לכל הדעות נשים פטורות מקריאת התורה בימי חול ובחגים, אולם בשבת, לדעת בעל ה'מגן-אברהם' (רפב, ו), נשים חייבות לשמוע את קריאת התורה, שתיקנו חכמים שישמעו את כל התורה בכל שנה. אולם לדעת רוב רובם של הפוסקים, נשים פטורות משמיעת קריאת התורה בשבת, מפני שזו מצווה שתלויה בזמן. וכן הלכה. אלא שאשה שיכולה, טוב שתשמע את קריאת התורה בשבת, מפני שלכל הדעות, אף שהיא פטורה, אם תשמע תקיים מצווה ויש לה בזה זכות.[13] (להלן כג, ה, יבואר אם נשים חייבות בשמיעת פרשת 'זכור').
בעת הגבהת התורה, מצווה על הגברים והנשים לראות את הכתב ולכרוע, ולומר "וזאת התורה" וכו' (שו"ע או"ח קלד, ב; פניני הלכה חפצי קודש טו, יד).[14]
[13]. מגילה כג, א: "הכל עולין למנין שבעה, אפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור". וכתב המגן אברהם רפב, ז, שמזה שנשים מצטרפות מעיקר הדין למניין שבעת העולים, משמע שאף הן חייבות בקריאת התורה. וכן מבואר במס' סופרים יח, ה-ו, ומשמע שאף בהפטרה חייבות. ואף שנשים אינן חייבות בלימוד תורה לשם הרחבה ועיון, תיקנו לדעתו את הקריאה גם לנשים כדי שישמעו את כל התורה, כדוגמת חיובן בהקהל. אמנם רוה"פ חולקים עליו, ויש שביארו שהכוונה שרצוי שישמעו אבל אינן מחויבות. וכך משמע מתוס', מרא"ש ומעוד ראשונים, כמובא בהליכות ביתה ט, הערה ג (וע"ש ט, א-ב שסיכם את הסוגיה). וכ"כ במור וקציעה וערוה"ש רפב, יא. ובמ"ב יב, הוסיף שיש מקומות שנשים נוהגות לצאת מביהכ"נ בשעת קריאת התורה. (דין קריאת נשים בתורה מבואר בפנה"ל חפצי קודש טו, 16).
[14]. אף שאין בזה איסור, יש נשים שנוהגות שבזמן הווסת אינן נכנסות לבית הכנסת, ומשפסק – נכנסות. ובימים נוראים גם בעת הווסת נכנסות, ויש שנוהגות להימנע בימים אלו מלהסתכל על ספר התורה בשעת הגבהתו (רמ"א או"ח פח, א; מ"ב ז). כמדומה שבדורות האחרונים מעטות נוהגות בכך, וכן נכון. שכן למדנו במסכת סופרים (יד, ח) "שמצווה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע מעט ולומר (דברים ד, מד): וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". יתירה מזו, למדנו בשו"ע יו"ד רפב, ט, שכל הטמאים, כולל נידות, מותרים לאחוז בס"ת ולקרוא בו. קל וחומר שמותר לראותו.