כז – חלומות

א – החלום ומקורותיו

חלום הוא סיפור או תמונה שאדם רואה וחווה בשנתו. החלום נקלט בתודעה כדבר שאדם רואה, ולעיתים נקלט גם כדבר שהוא שומע וממשש. החלום מופיע בלא שתהיה לאדם יכולת לבחור בכך, ובלא שתהיה לו יכולת לשלוט על מהלכו. כך לעיתים אדם חווה סיוט בחלומו בלא שתהיה לו יכולת לשנותו לטובה. לעיתים אדם רואה את עצמו בחלומו עושה מעשים נוראים, בלא שכוח השיפוט שלו יהיה מסוגל לבחור למנוע זאת. אמנם לעיתים הסיוט נפסק על ידי שאדם מתעורר מחלומו בבעתה, אולם לשנות את מהלך הסיפור בחלומו לטובה לא היה מסוגל.

כפי הנראה רוב החלומות נשכחים, ורק חלומות שאדם חלם לקראת היקיצה או שהשאירו חותם על נפשו עד שגרמו לו להתעורר הוא זוכר. ואף אותם הוא בדרך כלל שוכח זמן קצר לאחר היקיצה מהשינה, ורק את אלה שהשאירו בו רושם גדול במיוחד הוא זוכר גם לאחר כמה שעות. אמנם אנשים שרגילים לייחס חשיבות לחלומותיהם, זוכרים גם חלומות שאצל אחרים נתפשים כסתמיים ונשכחים כהרף עין. לכן בתקופות ובמקומות שאנשים נטו לייחס חשיבות רבה לחלומותיהם כמנבאי עתיד או כמגלי נסתרות, אנשים זכרו יותר את חלומותיהם, והיו פונים לפותרי חלומות כדי שיפענחו להם את מה שראו בחלומם.

החלום נובע ממקורות שונים. יש חלומות שעליהם אמרו חכמים (ברכות נה, ב): "אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי לבו". וכפי שסיפרו על מלך פרס שפנה לאמורא שמואל ואמר: 'לטענתכם אתם חכמים מאוד, אמור לי מה אראה בחלומי הלילה', השיב לו: 'תראה שאויביך הרומאים תופסים אותך בשבי, ואתה עובד אצלם בעבודת פרך בטחינת גרעיני תמרים בריחיים של זהב'. כל היום הרהר בכך, ובלילה ראה כך בחלומו (שם נו, א). על פי חלומות אלו אין לחזות עתידות, וכן נאמר (זכריה י, ב): "כִּי הַתְּרָפִים (הפסלים) דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ, הֶבֶל יְנַחֵמוּן".

ויש חלומות שעליהם אמרו חכמים (ברכות נה, ב), שיש לחלום מקור עליון והוא מעין נבואה, שנאמר (במדבר יב, ו): "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ". עוד אמרו חכמים (ברכות נז, א), שיש בחלום אחד חלקי שישים של נבואה. ואמרו חכמים (זוהר ח"א רלח, א): "בראשונה היתה הנבואה שורה על בני אדם… כיוון שפסקה מהם הנבואה היו משתמשים בבת קול. עתה פסקה הנבואה ופסקה בת הקול, ואנשים אינם משתמשים אלא בחלום". אכן, גם בימינו ישנם סיפורים על אנשים שראו בחלומם את העתיד לקרות להם, ולעיתים הזהירום בחלום לברוח מפני אסון העומד להתרחש להם, ובזכות החלום ניצלו.^[1]

ב – משמעות החלום ומרכיביו

בעת שאדם ער הוא שולט בתודעתו, וכל מה שהוא קולט עובר דרך מבחן השכל, ששולל כל דבר שאינו מתיישב עם ההיגיון המוכר לו. אולם בעת השינה הוא מפסיק לשלוט על מחשבתו ודמיונו, ונפשו משתחררת מעט מכבלי הגוף וההיגיון, ויכולה לקלוט דמיונות ממעמקי נפשו ומעולמות עליונים. וכיוון שהעולם כולו משתלשל מעולמות עליונים, כל דבר שעומד להתרחש בעולם נודע תחילה באופן מסוים בעולמות העליונים, ולעיתים האדם קולט משהו מזה בחלומו (עי' דרך ה' ח"ג א, ו).

מתוך שלושה מרכיבים עיקריים החלום נובע. א) מאירועים שאירעו לאדם באותו היום או בעבר הקרוב, ולעיתים גם מאירועים שאירעו בעבר הרחוק והותירו חותם בנפשו. מרכיב זה הוא הבסיס לסיפור של החלום, וכפי שאמרו חכמים שמעולם לא חלם אדם על דברים שלא ראה כלל במציאות, כדוגמת פיל שעובר בחור המחט (ברכות נה, ב). ב) מתשוקות שונות שיש לאדם החולם, חלקן טובות וחלקן רעות.

ג) מדמיונות שאדם קולט ממעמקי נפשו או ממעמקי הנפש האנושית הכללית או מעולמות עליונים. בדמיונות אלה טמונים רמזים אודות העתיד ואודות דברים נסתרים. ואין ניתוק בין מעמקי נפשו של האדם למעמקי הנפש האנושית הכללית ולעולמות העליונים, שכן נפשו של האדם מקבילה לנפש האנושית הכללית ולכלל העולמות. ולכן ככל שאדם מעמיק בנפשו כך במקביל הוא מעמיק במידה מסוימת בצפונות הנפש האנושית הכללית, ובתוך כך יכול להגיע להשגה מקבילה בעולמות העליונים. וכיוון שהעתידות העומדים לבוא לעולם כבר נמצאים כרעיון בעולמות העליונים, במעמקי נפשו הוא יכול לחוש בכך ולקלוט זאת על ידי הדמיון בחלום.

עוד ביארו חכמים (ברכות נה, ב) שדמיונות אלה, שמגיעים ממעמקי הנפש ומהעולמות העליונים, לעיתים מגיעים על ידי מלאכים ולעיתים על ידי שדים. כאשר החלומות מגיעים על ידי מלאכים, הם נוטים יותר לאמת, שנאמר (במדבר יב, ו): "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ", וכאשר הם באים על ידי שדים, הם נוטים יותר לשקר, שנאמר (זכריה י, ב): "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ". כלומר, ככל שנפשו של האדם מתוקנת מחטאים והטיות, כך הוא נוטה לקלוט חלומות על ידי מלאך, היינו כוח רוחני מתוקן. ואדם שנפשו נפגמה בחטאים והטיות, נוטה לקלוט חלומות על ידי שד, היינו כוח רוחני שאינו מתוקן, ואזי הם דברי כזב (ראו לעיל יז, ה; כו, 10).

אמנם כיוון שהחלום נקלט בדמיון האישי, על כל הטיותיו ומגבלותיו, לעולם אין הוא מצייר תמונה מדויקת, עד שאמרו חכמים (ברכות נה, ב): "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים". ורק הנבואה, שניתנת מאת ה' באופן המתאים לדמיונו של הנביא, יכולה להיקלט באופן מדויק.^[2]

ג – פתרון החלום כמנבא עתיד

כיוון שרוב מרכיבי החלום מבוססים על אירועים שאירעו לאדם בעבר או על תשוקות שונות שבנפשו, רמת אמינותו של החלום נמוכה מאוד. ואף חלום שעיקרו אמת, כיוון שהוא חלום, בהכרח שהתערבו בו גם דברים לא נכונים, וכפי שאמרו חכמים (ברכות נה, א): "כשם שאי אפשר לבר (תבואה) בלא תבן (קש, שהוא פסולת) – כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים". לכן, גם כשהחלום אמיתי, "אף על פי שמקצתו מתקיים – כולו אינו מתקיים", וכפי שחלם יוסף (בראשית לז, ט): "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". השמש רמז לאביו והירח לאמו, והכוכבים לאֶחיו, אולם באותה שעה אמו כבר מתה, ולא ייתכן שתשתחווה לו.

למרות שככלל רמת הניבוי של החלום נמוכה מאוד, כיוון שהאדם מטבעו משתוקק לדעת את העתיד, רבים נהגו לבקש פתרון לחלומם אצל פותרי חלומות. וגם כאשר החלום תיאר בבהירות את העתיד להיות, לא סמכו על כך, שכן בדרך כלל החלום כפשוטו אינו נכון, ורק בעלי כישרון מיוחד לפתור חלומות, הצליחו לעיתים לחלץ מתוך החלום את גרעין האמת שבו ולפענח את משמעותו ועל ידי כך לחזות את העתיד. ראוי לציין שרוב פותרי החלומות לא נחשבו כחכמים בתורה או כצדיקים. ואותם גדולי ישראל שנודעו כפותרי חלומות, כיוסף וכדניאל, נעזרו ברוח הקודש כדי לפתור את החלומות. וכפי שאמר יוסף לסריסים שלא מצאו פתרון לחלומם: "הֲלוֹא לֵאלוֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי" (בראשית מ, ח). וכן כאשר אמר פרעה ליוסף: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ". השיב יוסף: "בִּלְעָדָי", אין הדבר תלוי בי, אלא "אֱלוֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא, טו-טז).

ואף שחכמי ישראל לא נודעו כפותרי חלומות מקצועיים, ישנם סמלים שמשמעותם היתה ידועה בישראל, והביאום חכמים בתלמוד (ברכות נו, ב; נז, א-ב). אולם קשה להיעזר בכך בימינו, מפני ששפתנו ועולם המושגים שלנו שונה, ופתרון החלום תלוי בשפה ובעולם המושגים שבאותו מקום וזמן. וכפי שאמרו חכמים (ברכות נו, ב), שהרואה חתול בחלומו, במקום שקוראים לו 'שונרא' סימן שתיעשה לו 'שירה נאה', ובמקום שקוראים לו 'שינרא' סימן שיֵעשה לו 'שינוי רע'. וכן המקום משפיע על פתרון החלום, שהרואה עצמו ערום בחלומו, בבבל סימן שאין בו חטא, בארץ ישראל סימן שאין בו מצוות (ברכות נז, א). וכן האדם משפיע על פתרון החלום, שאדם רגיל שראה יין בחלומו, לעיתים הוא סימן טוב עבורו ולעיתים סימן רע, אבל לתלמיד חכם הוא תמיד סימן טוב (שם). וכן עונת השנה משפיעה, שאדם שראה עצמו לבוש עטרה של זית בשעת צמיחת הזיתים יעלה לגדולה, ואם ראה זאת בעת שחובטים אותם – ילקה (ירושלמי מעשר שני ד, ו).

ד – כוחו של הפותר

הוסיפו חכמים ולימדו (ברכות נה, ב): "כל החלומות הולכים אחר הפה", שנאמר (בראשית מא, יג): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה". וכן סיפר רבי בנאה: "עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי". כלומר, פותר החלום אינו רק מפענח את החלום, אלא בפתרון שהוא מוציא מפיו הוא יוצר את תהליך התגשמותו. ובתנאי שהפתרון תואם את החלום (ברכות נה, ב), וגם התיישב על ליבו של החולם (חיד"א חומת אנך מקץ ב).

כלומר, הפתרון משפיע על התגשמות החלום, הן מצד שהחולם מקבל אותו, והרי זו כנבואה שמגשימה את עצמה. והן מפני שהחלום אמנם מבטא דבר שעומד להתגשם, אולם הוא עדיין פתוח לכיוונים שונים, שכן גנוזות בו אפשרויות ומשמעויות רבות מעולמו הפנימי של החולם ומהעולמות העליונים, והפתרון סולל את הדרך להתגשמות החלום בעולם. לדוגמה, אם החלום ביטא תשוקה לחכמה, לשלטון או לחתונה, יש מקום להניח שתשוקה זו תבקש להתעורר ולהשפיע, וכאשר הפותר פותר אותה בכיוון מסוים, הוא מתווה בכך את הדרך להגשמתה.

סיפרו חכמים (ברכות נו, א) על בר הדיא שנודע כפותר חלומות גדול. לימים התברר שלכל מי ששילם לו כסף פתר את חלומו לטובה, ולמי שלא שילם לו כסף פתר לרעה. אביי ורבא היו רגילים ללכת אצלו, ואף שחלמו את אותם חלומות, את חלומותיו של אביי שהיה משלם לו פתר לטובה, ואת חלומותיו של רבא שלא שילם לו, פתר לרעה. פעם אחת נפל ספרו של בר הדיא לידו של רבא ומצא שכתוב בו: "כל החלומות הולכים אחר הפה", והבין שבפתרונו הרע גרם לו צרות רבות. התפלל רבא שבר הדיא ייענש, וכך היה שנענש במיתה קשה.

מתוך כך למדנו, שעדיף לאדם שחלם חלום שלא ללכת לפותר חלומות, שהואיל והחלום הולך אחר הפה, מדוע ילך לפותר? וכפי שאמרו חכמים (ברכות נה, ב): חלום שלא נפתר – כאגרת שלא נקראה, וממילא גם אם היה אמור לנבא רע, בכך שלא נפתר, התבטל. ואמנם יש חלומות שמבשרים דברים אמיתיים שאינם תלויים בפותר, והיה מקום לחשוב שכדי להבינם כדאי ללכת אל פותר החלומות. אולם גם אותם עדיף שלא לפתור. במקום זאת עדיף להתעורר על ידם להתחזקות בעבודת ה', כהדרכת חכמים (ראו הלכה ז), וזה יהיה להם הפתרון הטוב ביותר. בכל אופן, גם מי שמחליט ללכת לפותר חלומות, יקפיד ללכת לפותר חכם וטוב כדי שיפתור לו את החלום לטובה.^[3]

ה – היחס ההלכתי למציאות המתגלה בחלום

להלכה, בדרך כלל אין מתחשבים בדברי חלומות, מפני שרובם הבל. וכפי שאמרו חכמים (סנהדרין ל, א): היה יודע שאביו המנוח החביא כסף אך אינו יודע היכן הניחו, ובשנתו התגלה לו אביו או שר החלום ואמר לו: כסף זה שחיפשת מונח במקום פלוני, ויש בו סכום כזה וכזה, אבל אינך יכול להשתמש בו כי הוא שייך לפלוני, או שהוקדש ל'מעשר שני'. אף שמצא הבן את הסכום המדויק במקום שנאמר לו בחלום, הוא אינו צריך לתת את הכסף לפלוני או לחשוש שהוא 'מעשר שני'. שכן אמרו חכמים: "דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים" (שו"ע חו"מ רנה, ט). עוד הוסיפו וביארו על פי דברי חכמים: "אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (ברכות נה, א), שאנו תולים שמה שאמר לו אביו שהכסף שייך לפלוני או למעשר שני הוא מהדברים הבטלים שבחלום (מאירי ותורת חיים סנהדרין שם).

אמנם אם ראה אדם בחלומו שמנדים אותו, כיוון שיש חשש שמהשמיים נידו אותו, ואם כן הוא נכנס בכך לסכנה, צריך התרה. והתרה זו צריכה להיות בפני עשרה תלמידי חכמים, שכן ההתרה צריכה להיות כמו הנידוי, וכמו שנידו אותו מהשמיים, מקום שהשכינה שורה, כך יתירו לו את הנידוי בעשרה, שהשכינה שורה בעשרה מישראל. ואפילו אם באותו חלום גם התירו לו את הנידוי, צריך התרה בפני עשרה, כי אולי הנידוי אמת וההתרה מהדברים הבטלים שבחלום (נדרים ח, א; שו"ע שלד, לה).^[4]

ו – הדרכות והלכות בחלום

כמו לכל בני האדם, גם לתלמידי חכמים צדיקים יש חלומות, והואיל והם עוסקים בתורה, במצוות ובמעשים טובים, גם חלומותיהם בזה, שכן למדנו (הלכה ב) שהחלומות מבוססים על אירועים שאירעו לאדם. עוד למדנו (שם), שככל שנפשו של אדם מתוקנת יותר מפגמי החטאים והמידות הרעות, כך חלומותיו באים על ידי מלאכים ולא שדים, היינו על ידי כוחות רוחניים מתוקנים ולא פגומים, וממילא יש בהם יותר אמת, והם יותר מובנים. אמנם כיוון שמדובר בחלום שבהכרח יש בו גם דברים בטלים, חכמים התחשבו בו רק אם התאים להדרכות התורה והמוסר, וככל שזכו לקבל ממנו יותר השראה להתחזק בעבודת ה', כך התחשבו בו יותר.

לדוגמה, רבי משה מקוצי היה סובב בקהילות ישראל ומרביץ תורה, וכמה פעמים ביקשו ממנו לחבר ספר על כלל המצוות, אך לא ראה עצמו ראוי לכך. עד אשר קיבל חלום, כפי שכתב: "בתחילת אלף הששי (ה'א) בא אלי עניין מראה בחלום: 'קום עשה ספר תורה משני חלקים'. וָאתבונן על המראה, והנה השני-חלקים לכתוב ספר מצוות עשה בחלק אחד, וספר מצוות לא תעשה בחלק שני". כך התעורר לכתוב את ספרו סמ"ג – 'ספר מצוות גדול' (הקדמה כללית לחלק הלאוין). כמו כן, היו חכמים שבעקבות חלום הורו הוראה בהלכה, כדוגמת רבי מנחם רקנאטי, שבעקבות חלום הבין שראוי בעת נטילת לולב להצמיד את האתרוג לשלושת המינים, והפוסקים הביאו את דבריו להלכה (ב"י או"ח תרנא, יב; ט"ז יד). וכן סיפר אחד מגדולי הדורות, הרדב"ז (רבי דוד בן זמרא), שנשאל אם מותר לעשות תפילין של רש"י מתפילין של ר"ת, והתיר, אולם בחלומו ראה שלא הורה יפה ועיין שוב בסוגיה וחזר בו (שו"ת רדב"ז ח"ו ב' אלפים רפו). עוד כתב הרדב"ז, שבעת שנתו היה נושא ונותן בהלכה, "וכמה פעמים הותרו לי מקצת ספקות בחלום" (מגדל דוד על שיר השירים, פסוק 'דובב שפתי ישנים'). והרב אפרים מרגנשבורג (תלמיד ר"ת) סבר בתחילה כדעת המתירים את דג הברבוטא, אולם ראה בחלומו שהביאו לפניו קערה מלאה שרצים לאוכלם, וכעס. השיב לו בעל החלום: למה אתה כועס? הלא אתה הוא המתיר! וכעס על התשובה. מתוך כך הקיץ ונזכר שהתיר באותו יום את הברבוטא, וקם ממיטתו ושבר את הקדרות והקערות שאכלו בהן (אור זרוע ח"ד פסקי ע"ז ר).

היו חסידים שאף עשו הכנות וכוונות כדי לקבל מענה לשאלותיהם בחלום. המפורסם שבהם הוא רבי יעקב ממרוויש, מבעלי התוספות, שכאשר היה מבקש תשובה לשאלתו, היה מתבודד בביתו ועושה הכנות ומקבל בחלומו תשובות קצרות ברמז. לעיתים לא הבין את הרמז, ושאל שוב וקיבל הרחבה מסוימת. התשובות שקיבל קובצו בספר 'שו"ת מן השמים'. והיו חסידים שאף השביעו מלאכים בשמות הקודש שיתגלו אליהם בחלום וישיבו על שאלותיהם. מנגד, רבים התנגדו להשבעת מלאכים בשמות, מחשש שהעושה כן משתמש בכתרו של מקום שלא בכבוד הראוי (לעיל כ, ג-ד). וכפי שכתב בספר חסידים (רה): "מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים… לא יהיה סופו טוב, ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו. ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה, וגם ימנע משאלות חלום…".

מבחינה הלכתית, אין עדיפות לדעה שנאמרה על פי חלום על פני דעה שנאמרה מתוך הלימוד. יתרה מזו, גם החולם עצמו לא היה רשאי לפסוק על פי החלום, שכן למדנו (לעיל יז,ט) שאפילו על פי נבואה ורוח הקודש אסור לפסוק, שנאמר (דברים ל, יב): "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא" (תמורה טז, א). לפיכך, רק אם מקבל החלום השתכנע על פי שיקול דעתו התורנית שמה שהתגלה אליו בחלום נכון להלכה, היה מקבל אותו, ובדעתו עצמה מתחשבים.^[5]

ז – חלומות רעים וחלומות טובים

ראוי לאדם שראה חלום רע ומפחיד שלא ידאג מפניו, וכפי שאמרו חכמים: "דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים" (סנהדרין ל, א). וכן נהג האמורא הגדול שמואל (ברכות נה, ב): כאשר חלם חלומות רעים, אמר שאין בהם ממש, כי "חֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ" (זכריה י, ב). וכאשר חלם חלומות טובים, שמח ואמר שיש בהם ממש, שנאמר (במדבר יב, ו): "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ".

אמנם אם יוכל, טוב שיתעורר על ידי החלום הרע בתשובה, שכן כל דבר שקורה לאדם, ובכלל זה חלומותיו, נועד לעורר את האדם לתשובה ולחזקו בדרכו הטובה. לפיכך אם יראה חלום רע, לא ידאג מפניו, אלא יתעורר לתשובה ויבין על ידו שחייו הטובים אינם מובטחים, ועליו להתאמץ לבחור בטוב כדי שחייו יהיו ראויים וטובים בעיני אלוהים ואדם. ואם יראה חלום טוב, יתעודד להמשיך ולהתעלות בתורה ובמצוות. ואמרו חכמים (ברכות נה, א): "חלמא בישא עדיף מחלמא טבא" – חלום רע עדיף מחלום טוב, כי על ידו האדם מתעורר יותר לתשובה. פעמים שיש בחלום הרע גם כפרת עוונות, שעל ידי צער חלומו, הוא מקבל את עונשו. וכפי שאמרו חכמים (ברכות נה, א): "חלמא בישא קשה מנגדא" – חלום רע קשה ממלקות, "שנאמר (קהלת ג, יד): וְהָאֱלוֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו – זה חלום רע".

כיוון שלעיתים אדם סובל מאוד מחלומות רעים, נתנו חכמים עצה למי שרוצה להינצל מהם, שילך לישון מתוך דברי תורה, ש"כל המשׂביע עצמו מדברי תורה ולן, אין מבשרים אותו בשורות רעות" (ברכות יד, א). וזו אחת המגמות של קריאת שמע שעל המיטה. בנוסף, כדי לזכות בחלומות טובים, טוב לישון מתוך שמחה של מצווה, וכדרך שהנבואה היתה שורה על הנביאים מתוך שמחה (פסחים קיז, א).

אדם שחלם חלום טוב ורוצה שיתגשם, טוב שיזכור אותו ויפעל למען הגשמתו, וכדרך שנהג יוסף, שזכר את חלומותיו ולא הפסיק להאמין שאם ינהג בצדקות וילך בדרכי אבותיו, חלומותיו יתגשמו. זהו שנאמר (בראשית מב, ט): "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" (זוהר ח"א קצט, ב). וזאת משום שחלום טוב נועד להתוות כיוון, ובלא שיזכור אותו וישתדל להגשימו, לא יתגשם.^[6]

ח – הטבת חלום למי שדאגתו מרובה

כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, אדם שראה חלום רע, אינו צריך לדאוג מפניו, ובוודאי כשהחלום עסק במה שהרהר במשך היום. אך אם חלם חלום רע מדברים שלא הרהר בהם, ונפשו עגומה עליו והוא דואג מאוד מהחלום הרע שאולי מנבא לו פורענות, הציעו חכמים שילך אצל שלושה מאוהביו וייטיב בפניהם את חלומו.

כך הוא סדר ההטבה, יפתח ויאמר: "חלום טוב ראיתי". ואף שהחלום נראה רע מאוד, לא יפרט אותו אלא יאמר "חלום טוב ראיתי", כי בכך הוא מתחיל להיטיב אותו, שהרי גם חלום רע יכול להיפתר לטובה (לעיל הלכה ד). ואף הם יענו ויאמרו: "טוב הוא וטוב יהיה, הרחמן יעשהו לטוב, שבע פעמים יגזרו עליך מן השמיים שיהיה לטוב – ויהיה טוב". אחר כך יאמר שלושה פסוקים שמוזכרת בהם הפיכה, כדוגמת (תהלים ל, יב): "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה", ושלושה פסוקי פדות, כדוגמת (שם נה, יט): "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי, כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי", ושלושה פסוקי שלום, כדוגמת (ישעיהו נז, יט): "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו", כמובא בסידורים (ברכות נה, ב; שו"ע או"ח רכ, א).

עצה נוספת להיטיב חלום רע היא על ידי תפילה בעת ברכת כהנים, ואף שעצה זו נאמרה לגבי חלום שלא נודע אם הוא טוב או רע (ראו להלן הלכה י), כיוון שאיננו יודעים לפרש את החלומות, גם כשהחלום נראה רע, אפשר להחשיבו כחלום לא ברור ולהיטיבו בברכת כהנים.^[7]

ט – תענית חלום

עוד דרך לבטל חלום רע היא על ידי תענית. אמרו חכמים (שבת יא, א): "יפה תענית לחלום כאש לנעורת", שעל ידי שאדם מתענה ושב בתשובה, הפורענות שעליה חלם מתבטלת לחלוטין. תענית זו צריכה להתקיים מיד לאחר החלום הרע, מפני שאם הראו לו את החלום ביום זה, יש חשש שהגזירה תלויה באותו היום, ודווקא בו אפשר לבטלה. לכן גם אם חלם חלום רע בליל שבת, אפשר להתענות בשבת כדי לבטלו. אך כיוון שבתעניתו ביטל את המצווה להתענג בשבת, עליו לכפר על תעניתו בתענית נוספת, וישתדל להתענות מיד ביום ראשון. ואם אין ביכולתו להתענות ביום ראשון כי נחלש מהתענית של שבת, או מפני שיום ראשון הוא יום טוב, יתענה בהקדם האפשרי כדי לכפר על שהתענה בשבת (שבת יא, א; תענית יב, ב; שו"ע או"ח רכ, ב; רפח, ד-ה).

תענית חלום אינה חובה ואף אינה מצווה אלא רשות, ולכן מי שאינו דואג מחלומו, אינו צריך להתענות אפילו ביום חול (רשב"א א, קלב; שועה"ר רפח, ז; מ"ב רכ, ז).

למעשה, מכמה טעמים כבר בימי הראשונים פחתו המתענים תענית חלום, וקל וחומר ביום השבת. ראשית, יש אומרים שמתענים רק על חלום רע שנראה שלוש פעמים (מרדכי בשם מהר"ם). שנית, יש אומרים שנהגו להתענות רק על שלושה חלומות רעים מסוימים (בנימין זאב ריא, בשם רב האי גאון). שלישית, אם החלום הוא על דבר שחשב עליו במשך היום, אין צריך לדאוג ממנו (מהרש"א, ט"ז רפח, ג; ערוה"ש יג). רביעית, כבר בימי הראשונים היו שאמרו שאין מי שבקיא בחלומות לדעת איזהו חלום רע שצריך להתענות כדי לבטלו (רב עמרם וראבי"ה בשם רבי קלונימוס), שכן פתרון החלום תלוי בשפה ובעולם המושגים שבאותו מקום (לעיל הלכה ג).

וכן כתבו אחרונים, שכמו שהתרופות השתנו מתקופת הגמרא לתקופתנו (להלן כט, ה), כך גם פתרון החלומות השתנה, ולכן רק מי שנפשו כל כך עגומה עליו מהחלום, עד שהוא מתענג מהתענית יותר מסעודות שבת, רשאי להתענות בשבת (א"ר רפח, יב; שועה"ר ז; דעת תורה ה). וגם אותו עדיף לשכנע שלא להתענות, כמבואר בהערה. במקום זאת יתפלל על כך בברכת כהנים כמבואר בהלכה הבאה.[8]

י – תפילה בעת ברכת כהנים

אמרו חכמים שמי שראה חלום ואינו יודע אם הוא טוב או רע, והוא מודאג מכך, מיד למחרת בעת ברכת כהנים יאמר תפילה להטבת החלום: "רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך. חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבריי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה – רפאם כמֵי מרה על ידי משה רבינו, וּכְמִרְיַם מצרעתה, וכחזקיה מחוליו, וכמי יריחו על ידי אלישע. וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה – כן הפוך כל חלומותיי עלי לטובה". וישתדל לסיים את תפילתו בסיום ברכת כהנים, כדי שעניית 'אמן' על ברכת כהנים תחול גם על תפילתו (ברכות נה, ב; שו"ע או"ח קל, א). ואף כשברור לו שהחלום רע, יכול לומר בנוסח התפילה "איני יודע מה הוא", כי אין הוא יודע את פשרו, ואולי פירושו טוב. כהן יוכל לומר את התפילה לפני שישא את כפיו או מיד לאחר שישא את כפיו. לאחר נוסח הטבת החלום, רבים נוהגים לומר 'אדיר במרום' הכתוב בסידורים (ראו פנה"ל תפילה כ, 1).

זמן ברכת כהנים מתאים להטבת חלום, מפני שבברכת כהנים מתברכים ישראל בשמירה ובשלום, ובכך ניצלים מהפורענויות. אמרו חכמים (זוהר ח"ג קמז, א-ב, בתרגום): "באותה שעה שהכהן נושא כפיו, צריך העם להיות ביראה ובאימה, ולדעת שבאותה שעה נמצא עת רצון בכל העולמות, והעליונים והתחתונים מתברכים, ואין דין בכולם… כל מי שמצטער בחלומו, יבוא בשעה שהכהנים פורשים ידיהם, ויאמר: רבונו של עולם, אני שלך וחלומותיי שלך… משום שבאותה שעה נמצאים רחמים בכל העולמות, ומי שיתפלל תפילתו על צערו, מתהפך לו הדין לרחמים".[9]