יש מקילים וסוברים, שלפי שיטת הרמב"ם, רק המצווה מהתורה מחייבת את הנשים, היינו להתפלל בכל יום תפילה כלשהי. ובכל בקשה שיבקשו מאת ה' יקיימו את מצוות התפילה. ומה שתיקנו חכמים להתפלל שלוש תפילות בנוסח שמונה עשרה ברכות, תיקנו לגברים, אבל נשים אינן חייבות בזה.
ויש שהקשו, היאך אפשר לצאת בבקשה כלשהי, והלא לדעת הרמב"ם (תפילה א, ב), מהתורה סדר התפילה הוא שקודם יפתח אדם בשבחו של הקב"ה, אחר כך ישאל את צרכיו בבקשה ובתחינה, ולאחר מכן יסיים בנתינת שבח והודיה לה'. ומשמע שאם אין עושים כסדר הזה לא יוצאים ידי חובת תפילה, ואם כן איך אפשר לומר שנשים יכולות לצאת ידי חובת המצווה מהתורה בבקשה כלשהי (פמ"ג, מג"ג). ביארו כמה אחרונים, שנשים יוצאות ידי חובת התפילה בברכות התורה ובברכות השחר, מפני שברכות התורה פותחות בשבח – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו", ואח"כ יש בהן בקשה – "והערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו וכו' ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' יודעי שמך ולומדי תורתך וכו'", ולבסוף יש גם הודאה – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".
וכן בברכות השחר, בכל הברכות יש שבח, ובהמשך בברכת 'המעביר שינה' יש בקשה – "יהי רצון מלפניך וכו' שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצוותיך, ואל תביאנו לידי חטא וכו'", ובסיום הודאה: "ברוך אתה ה' הגומל חסדים טובים לעמו ישראל".[3]
[3]. במגן אברהם (הפירוש החשוב על שו"ע או"ח) קו, ב, כתב, שאפשר שלפי הרמב"ם ניתן לקיים את המצווה בבקשה כלשהי, וכתב שעל זה סומכות הנשים שמסתפקות באיזו בקשה שאומרות בבוקר (יש לציין שגם בברכת המזון ובברכה מעין שלוש יש שבח, בקשה והודאה, ויוצאים בהן ידי תפילה מדאורייתא). אבל הוסיף המ"א, שלדעת רוב הפוסקים, נשים חייבות בשחרית ובמנחה. וכ"כ במ"ב קו, ד, שעל סברה זו סומכות נשים רבות, אלא שנכון שיתפללו שתי תפילות כדעת רוב הפוסקים. ועי' במקורות שהזכרתי לעיל, ובספר הליכות ביתה ו, א, שדנו בדברי הרמב"ם על פי המגן אברהם, ותמצית דבריהם הובאה למעלה. גם רשז"א אמר שמנהג הנשים להקל בתפילה קצרה (הליכות שלמה ב, הערה ה). אולם משמע מכל הפוסקים שהזכרנו, שלכתחילה אין לסמוך על תפילה קצרה.