הטעם הפשוט והמקובל לכך שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ומהחובות שיש לגברים סביב מצוות התפילה, הוא כדי שיוכלו למלא את ייעודן המקודש – לבנות את הבית המשפחתי. אחריות גדולה מוטלת על הנשים, לבנות ולקיים את המשפחה, שעליה מושתת עתידנו האישי והלאומי. על פי המסורת, אחריות זו נובעת מטבע הבריאה, שהן יולדות ומיניקות; וגם מהאופי הנשי והאימהי, שיש בו סגולות מתאימות לבניית המשפחה וטיפוחה. פעמים רבות האחריות לניהול הבית ולגידול הילדים וחינוכם דורשת התמסרות שנמשכת כל שעות היום והלילה, ואם תוטל על הנשים אחריות לקיום המצוות שהזמן גרמן, התובעות מהאדם לעצור את פעילותו השוטפת ולקיימן, לא יוכלו לטפל כראוי במשפחתן (שיחות הרצי"ה שמות עמ' 207; אג"מ או"ח ד, מט; ראו אבודרהם 'ברכת המצוות ומשפטיהם').
אפשר לפרש בדרך זו גם את הטעם לכך שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה לשם הרחבה ועיון, שכן לימוד תורה שכזה דורש התמסרות, הן בגיל הנעורים בקניית יסודות הלימוד, והן אחר כך במשך כל החיים (פניני הלכה תורה עם וארץ ב, ז; ג, יג-טו). ואם הנשים היו מצוּות בכך, הדבר היה עלול להקשות עליהן להתמסר לבניין המשפחה. ואמנם ברור שגם נשים חייבות ללמוד תורה כדי לדעת לחיות על פי הדרכותיה ומצוותיה, אולם אין עליהן חובה ללמוד תורה באופן חקרני ודקדקני לשם העמקה והרחבה, ואין עליהן חובה לקבוע עיתים לתורה בכל יום ובכל לילה (שם ג, יג-טו). בכך הוסר מהנשים המתח שמלווה את הגברים, שמצוּוים להקדיש את עצמם להתקדמות מתמדת בהבנת התורה.
מכאן ניתן להבין עד כמה גדול ערכה של המשפחה, שלמען טיפוחה, פטרה התורה את הנשים ממצוַות תלמוד תורה וממצווֹת עשה שהזמן גרמן, ומכלל חובות הגברים שסביב מצוות התפילה.
צריך להוסיף, שמעצם הדין שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה במובן החקרני והדקדקני וממצוות עשה שהזמן גרמן, משמע שמטבען הן פחות נזקקות להן, וגם בלעדיהן נשים רבות יכולות להגיע לשלמותן האישית (כמבואר להלן הלכה ה, ועי' ילקוט שמעוני שמואל א, עח). על פי זה אפשר להבין אולי, מדוע גם אשה שאין עליה עול משפחתי פטורה מהן.