לעומת זאת, הרגש המקבל והמתרשם, מסוגל לקלוט את עומק האמונה ביותר טבעיות וחיוניות. מצד זה האשה קרובה יותר לעניין האלוהי, ומצד זה היא יותר כללית. שכן מתוך ההופעה האלוהית הכללית, שמחייה את העולם, נמשכות אח"כ כל ההגדרות העקרוניות שהשכל מברר ומגדיר. מעלה זו שבאשה נעוצה בחומר שממנו נוצרה. האדם נוצר מהעפר, והאשה מחומר מעודן יותר – מצלעו. וכיוון שהחומר שממנו נבראה האשה משובח יותר, היא יכולה באופן טבעי לקלוט יותר את העניין האלוהי. מתוך תכונת הקבלה וההקשבה, האינטואיציה הנשית קרובה יותר לאמונה, ולכן גם בלא התיווך של בירורים שכליים תורניים, ובלא התיווך של מצוות ממוקדות שהזמן גרמן, נשים יכולות להתקשר באופן עמוק לתורה ולמגמתה. ואילו הגברים, נזקקים ללימוד התורה העיוני ולמצוות שהזמן גרמן, כדי לבסס בקרבם את ההתקשרות לאמונה ולתורה. באופן זה אפשר להבין גם את משמעות ברכת "שעשני כרצונו", שהאשה קרובה יותר מצד טבעה לרצון האלוהי, ואינה נזקקת לאותן המצוות כדי לכוון את חייה אליו (כמבואר להלן ו, ב).
וכן אנו מוצאים שבכל האירועים הגדולים שאירעו לעם ישראל, נתגלתה מעלתן היתירה של הנשים, שהן קדמו לגברים בבחירתן בדרך האמונה. כפי הנראה, הצורך של הגברים לנתח באופן שכלי כדי להוביל את ההנהגה לטווח הקצר, הוא על חשבון ההתמקדות בהפנמת הרעיונות הגדולים לטווח הארוך. ולכן במקום שבו יש צורך ביותר אמונה ושאר רוח, נצרכות דווקא התכונות הנשיות. "דרש רבי עקיבא: בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים" (ילקוט שמעוני תהלים תשצה, ועי' רש"י שמות לח, ח). כמו כן, במתן תורה היתה הפנייה אל הנשים תחילה (רש"י שמות יט, ג, עפ"י חז"ל). וכן היחס לכבוד תורה נלמד על ידי אשה (להלן ז, א). ואף הגברים לומדים תורה בזכות הכרתן העמוקה של הנשים (עי' ברכות יז, א, ולהלן ז, א). לא זו בלבד, אלא שאמרו חכמים שבשני הניסיונות הגדולים של עם ישראל, הגברים כשלו והנשים לא – בחטא העגל (פרקי דרבי אליעזר מה) ובחטא המרגלים (תנחומא פנחס ז). וכן על העתיד אמרו חכמים: "אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור" (מדרש זוטא רות ד, יא).[4]
מעלת האשה באה לידי ביטוי גם בלשון הקודש, שהדברים הכלליים מבוטאים בלשון נקבה: חדשות, נפלאות, נצורות, נשגבות. גם האמונה, התורה, המצוות, התפילה, הסגולה, היהדות, הכהונה והמלוכה, בלשון נקבה. וזאת מפני שהטבע הנשי קרוב יותר לאלוהיות (שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 77).[5]
אותה תכונה המאפשרת לנשים לקלוט ולקבל את העניין האלוהי, מאפשרת להן לקלוט גם את היסודות הגבריים ולממש אותם בחיים. הגברים מסוגלים להגדיר טוב יותר את הרעיון, אבל הנשים מסוגלות יותר לממשו בחיים. תחילת יצירת הוולד אצל הגבר, אבל האשה מפתחת אותו ברחמה, מולידה ומניקה, מצמיחה ומגדלת אותו בפועל. לכן הנשים הן עיקר הבית, והן אלה שזוכות לעסוק יותר באידיאל הגדול של בניית המשפחה.
[4]. נמצא כי מצד המעלה האנושית השכלית, האיש יותר כללי. ומצד קליטת העניין האלוהי והאמונה הבאה לידי ביטוי בחיוניות האינטואיטיבית, האשה יותר כללית, ומצליחה יותר להזדהות עם התהליכים ההיסטוריים האלוהיים הגדולים.
[5]. אולי לכן כאשר מדברים על כלל העברת המסורת הישראלית נאמר (משלי א, ח): "אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ", שהיסוד הראשון בחינוך הוא בניית הקשר הטבעי הכללי עם הקב"ה ותורתו, תכונה שבולטת יותר אצל הנשים. לעומת זאת, הדרכת האבות ממוקדת להדרכות מפורטות ומחייבות, וכיוון שלעיתים קשה לאדם להזדהות בשלימות עם ההדרכות המגבילות והמצמצמות, יש בה צד מייסר – "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ".