ארכיון הקטגוריה: ב – מצוות תפילה לנשים

א – מצוות הנשים בקיצור

לדעת רוב הפוסקים נשים שוות לגברים בחיוב תפילה, לפיכך חייבות להתפלל שמונה עשרה בשחרית ומנחה, וערבית היא תפילת רשות. ויש אומרים שנשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום תפילת עמידה, וטוב שיתפללו שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ויש אומרים שנשים יכולות לצאת בתפילה קצרה, ולכן בברכות השחר ובברכות התורה כבר יוצאות ידי חובתן.

לכתחילה, טוב שנשים יתפללו שחרית ומנחה בכל יום, כדעת רוב הפוסקים. ואם יתפללו תפילה אחת, יצאו ידי חובתן, ובשעת הדחק יכולות לצאת בברכות התורה ובברכות השחר. ואשה שטרודה בטיפול בילדיה, רשאית לצאת לכתחילה בברכות התורה והשחר.

בכל אופן גם אשה שמתפללת תפילת שמונה עשרה, צריכה לברך את ברכות התורה וברכות השחר (להלן ו, א, 1; ז, ג, 3).

היו נשים שנהגו לומר את פרשיות הקרבנות, ויש אומרים שנשים צריכות לומר את פרשת התמיד. אולם להלכה אינן חייבות בזה (להלן טו, 1).

יש אומרים שנשים חייבות לומר פסוקי דזמרה שהם הכנה לתפילה עמידה, אולם להלכה אינן חייבות לאומרם (להלן טו, ד).

נשים פטורות מקריאת שמע וברכותיה, הואיל ומצוותן תלויה בזמן. והאומרת אותן תבא עליה ברכה. ואמנם יש מי שאומר שנשים חייבות במצוות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה, וטוב שיקיימו את המצווה באמירת ברכת "אמת ויציב" בשחרית, ו"אמת ואמונה" בערבית. אבל דעת רוב הפוסקים שאינן חייבות בזה. ואף שנשים פטורות מקריאת שמע, טוב שכל אשה תאמר בכל יום את שני הפסוקים הראשונים: "שמע ישראל" ו"ברוך שם", כדי שתקבל על עצמה עול מלכות שמים (להלן טז, א).

נשים פטורות מאמירת כל התחנונים והפרקים שאומרים אחר תפילת עמידה.

נשים צריכות לומר קריאת שמע שעל המיטה ולברך "המפיל" (כמבואר בהמשך יט, 1).

נשים פטורות מתפילת מוסף של שבתות, ימים טובים וראשי חודשים. ואמנם יש אומרים שכשם שנשים חייבות בתפילת שחרית ומנחה כך חייבות בתפילת מוסף, ולכתחילה ראוי לחוש לדבריהם, אולם העיקר כדעת רוב הפוסקים, שנשים פטורות מתפילת מוסף. לכל הדעות נשים פטורות מאמירת הלל (להלן ב, ט).

יש מי שאומר שנשים חייבות בקריאת התורה של שבת, אבל למעשה, הלכה כדעת רוב הפוסקים, שנשים פטורות משמיעת קריאת התורה של שבת (להלן ב, י).

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

ב – לרוב הפוסקים נשים חייבות בשחרית ומנחה

אמרו חכמים במשנה שנשים חייבות בתפילה (ברכות כ, ב), ולדעת רוב הפוסקים הכוונה שמה שתקנו חכמים חל על גברים ונשים כאחד. ומתוך שלוש התפילות שתקנו חכמים בכל יום, שחרית ומנחה חובה, וערבית רשות. ואמנם במשך הזמן הגברים קבלו על עצמם להתפלל ערבית כחובה, אבל הנשים לא קיבלו על עצמן להתפלל ערבית, ולכן היא נשארה לגביהן תפילת רשות.

ולכאורה לפי הכלל ש"נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא" גם מתפילה היו צריכות להיות פטורות, שכן חובת התפילה תלויה בזמן, תפילת שחרית בבוקר ומנחה אחר הצהרים. אלא שהואיל והתפילה נועדה לבקש רחמים מאת ה', וגם הנשים צריכות לבקש רחמים כגברים, לפיכך תקנו חכמים את התפילות לגברים ונשים כאחד, וחובה על הנשים להתפלל שחרית ומנחה.

וגם בשבתות וחגים נשים צריכות להתפלל שחרית ומנחה, ואף שאין אומרים בהן את שלוש עשרה ברכות הבקשה שבתפילת חול, שהם עיקר בקשת הרחמים, מכל מקום גם בהן יש בקשת רחמים, כגון: "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך, שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת" וכו'.[1]


[1]. לפי דעת הרמב"ן, שמצוות התפילה מדברי חכמים, הרי שכל מה שתקנו חכמים בתפילה חל על גברים ונשים כאחד, וזו כוונת המשנה בברכות כ, ב, שנשים חייבות בתפילה. והגמרא שם מבארת שהטעם לחיוב הנשים, מפני שגם נשים צריכות רחמים, ולכן, למרות שהזמן גורם את חיוב התפילה, נשים חייבות בה. וכך דעת רש"י, הרא"ש והרא"ה, שטעם חיוב הנשים בתפילה מפני שהיא לרחמים, וממילא חייבות בשתי תפילות. וכתבו במ"א קו, ב, ומ"ב קו, ד, שכך היא דעת רוב הפוסקים. וכן פסק למעשה בשו"ע הרב קו, ב. (לדעת רש"י נשים פטורות ממצוות עשה דאורייתא שהזמן גרמא, אבל במצוות מדברי חכמים שהזמן גרמא נשים חייבות, וממילא לדעתו נשים חייבות בתפילה דרבנן. אמנם לרוה"פ גם ממצוות דרבנן שהזמן גרמא נשים פטורות, וחיובן בתפילה מפני שהן צריכות רחמים. ע' הליכות ביתה ע' 36-38.)

ולפי הרמב"ם, שסובר שמצוות התפילה מהתורה, כיוון שאין למצווה מהתורה זמן, נשים חייבות בה. ולפי הרי"ף והרמב"ם, גירסת הגמרא שמבארת מדוע נשים חייבות בתפילה "משום דמצוות עשה שלא הזמן גרמא היא". ורבים פירשו שלפי זה נשים חייבות בתפילה אחת כפי חיוב התורה (כמובא בהערה 2). אולם מנגד, לדעת כמה מגדולי האחרונים, לרמב"ם נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, וערבית רשות, שהואיל ויסוד חיוב התפילה שווה לגברים ונשים, כיוון שתקנו חכמים לקיים את מצוות התפילה בשתי תפילות חובה, גם הנשים חייבות בזה. וכ"כ מהר"ם בן חביב בכפות תמרים, שאגת אריה יד, ערך השלחן, אור לציון ח"ב ז, כד; יד פשוטה תפילה א, א; מחזה אליהו יט. וכל האחרונים הללו סוברים למעשה שנשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, שהרמב"ם והרמב"ן מסכימים לכך. וגם בדברי הב"י ושו"ע קו, א, יש מקום לדון כיצד פסק, ובמחזה אליהו שם מוכיח שסובר שנשים חייבות בשחרית ומנחה.

וע' בבירור הלכה (זילבר) או"ח ח"ב קו, שכדעת הרמב"ם שהתפילה מהתורה סוברים רבים מהראשונים. אמנם אפשר לבאר את מה שכתב במ"ב קו, ד, שלרוה"פ נשים חייבות בשתי תפילות, מפני שגם בדעת הרמב"ם רבים סוברים שנשים חייבות בשתי תפילות.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

ג – הסוברים שחייבות בתפילה אחת ביום

יש אומרים שלפי שיטת הרמב"ם, נשים חייבות להתפלל רק תפילה אחת בכל יום. וזאת משום שלפי דעת הרמב"ם שורש מצוות התפילה מהתורה, שבכל יום צריך כל יהודי לפנות אל ה' בתפילה. וכיוון שזו מצווה שאינה תלויה בזמן, נשים חייבות בה. כי רק ממצוות עשה שתלויות בזמן נשים פטורות, אבל במצוות שאינן תלויות בזמן נשים חייבות. ואף שבכל יום ישנה מצווה חדשה להתפלל, אין היא נחשבת מצווה שתלויה בזמן, הואיל וכל הימים שווים, בלא הבדל בין חגים, שבתות וימות החול, ובתוך היממה עצמה לא קבעה התורה זמן מסוים לתפילה, הרי שמצוות התפילה מהתורה היא מצווה יומית שאינה תלויה בזמן.

נמצא אם כן שתקנת חכמים לגברים להתפלל בכל יום שלוש תפילות אינה חלה על הנשים, אבל מצוות התורה להתפלל בכל יום תפילה אחת מחייבת את הנשים. אלא שהואיל ותקנו חכמים נוסח קבוע לתפילה, על הנשים לקיים את מצוות התפילה מהתורה בשמונה עשרה ברכות כפי שתקנו חכמים. והואיל ותקנו חכמים זמנים קבועים לתפילה, על הנשים להתפלל את תפילתן האחת באחד מהזמנים שתקנו חכמים, בזמן של תפילת שחרית או בזמן של תפילת מנחה או בזמן של תפילת ערבית.[2]


[2]. כפי שלמדנו בהערה הקודמת, לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם נשים חייבות בתפילה מפני שהיא מצווה שלא הזמן גרמא, כי מהתורה יש חובה להתפלל בכל יום וכל היום כשר לתפילה, הרי שאינה תלויה בזמן. ולדעת רבים מהאחרונים, וביניהם הב"ח ופר"ח, יוצא שלדעתם נשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום. ולדעת רבים, גם השו"ע פסק כמותם, וכ"כ הפמ"ג. וכך באר ופסק ביבי"א ו, יז; ויחו"ד ג, ז; והזכיר עוד ראשונים ואחרונים שעומדים בשיטה זו. ויעויין עוד בס' הליכות ביתה ו, א, בהערה.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

ד – הסוברים שיוצאות בברכות השחר והתורה

יש מקילים וסוברים, שלפי שיטת הרמב"ם, רק המצווה מהתורה מחייבת את הנשים, היינו להתפלל בכל יום תפילה כל שהיא. ובכל בקשה שיבקשו מאת ה' יקיימו את מצוות התפילה. ומה שתקנו חכמים להתפלל שלוש תפילות בנוסח שמונה עשרה ברכות, תקנו לגברים, אבל נשים אינן חייבות בזה.

ויש שהקשו, היאך אפשר לצאת בבקשה כל שהיא, והלא לדעת הרמב"ם (תפילה א, ב), מהתורה סדר התפילה הוא, שקודם יפתח אדם בשבחו של הקב"ה ואחר כך ישאל צרכיו בבקשה ובתחינה, ואח"כ יסיים בנתינת שבח והודיה לה'. ומשמע שכל זמן שאין עושים כסדר זה לא יוצאים ידי תפילה, ואם כן איך אפשר לומר שהנשים יכולות לצאת ידי חובת המצווה מהתורה בבקשה כל שהיא (פמ"ג, מג"ג). וביארו כמה אחרונים, שנשים יוצאות ידי חובת התפילה בברכות התורה ובברכות השחר. שכן ברכות התורה פותחות בשבח – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו", ואח"כ יש בהן בקשה – "והערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו וכו' ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' יודעי שמך ולומדי תורתך וכו'", ולבסוף יש גם הודאה – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".

וכן בברכות השחר, בכל הברכות יש שבח, ובהמשך בברכת "המעביר שינה" יש בקשה – "יהי רצון מלפניך וכו' שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצוותיך, ואל תביאנו לידי חטא וכו'", ובסיום הודאה: "ברוך אתה ה' הגומל חסדים טובים לעמו ישראל".[3]


[3]. במגן אברהם (הפירוש החשוב על שו"ע או"ח) קו, ב, כתב, שאפשר שלפי הרמב"ם ניתן לקיים את המצווה בבקשה כל שהיא, וכתב שעל זה סומכות הנשים שמסתפקות באיזו בקשה שאומרות בבוקר (יש לציין כי גם בברכת המזון ובברכה מעין שלוש יש שבח, בקשה והודאה, ויוצאים בהן ידי תפילה מדאורייתא). אבל הוסיף המ"א, שלדעת רוב הפוסקים, נשים חייבות בשחרית ומנחה. וכ"כ במ"ב קו, ד, שעל סברה זו סומכות נשים רבות, אלא שנכון שיתפללו שתי תפילות כדעת רוב הפוסקים. וע' במקורות שהזכרתי לעיל, ובספר הליכות ביתה ו, א, שדנו בדברי הרמב"ם על פי המגן אברהם, ותמצית דבריהם הובאה למעלה. גם הרב אויערבאך אמר שמנהג הנשים להקל בתפילה קצרה (הליכות שלמה ב, הערה ה). אולם משמע מכל הפוסקים שהזכרנו, שלכתחילה אין לסמוך על תפילה קצרה.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

ה – הלכה למעשה

לכתחילה טוב שנשים יתפללו בכל יום תפילת עמידה של שחרית ושל מנחה, ואם יתפללו רק תפילה אחת ביום – יצאו ידי חובתן. ואף שלדעת רוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, מכל מקום כיוון שמדובר בדין שהוא מדברי חכמים, הרוצות להקל רשאיות לכתחילה לסמוך על דברי הסוברים שנשים חייבות בתפילה אחת ביום. וטוב שתפילה זו תהיה תפילת שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית תתפלל מנחה, ובדיעבד, אם לא הספיקה להתפלל מנחה תתפלל ערבית.

והנוהגות להסתפק בברכות השחר וברכות התורה – יש להן בדוחק על מה לסמוך, אבל אין ראוי לנהוג כן, מפני שלדעת רובם המכריע של הפוסקים חובה להתפלל עמידה לפחות פעם אחת ביום.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

ו – נשים המטופלות בילדים

נשים המטופלות בילדים קטנים וטרודות בניהול ענייני הבית, רשאיות לכתחילה לצאת ידי מצוות התפילה בברכות השחר ובברכות התורה בלבד. שכבר למדנו (הלכה ד) שיש סוברים שמעיקר הדין נשים יכולות לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר ובברכות התורה. ואף שלכתחילה אין ראוי לסמוך על דעה זו, מכל מקום נשים שטרודות בטיפול בילדיהן, רשאיות לכתחילה לצאת בברכות השחר וברכות התורה. וכן העיד רבי אריה ליב בנו של רבי ישראל מאיר בעל 'החפץ-חיים', שאימו כמעט שלא התפללה בשנים שהילדים היו תחת ידיה, ואמרה לו כי אביו אמר לה שהיא פטורה מהתפילה מפני שהיא עוסקת בגידול ילדיה.[4]

ואף אם תלך לעבוד מפני הצורך לסייע בפרנסת המשפחה, או שתשלח את ילדיה למעון, לגן ולבית הספר, ותישאר בבית כדי לסדרו ולנוח מעט, כיוון שככלל היא עייפה וטרודה בטיפול בילדים, מותר לה לצאת ידי חובת התפילה בברכות השחר ובברכות התורה. ואם אפשר לה לכוון בתפילת עמידה – יותר טוב שתתפלל עמידה. וכל אשה רשאית להחליט בעצמה אם עומס הטיפול בילדים מכביד עליה עד כדי כך שלא תתפלל שמונה עשרה. ואם קשה לה להחליט בעצמה, תוכל להתייעץ בזה עם רב או רבנית.

אבל אשה שיוצאת לעבוד שלא מפני הכרח הפרנסה, אלא מפני שיש לה פנאי, אין ראוי שתסמוך על הדעה המקילה, אלא תקפיד להתפלל בכל יום תפילת שמונה עשרה, בנוסף לברכות התורה וברכות השחר.[5]

אשה שהיתה מטופלת בילדים, והסתפקה בתפילה קצרה, צריכה לשים לב שאחר שילדיה יגדלו ועול הבית יפחת, תחזור להתפלל שמונה עשרה בכל יום.


[4]. כך הוא המנהג הרווח, ועדות הרב אריה ליב מובאת בשיחות החפץ חיים ח"א אות כ"ז. ושני טעמים לכך. ראשית, בשעת הדחק אפשר לסמוך לכתחילה על סברת המ"א. שנית, יש שביארו שהטרדה המתמדת של הנשים המטופלות בילדים כמוה כדברים המבטלים את הכוונה, שמעיקר הדין פוטרים את הטרוד ממצוות התפילה. וכפי שאמרו חז"ל (ערובין סה, א), שהבא מן הדרך פטור מהתפילה שלושה ימים, וכן לגבי שאר טרדות. וכן כתב בשו"ע צח, ב, שלא יתפלל במקום שטורד את כוונתו ולא בשעה המבטלת את כוונתו. ואמנם למעשה סיים: "ועכשיו אין אנו נזהרים בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפילה". אבל אפשר לומר שהנשים נוהגות כעיקר הדין, שהואיל ובכל השנים שהן מטופלות בילדים טרדתן גדולה, הרבה יותר מטרדתו של הבא מן הדרך, לפיכך אינן נוהגות להתפלל עמידה. וכיוצא בזה כתב בשו"ת מחז"א סי' כ, ה, בשם החזון איש, והביאו בס' הליכות ביתה פ"ו הערה א'. עוד אפשר לומר על פי הכלל שהעוסק במצווה פטור ממצווה אחרת, שאשה המטופלת בילדים עוסקת במצווה תמידית של חסד, ועל כן היא פטורה מהתפילה שדורשת מאמץ ריכוז (עפ"י שיטת הר"ן כמובא בבאו"ה לח, ח, ד"ה 'אם צריך', שאפילו אם יכול להתאמץ לקיים את שתי המצוות, לא הטריחה התורה את העוסק במצווה לקיים גם את המצווה השנייה).

וכבר למדנו בהלכה ד', שבברכות התורה ובברכות השחר נשים יכולות לצאת ידי חובת תפילה, שיש בהן שבח, בקשה והודאה. ואין הברכות צריכות כוונה כפי שצריך לכוון העומד בתפילה לפני מלך מלכי המלכים, ולכן הטרדות פחות מעכבות את אמירת ברכות התורה והשחר. וצריך שכל הנשים יתרגלו לברכן בכל יום.

[5]. אמנם יש מדרגות במידת הטרדה ועול הבית, והדבר תלוי בכמה גורמים: מספר הילדים, אופיים, גילם, האם שולחים אותם למעון ומידת העזרה שיש לאשה. מ"מ ברור שגם מי ששולחת את ילדיה למעון ואיננה עובדת, אם זכתה בהרבה ילדים, העול המוטל עליה כבד ומטריד, והיא רשאית לצאת ידי חובתה לכתחילה בברכות השחר והתורה. ואם היא יכולה להתפלל בישיבה בשעת נסיעתה לעבודה, יש ספק אם עדיף שתתפלל בישיבה שמונה עשרה, או שתסתפק בתפילה קצרה, כמבואר בהמשך יב, יד. והרוצה להתפלל בקביעות שמונה עשרה בישיבה רשאית.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

ז – כללי המצוות שנשים חייבות ופטורות מהן

ככלל, נשים חייבות במצוות כגברים, זולת מצוות עשה שהזמן גרמן, שמרובן נשים פטורות. וכפי שאמרו חכמים במשנה (קידושין כט, א): "כל מצוות עשה שהזמן גרמא – אנשים חייבין ונשים פטורות".

ואלו הן מצוות העשה שהזמן גורם את חיובן ונשים פטורות מהן: א) קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית (ובכללן זכירת יציאת מצרים, ע' טז, ג). ב) תפילין של ראש. ג) תפילין של יד. ד) ציצית. ה) סוכה. ו) לולב. ז) שופר. ח) ספירת העומר.[6]

ויש מצוות עשה שהזמן גרמן שלמדנו בתורה שנשים חייבות בהן, ואלו הן: א) אכילת מצה בליל פסח (פסחים מג, ב). ב) שמחת החג (פסחים קט, א). ג) קידוש של שבת (ברכות כ, ב). ד) תוספת עינוי ביום הכיפורים (סוכה כח, ב).

לדעת רוב הפוסקים, גם ממצוות מדברי חכמים שהזמן גרמן נשים פטורות, שכל מה שתקנו חכמים כעין דיני התורה תקנו. לפיכך נשים פטורות מאמירת הלל בראש חודש. ויש אומרים, שנשים חייבות במצוות שתקנו חכמים והזמן גרמן. ולכל הדעות, במצוות שתקנו חכמים מפני הנס, חייבו גם את הנשים, שאף הן היו באותו הנס, והן: א) ארבע כוסות בליל הסדר. ב) מקרא מגילה. ג) הדלקת נרות חנוכה.[7]

אבל בשאר המצוות, אין הבדל בין גברים לנשים, וכפי שמבואר בהמשך המשנה (קידושין כט, א): "כל מצוות עשה שלא הזמן גרמא – אחד האנשים ואחד הנשים חייבין". ונזכיר כמה מצוות לדוגמא: נשים חייבות כגברים בקביעת מזוזה, בהפרשת תרומות ומעשרות, בנתינת הלוואה וצדקה.

ועוד אמרו שם: "כל מצוות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד האנשים והנשים חייבין". למשל, נשים חייבות להיזהר כגברים מאיסורי חמץ בפסח, ומאכילה ושתייה ביום הכיפורים, ולמרות שהם איסורים שתלויים בזמן, כיוון שהן מצוות 'לא-תעשה', נשים חייבות בהן כגברים.

ויש כמה מצוות לא תעשה ששייכות לגברים בלבד, והן: 'בל-תקיף' את פאת הראש, ו'בל-תשחית' את הזקן בתער, ואיסור המיועד לכהנים זכרים שלא להיטמא למתים (קידושין שם).[8]

בפרק הבא נבאר בעזרת ה' טעם להבדל שבין גברים לנשים במצוות עשה שהזמן גרמן.


[6]. יש עוד מספר מצוות שנשים פטורות מהן מסיבות אחרות, והן: א) תלמוד תורה (הכוונה לשם לימוד אבל כדי לחיות חיי תורה חייבות ללמוד, כמבואר בהמשך פרק ז, ב). ב) כתיבת ספר תורה. ג) קידושין. ד) פריה ורביה. (שתי אלו מתקיימות באופן אקטיבי על ידי האיש). ה) מילה. ו) פדיון הבן. ודברים אלו על פי הרמב"ם בספר המצוות סוף מניין עשין, מצ' רמח. אמנם יש חילוקי דעות בחלק מהדינים, לדוגמא, לדעת השאגת אריה ל"ה, נשים חייבות בכתיבת ספר תורה.

[7]. לרוב הפוסקים ובכללם, שאילתות, תוס', ר"ן, ריטב"א ורע"א, נשים פטורות ממצוות מדרבנן שהזמן גרמן. לרש"י ור"ת והמנהיג, נשים חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן שחכמים תקנו. וע' בהליכות ביתה ע' 36-38.

[8]. המשנה בקידושין עוסקת במצוות פרטיות אישיות שנוהגות כיום, אבל ישנן עוד מצוות כלליות שיש בהן הבדל בין גברים לנשים, כמצוות העדות שמחויבים בה הגברים, וכמצוות המלחמה לכיבוש הארץ ששייכת לגברים, אף שגם נשים מצוות לסייע לה.

לעומת זאת, מצוות נידה שייכת לנשים בלבד. ובמצוות חלה והדלקת נר בערב שבת, יש לאשה זכות ראשונה לקיים את המצווה לפני האיש.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

ח – האם נשים רשאיות לברך על מצוות שהזמן גרמן

אשה שרוצה להתנדב ולקיים מצוות עשה שהזמן גרמן, יש לה שכר על כך אלא שאינו כשכר האיש. וכפי שאמר רבי חנינא: "גדול מצוּוה ועושה ממי שאינו מצוּוה ועושה" (קידושין לא, א). ובאר הריטב"א שטעם הדבר, כי מי שמצוּוה לקיים מצווה, השטן מקטרגו ויצר הרע מתאמץ יותר להפריעו, ולכן שכרו מרובה יותר, וכפי שאמרו "לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג).

אלא שנחלקו הראשונים, האם נשים רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן. לדעת הרמב"ם ועוד כמה ראשונים, אסור לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, שהרי אומרים בברכה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", והיאך תאמר "וצוונו" כאשר לא נצטוותה, ויש בכך ברכה לבטלה. וכן פסק בעל ה'שולחן-ערוך' (או"ח תקפט, ו), וכן המנהג הרווח אצל רוב יוצאות ספרד.

אולם לדעת רבנו תם ורוב הראשונים, נשים רשאיות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, שהרי מצוות אלו שייכות במידה מסוימת גם להן, עובדה שיש להן שכר על קיומן. ולגבי נוסח הברכה, אין חשש, מפני שאין אומרים בברכה "וצווני" אלא "וצוונו", היינו את כלל ישראל, והאשה חלק מכלל ישראל, ולכן היא יכולה לשבח ולהודות לה' על הקדושה שקידש את ישראל, כפי שהיא באה לידי ביטוי במצווה הזו. וכן פסק הרמ"א, וכן מנהג כל יוצאות אשכנז.[9]

אבל ברכות של שבח והודאה שתלויות בזמן, כיוון שאין אומרים בהם "וצוונו", כמו ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, גם נשים ספרדיות יכולות לברך, ויש להן מצווה בזה. ואמנם, יש מי שאומר, שלפי מנהג הספרדים, כיוון שהנשים פטורות מאמירתן, אינן רשאיות לומר את ברכתן, ולכן בבתי ספר שלומדות בהן בנות אשכנזיות וספרדיות, חובה על המורות להדריך את הספרדיות שלא לומר את חתימת הברכות של פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע (הרב עובדיה יוסף). אולם למעשה, דעת פוסקים רבים, שגם למנהג ספרדים מותר ומצווה לנשים לברך על פסוקי דזמרה, הואיל והן ברכות של שבח והודיה, וכן המנהג הרווח. ולכן המורות אינן צריכות להדריך את הספרדיות לנהוג אחרת מהאשכנזיות, ובמיוחד שהדבר גורם לבלבול בכיתה.[10]


[9]. כפי הנראה, המנהג הרווח היה, שנשים רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, וכך דעת ר"ת (תוס' ר"ה לג, א, עירובין צו, א), וכ"כ הרז"ה, וכן נהגו בצרפת ואשכנז ופרובנס. וכן דעת רי"ץ גיאות מראשוני הספרדים, וכן כתבו הרמב"ן קידושין לא, א, הר"ן והרשב"א והריטב"א והמאירי. ועוד רבים. לעומת זאת, הסוברים שלא לברך באים מחמת טענות הלכתיות שונות ולא מחמת מנהג, וכ"כ הרמב"ם ואחריו הסמ"ג ואור זרוע, שהיאך יאמרו "וצוונו". בנוסף לכך, דעת הראב"ד ואור זרוע, שהלכה כת"ק שאין לנשים מצווה בזה, וממילא אסור להן לברך. וגם לדעת רבי ישעיה הראשון לא יברכו, כי אם יברכו יראו בעצמן כאילו חייבות ויעברו על בל תוסיף.

למעשה, השו"ע (תקפט, ו) שנוהג לחשוש יותר לספק ברכה, הורה שלא יברכו, והרמ"א פסק על פי המנהג הרווח באשכנז שיברכו. ואף שהשו"ע הורה שלא יברכו, לא מעט פוסקים ספרדים כתבו על פי המנהג, שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן. וכ"כ החיד"א לגבי ברכה על נטילת לולב, וכ"כ זכור לאברהם, והובאו דבריהם בכה"ח יז, ד, ותקפט, כג. וכ"כ ברב פעלים ח"א סו"י יב, לעניין לולב. וכן נהגו במשפחת הרב עובדיה הדאיה ז"ל. וכ"כ הרב משאש בשמש ומגן ח"ב עב, ג, שרשאיות לברך. וע' בהליכות ביתה ע' 57-62. וע' ביחו"ד א, סח, וביבי"א ח"א לט-מב, וח"ה מג, שחיזק מאוד את מנהג ספרדים שלא לברך, ואף הזכיר שיש מפוסקי אשכנז שהורו שלא לברך, ומהם החכם צבי והדברי חיים. ע"כ. וראוי שכל עדה תמשיך לנהוג כמנהגיה עד הכרעת הסנהדרין הגדולה שתקום בעז"ה במהרה בימינו.

[10]. ביחו"ד ג, ג, פסק שאין לנשים ספרדיות לברך ברכות פסוד"ז, וכ"כ ביבי"א ב, ו, לגבי ברכות ק"ש, מפני שדינן כדין ברכות על מצוות שהזמן גרמן. אבל לדעת פוסקים ספרדים רבים, יש הבדל בין ברכות על מצוות ובין ברכות שבח והודאה, ולא רק שמותר לברכן אלא אף טוב שנשים יברכו אותן. וכ"כ בכה"ח ע, א. וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ב ע' מ"ד, וכתב שכך הורה הרב עזרא עטייא ז"ל ראש ישיבת פורת יוסף. וכן הורה הרב עובדיה הדאיה ז"ל. וכ"כ הרב משאש בשמש ומגן ח"ג סג, ה. וכ"כ בהליכות שלמה ז, ב, ובציץ אליעזר ט, ב. וכן מורה הרב מרדכי אליהו שליט"א. וכך נהגו נשים צדקניות, וכן נוהגים ברוב בתי הספר. והואיל והדבר מוסכם על רוב ככל הפוסקים האשכנזים, כמבואר בשו"ע הרב ע, א, וערוה"ש ע, א. ובמ"ב ע, ב, אף מביא דעה שנשים חייבות בפסוד"ז. וכך גם דעת רבים מהפוסקים הספרדים, שטוב שנשים יברכו ברכות אלו. לפיכך, כדי שלא להרבות בשינויים בין הבנות ומחלוקות בין העדות, ראוי להורות לכולן לברך. ועוד, שאין אומרים ספק ברכות להקל במקום שיש מנהג. אמנם בנות שיודעות כי מנהג ביתם להקפיד שהנשים לא יברכו ברכות אלו, יקפידו על כך לעצמן. וכל זמן שאינן יודעות שנהגו להקפיד על כך, ינהגו כשאר בנות הכיתה.

ונלענ"ד שככלל, במקום שחיים יחד בני כל העדות, כאשר ישנה מחלוקת בין מנהגי העדות, יש להורות לכל עדה כמנהגה, ואין לומר שהולכים אחר רוב הפוסקים. אולם כאשר בעדה אחת הדין מוסכם ובשנייה מחלוקת, יש להורות על פי הרוב, כדי שלא להרבות מחלוקות.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

ט – מוסף והלל

מצווה מהתורה להקריב בימים מיוחדים קרבנות ציבור נוספים לכבוד קדושת היום, והם נקראים 'מוספים', וכנגד קרבנות המוסף תקנו חכמים להתפלל באותם ימים תפילת מוסף. ואלו הם הימים: שבתות, ראשי חודשים, ימים טובים וחול המועד.

נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות להתפלל מוסף. יש אומרים שהואיל וגם בתפילת מוסף מבקשים רחמים, הרי שהיא כשאר תפילות החובה, שלדעת הרמב"ן, נשים חייבות בהן. ועוד, שהואיל ונתקנו לכבוד קדושת היום, כשם שנשים מצוות לומר קידוש בשבת כך צריכות להתפלל מוסף (מגן גיבורים). ויש אומרים, שהואיל ותפילת מוסף תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה (צל"ח). למעשה, הואיל וזו מצווה מדברי חכמים, הלכה כדברי המקילים, ואין חובה לנשים להתפלל מוסף, והרוצה להתפלל רשאית ויש לה בזה זכות. ובראש השנה ויום הכיפורים, ראוי שכל אשה תתפלל מוסף, מפני שעיקר בקשת הרחמים של הימים הנוראים בתפילת מוסף.[11]

תקנו חכמים לגברים לומר הלל בחגים ובחנוכה. וכן נוהגים לומר הלל בראשי חודשים. וכיוון שאמירת ההלל תלויה בזמן, נשים פטורות ממנה, והרוצה לומר הלל תבוא עליה ברכה. אלא שכפי שלמדנו, למנהג ספרד לא תברך, ולמנהג אשכנז רשאית לברך על ההלל.[12]


[11]. אפשר לתלות את המחלוקת בדעת הרמב"ן והרמב"ם, שלרמב"ן נשים חייבות בכל התפילות שתקנו חכמים ובכללן מוסף, ולרמב"ם חייבות רק בתפילה אחת ביום, אבל ממוסף, שהזמן גורם, פטורות. ואפשר לומר שגם לרמב"ן נשים פטורות, מפני שעיקר המוסף במקום הקרבן ולא כרחמים, ורק בתפילות שעיקרן לרחמים נשים חייבות. ועוד, שהואיל והיו מקריבים את המוסף מתרומת מחצית השקל, ונשים פטורות מנתינת מחצית השקל, ממילא פטורות גם ממוסף. ומנגד, אפשר לומר שגם במוסף אנו מבקשים רחמים, ונשים שייכות לזה כגברים. ועוד, שגם הנשים היו מתכפרות בקרבן מוסף, ולכן אף הן צריכות להתפלל מוסף. וספק דרבנן להקל, ולכן נשים פטורות מתפילת מוסף, ואם ירצו יוכלו להתפלל. (אמנם בילקוט יוסף ח"א ע' קפז, כתב שטוב שישמעו את התפילה מהחזן, מפני שאלו ברכות התלויות בזמן, ולשיטתו אף שאין אלו ברכות המצוות, יש לחוש לברכה לבטלה. ואע"פ כן הסכים שאם מתפללות בעצמן יש להן על מה לסמוך. ובמיוחד במוסף של ימים נוראים ונעילה. ובכה"ח רפו, ז, כתב שהמנהג שנשים מתפללות מוסף כמו שחרית). וע"ע בהליכות ביתה ו, ו.

[12]. ע' לעיל ב, 9, וכפי שכתבתי שם, גם בין הפוסקים הספרדים, יש סוברים שנשים רשאיות לברך. לעומת זאת, גם בין הפוסקים האשכנזים יש אומרים שעדיף שלא תברך, וכ"כ היעב"ץ וישועות יעקב תכב, ו. וע' הליכות ביתה ח, ז, ובהערות. וע' להלן כג, 9.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה

י – קריאת התורה

לכל הדעות נשים פטורות מקריאת התורה בימי חול ובחגים, אולם בשבת, לדעת בעל ה'מגן-אברהם' (רפב, ו), נשים חייבות לשמוע את קריאת התורה, שתקנו חכמים שישמעו את כל התורה בכל שנה. אולם לדעת רוב רובם של הפוסקים, נשים פטורות משמיעת קריאת התורה בשבת, מפני שזו מצווה שתלויה בזמן. וכן הלכה. אלא שאשה שיכולה, טוב שתשמע את קריאת התורה בשבת, מפני שלכל הדעות, אף שהיא פטורה, אם תשמע תקיים מצווה ויש לה בזה זכות.[13] (המחלוקת אם אשה חייבת בשמיעת פרשת 'זכור' תבואר בהמשך כג, ה).

בעת הגבהת התורה, מצווה על הגברים והנשים לראות את הכתב ולכרוע, ולומר "וזאת התורה" וכו' (שו"ע או"ח קלד, ב). יש נוהגות להחמיר, שבזמן שהן רואות דם נידה, אינן מסתכלות בספר התורה, ויש מקילות. והרוצה להקל רשאית, מפני שמעיקר הדין אין בזה איסור.[14]


[13]. מגילה כג, א: "הכל עולין למנין שבעה, אפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור". וכתב המגן אברהם רפב, ז, שמזה שנשים מצטרפות מעיקר הדין למניין שבעת העולים, משמע שאף הן חייבות בקריאת התורה. וכן מבואר במס' סופרים יח, ד, ומשמע שאף בהפטרה חייבות. ואף שנשים אינן חייבות בתלמוד תורה, תקנו לדעתו את הקריאה גם לנשים כדי שישמעו את כל התורה, כדוגמת חיובן בהקהל. אמנם רוה"פ חולקים עליו, ויש שביארו שהכוונה שרצוי שישמעו אבל אינן מחויבות. וכך משמע מהתוס' והרא"ש ועוד ראשונים, כמובא בהליכות ביתה ט, הערה ג (וע"ש ט, א-ב שסיכם את הסוגיה). וכ"כ במור וקציעה וערוה"ש רפב, יא. ובמ"ב יב, הוסיף שיש מקומות שנשים נוהגות לצאת מביהכ"נ בשעת קריאת התורה.

[14]. כתב הרמ"א או"ח פח, א, שיש נשים שנהגו שבעת שהן רואות דם נידה אינן נכנסות לביהכ"נ (ומשפסק הדם אף שלא טבלו לא החמירו). ויש שהתירו הכל, וכן עיקר. אמנם המנהג להחמיר, ורק בימים נוראים נהגו הכל להיכנס לביהכ"נ. וכתב במ"ב פח, ז, שהמנהג שנכנסות לבית הכנסת אבל אינן מסתכלות על ספר התורה בשעת הגבהתו. ומעיקר הדין ברור שמותר לנידה לראות את ספר התורה, וכמו שכתב בשו"ע יו"ד רפב, ט, שכל הטמאים אפילו נידות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו. ונשים רבות נוהגות כך לכתחילה, וגם בעת נידתן מסתכלות על התורה בעת הגבהתה. וע' בילקוט יוסף ח"א ע' קלה, ובהמשך ט, ז, 5.

פורסם בקטגוריה ב - מצוות תפילה לנשים | כתיבת תגובה