פרק ג - טעמי מצוות הנשים | תפילת נשים

ככלל ישנו שוויון בין גברים לנשים, וצלם אלוהים שניתן באדם, כולל גברים ונשים כאחד, וכן סגולת ישראל, כוללת גברים ונשים כאחד, וכן התורה ניתנה לכל ישראל, גברים ונשים כאחד (כמבואר בהמשך ז, א). וכן למדו חכמים מהפסוק (שמות כא, א): "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" – "השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה" (קידושין לה, א).

אמנם, ישנם שינויים פרטיים בין גברים לנשים, שינויים גופניים ונפשיים מצד הבריאה האלוהית, ושינויים הלכתיים כדוגמת ההבדלים במצוות עשה שהזמן גרמן. השינויים הללו מאפשרים לאיש ולאשה להשלים זה את זה.

כדי לגלות את העניין האלוהי בעולם, יש צורך בגילוי דרך שני פנים שישלימו זה את זה. כל נברא הוא מוגבל, ולכן אינו יכול לקלוט את השלימות האלוהית, אבל על ידי כלל ישראל, מתגלה השלימות האלוהית בעולם. מכאן החשיבות הגדולה של אחדות ישראל, מפני שרק עם ישראל על כל מרכיביו יכול לקבל את התורה ולתקן על ידה את העולם. וכפי השוני שבין הנשמות, כך ישנם טעמים שונים לדברי התורה, וכפי שנאמר (תהלים סב, יב): "אַחַת דִּבֶּר אֱלוֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי". וכן נאמר (ירמיהו כג, כט): "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע". דרשו חכמים: "מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות – אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות" (שבת פח, ב). "מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות – אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים" (סנהדרין לד, א). וכפי שאמרו על מחלוקת בית הלל ובית שמאי, ועל שאר המחלוקות שבדברי חכמים – "אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן" (עירובין יג, ב).

ההשלמה ההדדית המשמעותית ביותר לאדם, היא ההשלמה שבין הזכר והנקבה, שעל ידה יכול האדם לגלות את צלם האלוהים שבו ולהגיע לשלמותו. ולא רק באדם, אלא בכל הבריאה, מהעולמות העליונים ועד העולם הזה, ישנה חלוקה לזכר ולנקבה, וכל מין לבדו אינו יכול להתקיים ולחיות בלא ההשלמה של המין השני. יסוד זה מבואר בהרחבה בחכמת הקבלה. זהו שאמר רבי אלעזר (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם", שנאמר (בראשית ה, ב): "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". עוד אמרו חכמים (יבמות סב, ב): "כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה… בלא תורה, בלא חומה". כל הדברים הללו חלים כמובן גם על אשה שאין לה איש (פנה"ל שמחת הבית וברכתו א, א).

כשם שהשוני בין הזכר והנקבה מאפשר להם להתחתן ולהוליד ילדים, כך השוני הרוחני והנפשי מאפשר להם להתאחד, להשלים ולהפרות זה את זה מבחינה רוחנית. על פי זה ניתן להבין מעט את הטעם להבדלים ההלכתיים שבין הגברים והנשים.

הטעם הפשוט והמקובל לכך שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ומהחובות שיש לגברים סביב מצוות התפילה, הוא כדי שיוכלו למלא את ייעודן המקודש – לבנות את הבית המשפחתי. אחריות גדולה מוטלת על הנשים, לבנות ולקיים את המשפחה, שעליה מושתת עתידנו האישי והלאומי. על פי המסורת, אחריות זו נובעת מטבע הבריאה, שהן יולדות ומיניקות; וגם מהאופי הנשי והאימהי, שיש בו סגולות מתאימות לבניית המשפחה וטיפוחה. פעמים רבות האחריות לניהול הבית ולגידול הילדים וחינוכם דורשת התמסרות שנמשכת כל שעות היום והלילה, ואם תוטל על הנשים אחריות לקיום המצוות שהזמן גרמן, התובעות מהאדם לעצור את פעילותו השוטפת ולקיימן, לא יוכלו לטפל כראוי במשפחתן (שיחות הרצי"ה שמות עמ' 207; אג"מ או"ח ד, מט; ראו אבודרהם 'ברכת המצוות ומשפטיהם').

אפשר לפרש בדרך זו גם את הטעם לכך שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה לשם הרחבה ועיון, שכן לימוד תורה שכזה דורש התמסרות, הן בגיל הנעורים בקניית יסודות הלימוד, והן אחר כך במשך כל החיים (פניני הלכה תורה עם וארץ ב, ז; ג, יג-טו). ואם הנשים היו מצוּות בכך, הדבר היה עלול להקשות עליהן להתמסר לבניין המשפחה. ואמנם ברור שגם נשים חייבות ללמוד תורה כדי לדעת לחיות על פי הדרכותיה ומצוותיה, אולם אין עליהן חובה ללמוד תורה באופן חקרני ודקדקני לשם העמקה והרחבה, ואין עליהן חובה לקבוע עיתים לתורה בכל יום ובכל לילה (שם ג, יג-טו). בכך הוסר מהנשים המתח שמלווה את הגברים, שמצוּוים להקדיש את עצמם להתקדמות מתמדת בהבנת התורה.

מכאן ניתן להבין עד כמה גדול ערכה של המשפחה, שלמען טיפוחה, פטרה התורה את הנשים ממצוַות תלמוד תורה וממצווֹת עשה שהזמן גרמן, ומכלל חובות הגברים שסביב מצוות התפילה.

צריך להוסיף, שמעצם הדין שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה במובן החקרני והדקדקני וממצוות עשה שהזמן גרמן, משמע שמטבען הן פחות נזקקות להן, וגם בלעדיהן נשים רבות יכולות להגיע לשלמותן האישית (כמבואר להלן הלכה ה, ועי' ילקוט שמעוני שמואל א, עח). על פי זה אפשר להבין אולי, מדוע גם אשה שאין עליה עול משפחתי פטורה מהן.

מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, היה רגיל להדגיש את הכלל, שהאיש והאשה שווים. אלא שלאחר קביעת הכלל העקרוני, לפעמים היה עומד על ההבדלים שבין האיש לאשה, "יסוד השכל יותר מורגש אצל האיש. לעומת זאת, צד הרגש שבאדם יותר מובלט אצל האשה" (שיחות הרצי"ה במדבר ע' 413). כמובן שגם לגברים יש רגש וגם לנשים יש שכל, אלא שככלל נטיית הגברים יותר אל השכל ונטיית הנשים יותר אל הרגש. עמדה זו קיבלה חיזוק לאחרונה ממחקרים שונים על המוח והנפש, מהם יוצא שיש שני סוגי אינטלגנציה, שכלית (IQ), ורגשית (EQ).

בגלל הבדל זה, בתחומים מסוימים האיש יותר אקטיבי, פעיל, ואילו האשה יותר פסיבית, נפעלת. אחר שהשכל מגיע למסקנות הוא יוצר ובונה, ואילו תכונתו של הרגש שהוא קולט רשמים מהאירועים שמסביב, הוא אינו יוזם אותם אלא מתרשם מהם. על כן אנו מוצאים בהגדרותיהם של חכמי התורה בדורות הקודמים, כי האיש נוטה יותר להשפיע והאשה נוטה יותר לקבל.

על ידי שתי התכונות הללו, שמשלימות זו את זו, אנו יכולים להתקשר בשלימות לעניין האלוקי, להתגדל באמונה, לחיות חיי תורה, ולתקן עולם במלכות שד-י.

על ידי השכל המנתח והמגדיר, אנו קובעים את העקרונות שלפיהם מודרכים חיינו. ועל ידי הרגש הטבעי, החי, אנו יכולים לקלוט יותר את האמונה והחיוניות שבתורה.

בסעיפים הבאים אנסה בעז"ה להמשיך לבאר רעיון זה על פי דברי מרן הרב זצ"ל ובנו מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל.[1]

לעומת זאת, בתפילת הנשים בולט יותר היסוד האישי. שהואיל והנשים פטורות מחלק מהמצוות שתלויות בזמן, הן אינן צריכות לומר פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה ושאר ההוספות שהגברים אומרים בתפילה. כך יוצא שסדר תפילת החובה של הנשים קצר יותר, וממילא יש פחות חשש שהשגרה תשׁחק את כוונתן, והצד האישי יותר בולט. למעשה, גם לגבי תפילת עמידה, רשאית כל אשה להחליט אם להתפלל שתי תפילות ביום כדעת המחמירים, או תפילה אחת כדעת המקילים (לעיל ב, ה).

בנוסף, כיוון שהנשים אינן צריכות להתפלל בבית הכנסת ובמניין, ממילא כל אשה יכולה לקבוע את תפילתה בזמן שבו תרגיש שתוכל לכוון יותר, וכן קצב תפילתה אינו מוגבל על ידי קצב תפילת הציבור. מכל זה יוצא, שבתפילת האשה בולט יותר צד התחנונים האישי. יתר על כן, לגברים שאינם יודעים להתפלל, תיקנו חכמים שיבואו לבית הכנסת ויֵצאו ידי חובתם בחזרת הש"ץ, ואילו נשים שאינן יודעות להתפלל אינן חייבות לשמוע את חזרת הש"ץ. הפירוש הפשוט לכך, שלא רצו חכמים להעמיס עליהן עול קבוע שעלול לפגוע במילוי שליחותן המקודשת בטיפוח המשפחה. אולם יש עוד משמעות, שהואיל ובתפילת הנשים בולטת יותר כוונת הלב ופחות החובה הדקדקנית, מי שאינה יודעת להתפלל בנוסח המסודר, תתפלל בלשונה כפי יכולתה. כי העיקר בתפילת הנשים הוא בקשת הרחמים מלפניו.^[2]

מתוך העיון בהבדל שבין חובת הגברים והנשים בתפילה, נעיין בכלל ההבדלים הדקים שבין גברים ונשים, שבאים לידי ביטוי גם במצוות עשה שהזמן גרמן.

מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, היה רגיל להדגיש את הכלל, שהאיש והאשה שווים. אלא שלאחר קביעת הכלל העקרוני, לפעמים היה עומד על ההבדלים שבין האיש לאשה, "יסוד השכל יותר מורגש אצל האיש. לעומת זאת, צד הרגש שבאדם יותר מובלט אצל האשה" (שיחות הרצי"ה במדבר עמ' 413). כמובן שגם לגברים יש רגש וגם לנשים יש שכל, אלא שככלל רוב הגברים נוטים יותר אל השכל ורוב הנשים יותר אל הרגש. כלומר, גברים נוטים לפתור בעיות בעזרת ניתוח שכלי והצעה לתיקון מעשי ומיידי, ונשים נוטות לפתור בעיות בעזרת הבנה והקשבה והצעת תיקון ארוך טווח.

בגלל הבדל זה, האיש נוטה להיות יותר אקטיבי ופעיל, כדי לפתור במהרה את הבעיות. ואילו האשה נוטה להיות יותר פסיבית ונפעלת, ובתוך כך היא קולטת ומבינה יותר את עומק הבעיה כדי להכין פתרון לטווח ארוך. על כן אנו מוצאים בהגדרותיהם של חכמי התורה בדורות הקודמים, כי האיש נוטה יותר להשפיע והאשה נוטה יותר לקבל. ואילו לטווח ארוך, השפעת הנשים משמעותית יותר (להלן הלכות ז-ח).

על ידי שתי התכונות הללו, שמשלימות זו את זו, אנו יכולים להתקשר בשלימות לעניין האלוהי, להתגדל באמונה, לחיות חיי תורה, ולהביא ברכה ותיקון לעולם.

על ידי השכל המנתח והמגדיר, אנו קובעים את העקרונות שלפיהם מודרכים חיינו. ועל ידי הרגש הטבעי, החי, אנו יכולים לקלוט יותר את האמונה והחיוניות שבתורה. בסעיפים הבאים ארחיב בביאור רעיון זה על פי דברי מרן הרב קוק זצ"ל ובנו מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל.

חשוב להדגיש, שהדברים נאמרים על נטיות כלליות של איש ואשה, ועל מושגי 'זכר' ו'נקבה' שבחכמת הקבלה, ואינם באים לתאר כל איש ואשה בפני עצמם, שלכל אחד ואחת אופי ייחודי משלו.^[3]

השכל הוא המייחד את האדם מכל בעלי החיים, על ידי השכל האדם מסוגל לחקור, להגיע למסקנות, לתכנן את פעילותו וליצור שינויים משמעותיים בעולם. על ידי השכל בני האדם מסוגלים לשתף פעולה, להתארגן כציבור ולהגיע להישגים עצומים. לכן השכל הוא המנהיג את האדם ואת החברה. על ידו נקבעים העקרונות, היסודות, שעליהם מושתתים החיים האנושיים. מצד זה השכל הוא כללי. ואילו הרגש הוא פרטי, כפי ההתרשמות האישית, ולא כפי שהכללים והעקרונות מחייבים. השכל נותן לכל רעיון הגדרה כללית קבועה, וכאשר אותם הרעיונות נקלטים ברגש הרי הם מתפצלים לאין ספור גוונים, לפי תכונתו האישית של כל אדם, ואף באותו אדם הרעיונות נקלטים בגוונים שונים לפי מצב רוחו המשתנה.

על פי זה אפשר להבין את מעלתה של מצוות תלמוד תורה, שהיא מתקיימת על ידי השכל. על ידי הלימוד המדוקדק והחקרני, מתבססת התפישה השכלית התורנית, שעל פיה אפשר להנהיג את העולם ולתקנו. זה גם עניינן של מצוות העשה שהזמן גרמן, שהן מעלות על נס באופן ממוקד רעיונות חשובים, שלאורם עם ישראל צריך לילך. קריאת שמע, לדוגמה, מזכירה את יסודות התורה והאמונה; הציצית שמצוותה ביום, מזכירה דרך הבגד את כל המצוות ומעוררת לזהירות מיצר הרע; וכך כל המצוות שהזמן גרמן, מעלות על נס ערכים תורניים, שצריכים לכוון את חיינו.

על פי זה אפשר גם להבין מדוע ההנהגה נתונה יותר בידי הגברים – מלכים, דיינים, שופטים, שוטרים ואנשי הצבא. וכן אמרו חכמים: "אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה" (אליהו רבה י; ילקוט שמעוני שופטים מב).

לעומת זאת, הרגש המקבל והמתרשם, מסוגל לקלוט את עומק האמונה ביותר טבעיות וחיוניות. מצד זה האשה קרובה יותר לעניין האלוהי, ומצד זה היא יותר כללית. שכן מתוך ההופעה האלוהית הכללית, שמחייה את העולם, נמשכות אח"כ כל ההגדרות העקרוניות שהשכל מברר ומגדיר. מעלה זו שבאשה נעוצה בחומר שממנו נוצרה. האדם נוצר מהעפר, והאשה מחומר מעודן יותר – מצלעו. וכיוון שהחומר שממנו נבראה האשה משובח יותר, היא יכולה באופן טבעי לקלוט יותר את העניין האלוהי. מתוך תכונת הקבלה וההקשבה, האינטואיציה הנשית קרובה יותר לאמונה, ולכן גם בלא התיווך של בירורים שכליים תורניים, ובלא התיווך של מצוות ממוקדות שהזמן גרמן, נשים יכולות להתקשר באופן עמוק לתורה ולמגמתה. ואילו הגברים, נזקקים ללימוד התורה העיוני ולמצוות שהזמן גרמן, כדי לבסס בקרבם את ההתקשרות לאמונה ולתורה. באופן זה אפשר להבין גם את משמעות ברכת "שעשני כרצונו", שהאשה קרובה יותר מצד טבעה לרצון האלוהי, ואינה נזקקת לאותן המצוות כדי לכוון את חייה אליו (כמבואר להלן ו, ב).

וכן אנו מוצאים שבכל האירועים הגדולים שאירעו לעם ישראל, נתגלתה מעלתן היתירה של הנשים, שהן קדמו לגברים בבחירתן בדרך האמונה. כפי הנראה, הצורך של הגברים לנתח באופן שכלי כדי להוביל את ההנהגה לטווח הקצר, הוא על חשבון ההתמקדות בהפנמת הרעיונות הגדולים לטווח הארוך. ולכן במקום שבו יש צורך ביותר אמונה ושאר רוח, נצרכות דווקא התכונות הנשיות. "דרש רבי עקיבא: בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים" (ילקוט שמעוני תהלים תשצה, ועי' רש"י שמות לח, ח). כמו כן, במתן תורה היתה הפנייה אל הנשים תחילה (רש"י שמות יט, ג, עפ"י חז"ל). וכן היחס לכבוד תורה נלמד על ידי אשה (להלן ז, א). ואף הגברים לומדים תורה בזכות הכרתן העמוקה של הנשים (עי' ברכות יז, א, ולהלן ז, א). לא זו בלבד, אלא שאמרו חכמים שבשני הניסיונות הגדולים של עם ישראל, הגברים כשלו והנשים לא – בחטא העגל (פרקי דרבי אליעזר מה) ובחטא המרגלים (תנחומא פנחס ז). וכן על העתיד אמרו חכמים: "אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור" (מדרש זוטא רות ד, יא).^[4]

מעלת האשה באה לידי ביטוי גם בלשון הקודש, שהדברים הכלליים מבוטאים בלשון נקבה: חדשות, נפלאות, נצורות, נשגבות. גם האמונה, התורה, המצוות, התפילה, הסגולה, היהדות, הכהונה והמלוכה, בלשון נקבה. וזאת מפני שהטבע הנשי קרוב יותר לאלוהיות (שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 77).^[5]

אותה תכונה המאפשרת לנשים לקלוט ולקבל את העניין האלוהי, מאפשרת להן לקלוט גם את היסודות הגבריים ולממש אותם בחיים. הגברים מסוגלים להגדיר טוב יותר את הרעיון, אבל הנשים מסוגלות יותר לממשו בחיים. תחילת יצירת הוולד אצל הגבר, אבל האשה מפתחת אותו ברחמה, מולידה ומניקה, מצמיחה ומגדלת אותו בפועל. לכן הנשים הן עיקר הבית, והן אלה שזוכות לעסוק יותר באידיאל הגדול של בניית המשפחה.

מתחילה צריכה להיות הכרה בערכה של התורה ותלמודה, ובערכן של המצוות שהזמן גרמן, שהן מאירות את חיי היום יום. תפקידם של הגברים להיות אחראים על שמירת הערכים הכלליים הבאים לידי ביטוי במצוות הללו, ולהכריז עליהם בפומבי בזמנים קבועים, כפי מצוות התורה. מתוך ההכרה בערך התפקיד הגברי, יכולות הנשים לקלוט את האור שבמצוות הללו ולהמשיך אותו אל כל רבדי החיים. וככל שיתעטפו יותר בענווה כך יוכלו לקלוט יותר את האור.

במבט ראשון, נראה מעמדם של הגברים גבוה ממעמדן של הנשים, הגברים מופיעים יותר כמנהיגים ומשפיעים, ואילו הנשים נוטות יותר לקבל. אולם ככל שמתבוננים לטווח ארוך יותר, נמצא כי ההשפעה הנשית הולכת וגוברת. וכפי שמספרים חכמים (בראשית רבה יז, ז): "מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת, ולא העמידו בנים זה מזה. אמרו: אין אנו מועילים להקב"ה כלום. עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונישאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה".

האיש בולט יותר בצדדיו האנושיים, השכל נראה כשיא האנושיות, אולם האשה בולטת יותר בקליטתה את העניין האלוהי; ולכן אע"פ שהבעל מצוּוה ללמוד תורה ולקבוע את הערכים, היחס הכללי אליהם מושפע יותר מהאשה, וצִדקותה או להיפך רשעותה, מקרינות על בעלה. לטווח ארוך, היחס הכללי לאמונה, משפיע יותר. ולכן אם האשה צדקת, והיחסים בין בני הזוג טובים, מסתבר שלבסוף גם בעלה יהיה צדיק; ואם היא רשעה, מסתבר שלבסוף גם בעלה יהיה רשע.

וכך רמוז בחכמת הנסתר, שבתחילה מתגלה יותר מעלתו של הגבר, ואילו מעלתה של האשה פנימית ונסתרת, וכמו שנאמר: (תהלים מה, יד): "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה". אולם בעתיד תתגלה יותר מעלתה של האשה, כפי שרמוז בפסוק (ירמיהו לא, כא): "כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר". בעולם הזה, מבטנו חיצוני, ולכן מעלתו של האיש הלומד והמנהיג גבוהה ממעלתה של האשה. אולם לעתיד לבא, המבט יהיה יותר עמוק, ואז תתגלה מעלתה של האמונה והקליטה הפנימית האינטואיטיבית, עד שמעמד האיש והאשה יהיה שווה. ובעולם הבא, תתגלה כל כך מעלתה של האמונה והקליטה האלוהית, עד שמעמד האשה יהיה גבוה ממעמד האיש. אמנם גם אז יהיה מקום וצורך בלימוד ובהגדרות שכליות, אלא שהקליטה הרגשית, הנשית, תהיה חשובה יותר.

אפשר לומר שלאחר חטא אדם הראשון וכניסתו של יצר הרע לתוך האדם, קשה יותר לסמוך על האינטואיציה ועל הרגשות הטבעיים, ועיקר ההתמודדות עם היצר הרע נעשית על ידי הדרכתו של השכל, שצריך לשלוט על הרגש ולהנהיגו. אולם ככל שהעולם יתוקן, והאמונה והמוסר יהיו נחלת הכל, כך יהיה פחות חשש שמא הרגש הטבעי יתפרץ באופן מוטעה והרסני, וממילא המעצורים על גילויו של הרגש יוסרו, ומעלתו תתגלה, ועימה מעלתה של האשה.

ואין לומר שהעולם הבא רחוק מאיתנו ואינו משפיע כלל על חיינו, מפני שגם היום הוא גנוז בעומק פנימיותינו. הנפש החיצונית כנגד העולם הזה, הרוח הפנימית כנגד העתיד לבוא, והנשמה היותר פנימית כנגד העולם הבא. לכן גם היום, ככל שמעמיקים יותר, רואים יותר את השפעתה של האשה. אולם הסדר הוא שמתוך הענווה והרגישות של האשה לקבל את מעלת האיש והשפעתו, האשה יכולה לגלות יותר ויותר את מעלתה.^[6]

בכל תכונה לבדה ישנו חסרון. השכל החוקר והמגדיר עלול לאבד את החיוניות הנובעת מתוך ההתקשרות אל המקור האלוהי. כמו כן, מרוב עיסוק בעקרונות וכללים הוא עלול לאבד את המגע עם החיים הממשיים. מנגד, האינטואיציה הרגשית, בבואה לארגן את החיים בעולם, עלולה להיסחף ולטעות, לקלקל את השורה ולסטות מהדין המדויק.

לפיכך, נמסרה עבודת קביעת הכללים והעקרונות לגברים, שנצטוו לעסוק בתורה בהרחבה ובעיון ולקיים את כל מצוות העשה שהזמן גרמן, ומתוך כך הנשים זוכות להמשיך את יסודות התורה לחייהן ולחיי כלל ישראל. כיוצא בזה, הנשים מגלות את ההתקשרות הכללית לאמונה ולחיי התורה הממשיים, ומתוך כך גם הגברים מתקשרים אל האמונה הטבעית ומבינים נכון יותר את הערך של העקרונות הלימודיים.

נמצא ששתי התכונות נצרכות זו לזו, וכאשר מטשטשים את הייחודיות של כל מין, או יוצרים מאבק ועוינות בין המינים, ההפריה ההדדית שבין האיש לאשה נפגעת, ונעשה קשה יותר לבנות חיי משפחה יציבים ושלמים.

לעומת זאת, כאשר מבינים את הערך של כל מין, ומתוך כך האיש והאשה מתחברים באהבה יתירה, לפי הגוון הייחודי שלהם, השכינה שורה ביניהם (סוטה יז, א), האמונה והשמחה מתרבות בעולם, והיסוד השכלי והרגשי מתפתחים ומתאחדים. ועם ישראל על כל משפחותיו הולך ונבנה, ומְסַפֵּר תהילת ה' אחד בעולם.