הערה 3).
עיין בב”י סט, שי”א שבפריסת שמע צריך החזן לומר בנוסף לברכו גם ברכת ‘יוצר אור’ אף שכבר אמרה, כי אין לומר ‘ברכו’ בלא לומר אח”כ לפחות ברכה אחת. וכ”כ מהרי”א, ונתבארו דבריו במ”ב סט, ג. אבל בד”מ כתב שאפשר לומר ‘ברכו’ בלא ברכה אח”כ. וכן נוהגים למעשה בסוף התפילה. מ”מ למדנו שעיקר תקנת ‘ברכו’ היא לפתיחת ברכות ק”ש. (ועי’ בשארית יוסף ח”ב עמ’ ק”א, שהחריף את המחלוקת ביניהם).
