מתוך העיון בהבדל שבין חובת הגברים והנשים בתפילה, נעיין בכלל ההבדלים הדקים שבין גברים ונשים, שבאים לידי ביטוי גם במצוות עשה שהזמן גרמן.
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, היה רגיל להדגיש את הכלל, שהאיש והאשה שווים. אלא שלאחר קביעת הכלל העקרוני, לפעמים היה עומד על ההבדלים שבין האיש לאשה, "יסוד השכל יותר מורגש אצל האיש. לעומת זאת, צד הרגש שבאדם יותר מובלט אצל האשה" (שיחות הרצי"ה במדבר עמ' 413). כמובן שגם לגברים יש רגש וגם לנשים יש שכל, אלא שככלל רוב הגברים נוטים יותר אל השכל ורוב הנשים יותר אל הרגש. כלומר, גברים נוטים לפתור בעיות בעזרת ניתוח שכלי והצעה לתיקון מעשי ומיידי, ונשים נוטות לפתור בעיות בעזרת הבנה והקשבה והצעת תיקון ארוך טווח.
בגלל הבדל זה, האיש נוטה להיות יותר אקטיבי ופעיל, כדי לפתור במהרה את הבעיות. ואילו האשה נוטה להיות יותר פסיבית ונפעלת, ובתוך כך היא קולטת ומבינה יותר את עומק הבעיה כדי להכין פתרון לטווח ארוך. על כן אנו מוצאים בהגדרותיהם של חכמי התורה בדורות הקודמים, כי האיש נוטה יותר להשפיע והאשה נוטה יותר לקבל. ואילו לטווח ארוך, השפעת הנשים משמעותית יותר (להלן הלכות ז-ח).
על ידי שתי התכונות הללו, שמשלימות זו את זו, אנו יכולים להתקשר בשלימות לעניין האלוהי, להתגדל באמונה, לחיות חיי תורה, ולהביא ברכה ותיקון לעולם.
על ידי השכל המנתח והמגדיר, אנו קובעים את העקרונות שלפיהם מודרכים חיינו. ועל ידי הרגש הטבעי, החי, אנו יכולים לקלוט יותר את האמונה והחיוניות שבתורה. בסעיפים הבאים ארחיב בביאור רעיון זה על פי דברי מרן הרב קוק זצ"ל ובנו מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל.
חשוב להדגיש, שהדברים נאמרים על נטיות כלליות של איש ואשה, ועל מושגי 'זכר' ו'נקבה' שבחכמת הקבלה, ואינם באים לתאר כל איש ואשה בפני עצמם, שלכל אחד ואחת אופי ייחודי משלו.[3]
[3]. להרחבה יעוין בשיחות הרצי"ה בראשית עמ' 77-78; במדבר עמ' 411-416; שיחה 9 – איש ואשה; עולת ראיה ח"א עמ' עא-עב; עין איה ברכות פ"ז מו. וע"ע שבת לג, ב; תנחומא וירא כב; ב"מ נט, א; נדה מה, ב.
החלוקה המבוארת בכל הפרק בין גברים לנשים מבטאת את הנטייה הכללית שלהם, שבאה לידי ביטוי בממוצע המאפיין גברים ונשים, אך אינה חלה על כל איש או אשה פרטיים, שיש גברים שנוטים יותר מטבעם או מבחירתם למאפיינים שנחשבים נשיים, וכן להיפך. אך כיוון שיש לנקודת המוצא של כל הגברים אפיון מסוים ושל כל הנשים אפיון מסוים, אפשר להחיל במידה מסוימת את הרעיונות הכלליים על כל הגברים והנשים, כאשר בפועל, מתוך נקודת המוצא כל אדם בוחר לפי הבנתו ונטייתו האישית כיצד לפתח את אישיותו. באופן זה, כלל הגברים והנשים, על שלל נטיותיהם ובחירותיהם, יכולים להתחתן וליצור ביניהם הפריה של בחינת זכר ונקבה, ותשרה השכינה ביניהם (ראו פנה"ל שמחת הבית וברכתו פרק י).