יג,א – גאולה ושבת
עוד אמרו (שבת קיח, ב): "אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר (שמות טז, כז): וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט, וכתיב בתריה (וכתוב אח"כ שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק". שעל ידי השבת ישראל דבקים בה', ומתוך כך אין לשטן ולאומות יכולת לפגוע בהם.
עוד אמרו (ויק"ר ג, א): "אמר ר' חייא בר אבא: טוב מלא כף נחת – זה יום השבת, ממלא חפנים עמל – אלו ששת ימי המעשה, אלא ורעות רוח (מה היא) רעותיה למעבד עיבידתיה בהון, תדע לך שכן שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון".
יג,ב – גאולה על ידי שבת דין וצדקה
דברים רבה ה, ז: "ואם שמרתם את שניהם – הצדקה והדין, מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, מנין שנאמר (ישעיהו נו): כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות". ובבבא בתרא י, א: "תניא, ר"י אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיהו נו): כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות". וקשה שבגמרא שבת קיח, ב, אמרו שאם ישמרו שתי שבתות מיד נגאלים. ויש לומר, שעל ידי ששומרים צדקה ודין, ממילא משתחררים מכבלי החומר, ומתקנים את ששת ימי המעשה, ומתוך כך מתעלים באמונה ודבקות ושומרים שבת כראוי ונגאלים. שכל מה שאין שומרים שבת כראוי, מפני תאוות הממון והכבוד, וכאשר שומרים צדקה ודין, יכולים לשמור שבת כראוי.
יג,ג – האם בשבת אחת או שתי שבתות נגאלים
בירושלמי אמרו (תענית א, א): "אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה, מיד היה בן דוד בא". וקשה, שלמדנו בתלמוד הבבלי (שבת קיח, ב), שאם ישמרו ישראל "שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים".
ויש לומר, שיש בשבת שתי בחינות, וכפי שכתב ר' צדוק ב'קדושת שבת' מאמר ב, יז, ששבת ראשונה היא כדי לקלוט את הקדושה שקבועה וקיימת בשבת, שהיא מה' בלא בחירה שלנו. והשנייה היא להוסיף קדושה בהשתדלות מצדנו. ע"כ.
עוד אפשר לומר, שהשבת הראשונה כדי לגלות את הפנימיות של הימים שעברו. והשבת השנייה, להשפיע קדושה וברכה על השבוע הבא.
ובפרי צדיק בשלח ו כתב שזה כנגד שבת עילאה ושבת תתאה: "וכבר אמרנו דמה שאמרו בגמרא (שבת קיח, ב): אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין, היינו שבת עילאה ושבת תתאה, ועל זה נאמר (ישעיה נו, ד): אשר ישמרו את שבתותי, ושניהם מורה יראה בחינת שופר. והוא כעין מה שמובא בתיקוני זוהר (תיקון מ"ח) תרין זימנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עילאה ותתאה, לדרתם, זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי ליבא ואתפני מתמן יצר הרע. ומי שזוכה בשבת אחת לשתי הקדושות, שבת הקטן – מלכות, שבת הגדול – בינה, על ידי שמירת שבת אחת נגאל מיד, וזה שאמרו בירושלמי (תענית פרק א' הלכה א') ובמדרשים (מדרש רבה פרשה זו כ"ה, י"ב ושוחר טוב תהלים צ"ה) וזוהר חדש (פרשת יתרו) ותיקוני זוהר (תיקון כ"א) אילו משמרין ישראל שבת אחת כתיקונה מיד היה בן דוד בא".
יג,ד – שמירת השבת שקולה כנגד כל המצוות ומקרבת את הגאולה
שמות רבה (בשלח) כה, יב: "א"ר לוי: אם משמרים ישראל את השבת כראוי אפילו יום אחד בן דוד בא, למה שהיא שקולה כנגד כל המצות, וכן הוא אומר (תהלים צה): כי הוא אלוהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו. א"ר יוחנן: אמר הקב"ה לישראל: אע"פ שנתתי קצבה לקץ שיבא בין עושין תשובה בין שאין עושין בעונתה היא באה, אם עושין תשובה אפילו יום אחד אני מביא אותה שלא בעונתה, הוי היום אם בקולו תשמעו. וכשם שמצינו שעל כל המצות בן דוד בא, על שמירת יום אחד של שבת בן דוד בא, לפי שהשבת שקולה כנגד כל המצות, א"ר אלעזר בר אבינא: מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצות…"
יג,ה – הקשר בין שבת לישוב הארץ
כתבתי בפניני הלכה העם והארץ א, ט: מצינו קשר מיוחד בין מצוות השבת וארץ ישראל. השבת היא הזמן המקודש, וארץ ישראל היא המקום המקודש, ועם ישראל הוא העם המקודש. ואין הקדושות הללו לעצמן, אלא מקדושת יום השבת נשפע שפע של ברכה לכל ימי השבוע (זוהר ח"ב פח, א), ומקדושת הארץ מתברך כל העולם (ע' תענית י, א), ומקדושת ישראל מתברכים כל הגויים, שנאמר (בראשית כב, יח): "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". כדי לעמוד על קדושת הארץ צריכים לשמור את השבת. וכפי שאמרו חז"ל (בר"ר מו, ט): "אם מקבלים בניך את השבת – הם נכנסין לארץ, ואם לאו – אינם נכנסין". כי בשבת משתחררים משעבוד המלאכה, ומתקשרים לזיכרון בריאת העולם ויציאת מצרים, ומתוך כך יכולים להבין את ערכה של ארץ ישראל – לגלות את דבר ה' בעולם.
ולכן אפילו בניית המקום המקודש ביותר – בית המקדש, אינו דוחה שבת (יבמות ו, א). ולמדו זאת חכמים מהפסוק (ויקרא יט, ל): "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'". מתוך קדושת השבת אנו מגיעים להבנת ערך המקדש, ולכן אין בניית המקדש דוחה שבת. נמצא שבזכות שמירת השבת אנו יכולים לעמוד על קדושת המקום, ועל ידי כך הארץ תתקיים בידינו.
אמנם מלחמת מצווה דוחה שבת, שנאמר: "עד רדתה", אפילו בשבת (שבת יט, א). וכן יריחו נכבשה בשבת (ירושלמי שבת פ"א ה"ח). אבל בניין הארץ אינו דוחה שבת, זולת בשבות של אמירה לגוי, שהקילו לקנות בית מגוי בשבת משום ישוב הארץ (שו"ע או"ח שז, ה).
יג,ו – ירושת הארץ ושבת
בראשית רבה יא, ז: "ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית יג): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו'. אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (בראשית לג): ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ וגו'". הפסוק בשלימות: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ".
פירש בעץ יוסף, שגם אברהם קיים את כל המצוות והשבת, אלא שלא נזדרז לקבוע תחומים מבעוד יום, ולכן בזכותו נוחלים את הארץ במידה. אבל יעקב שהזדרז לקבוע תחומים, נחילתו בלא גבול, שנאמר בו: ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.
יג,ז – מהכוזרי – השבת מקיימת את ישראל בגלות
דברי הכוזרי לחבר (ג, י): "אמר הכוזרי: כבר חשבתי בעניינכם, וראיתי שיש לאלוהים סוד בהשאירכם, ושהוא שם השבתות והמועדים מהגדול שבסבות בהשאיר תארכם והדרכם, כי האומות היו מחלקות אתכם ולוקחות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם, והיו משימים אתכם עוד אנשי המלחמה, לולא אלה העתים שאתם שומרים אותם השמירה הזאת המעולה מפני שהם מאת האלוהים ולעילות חזקות, כמו זכר למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים, זכר למתן תורה, וכלם עניינים אלוהיים, אתם מוזהרים בשמירתם. ולולא הם לא היה אחד מכם לובש בגד נקי, ולא היה לכם קבוץ לזכרון תורתכם מפני שפלות נפשכם בהתמדת הגלות עליכם. ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד באורך ימיכם, וכבר היה לכם בזה שישית ימיכם מנוחת הגוף ומנוחת הנפש, אין המלכים יכולים עליה, מפני שנפשותם אינם מתישבות ביום מנוחתם, כי אם יצטרכו ביום ההוא ליגיעה ותנועה, היו נעים ויגעים, ואין נפשותם במנוחה שלמה. ולולא הם, היה כל יגיעכם לזולתכם, מפני שהוא מזומן לשלל. אם כן הוצאתכם בהם ריוח לכם בעולם הזה ולעולם הבא, שההוצאה בהם לשם שמים".
