הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ד – משקה מדינה

ד,א – מהו 'חמר מדינה'

פסחים קז, א: "אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא. אייתינא ליה שיכרא (של תמרים) ולא אבדיל ובת טוות (לן מעונה). למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא ואבדיל וטעים מידי. לשנה תו איקלע לאתרין לא הוה לן חמרא אייתינא שיכרא. אמר: אי הכי, חמר מדינה הוא אבדיל וטעים מידי". הרי שרק על 'חמר מדינה' מותר להבדיל.

כתב הרשב"ם ('חמר מדינה'): "מים לא איקרו חמר מדינה ואין מבדילין על המים". ולמד מזה הב"י (רצו, ב; רעב, ח), שכל המשקים יכולים להחשב 'חמר מדינה' חוץ ממים. וכ"כ בשו"ע רצו, ב: "על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה, וה"ה לשאר משקים חוץ מן המים".

ויש אומרים שאכן רק מים אינם יכולים להיחשב 'חמר מדינה' גם כאשר הכל רגילים לשתותם. אבל מותר להבדיל על מיץ ממותק וקוקה קולה, במקום שרגילים לשתותם. וכ"כ בספר המורים בקשת (עמ' 14) בשם הרב אליהו, הרב דוב ליאור והרב נבנצל, שמותר להבדיל גם על משקאות  קלים כדוגמת קוקה קולה. וכ"כ הרב רבינוביץ' (מלומדי מלחמה עמ' 206) עפ"י הח"א (שבת ח, יג), שהתיר להבדיל בשעת הדחק על משקה רוסי תוסס (קוואס), שהוא משקה חשוב שההמונים היו רגילים לשתותו. וכן משקאות קלים שלנו הם משקאות חשובים שמכבדים בהם אורחים, והרבה יותר שותים מהם מאשר שותים יין (וביאר שאין הם נחשבים כמים ממותקים, כי הם מפוסטרים ומזוקקים, וכפי שמובא בערוה"ש רצו, יג, לעניין תה).

ויש אומרים שאין להבדיל על מיץ ממותק, מפני שהוא נחשב כמים עם תוספת טעם ואינו משקה. וכ"כ בערוה"ש רעב, יד, ורצו, יג. אבל על חלב או תה אפשר להבדיל, מפני שהחלב ודאי אינו מים, וגם מי התה אחר שנתבשלו אינם נקראים מים. ויש אומרים, שקפה ותה אינם 'חמר מדינה', כי גם הם מים מוטעמים (שו"ת רד"ל ד, צפנת פענח לד, מחזה אליהו א, לד).

ויש שביארו ש'חמר מדינה' הוא משקה שעשוי לכיבוד אורחים. ועל פי זה כתב האדר"ת (קונטרס עובר אורח הנדפס בסוף ספר ארחות חיים), שאפשר להבדיל על תה וקפה, אבל על חלב אין להבדיל. ובעקרון כך סובר באג"מ ב, עה, אלא שלדעתו חלב מתאים לכיבוד. וכיוון שבדבריו הגדיר היטב סברה זו, אצטט את לשונו: "חשיבות משקה הוא שאין השתיה מחמת שצריכים להם לצמאם אלא שותים אותם אף בלא צורך לגופם אלא בשביל כבוד הסעודה וכבוד האורחים. דאין שום אדם שותה יין ויי"ש ושכר לצמאו, דעל זה שותים מים שיותר עדיפי, אלא רק לכבוד בעלמא שותין אותם. ואלו המינים נקראים בשם משקה וחמר מדינה… וכשמכבדים לאורח בכוס חלב לא יוכל לומר שאינו רוצה לשתות משום שאינו צמא, דחלב שותים גם שלא לצימאון ויתחשב שאינו רוצה להתכבד ולכבד… אבל המיני סודה אין שותים אותם אלא לצימאון, וכשיכבדו אותו במשקה סודה והוא אינו צמא ולא ישתה לא יתחשב לאינו רוצה להתכבד ולכבד". ומשמע מהאג"מ שגם מיצים תוססים, כדוגמת קוקה קולה אינם חשובים, ורק מיצים טבעיים יש בהם חשיבות. וכך משמע מדברי מ"ב רצו, י. וכ"כ שש"כ ס, ה-ז, ולכך נטה בציץ אליעזר ח, טז. וכ"כ בשו"ת שאילת משה ד, שמותר להבדיל על מיץ הדרים ומי תפוחים וכיוצא בהם.

לעומת זאת, יש אומרים שרק כאשר יש במשקה אלכוהול הרי הוא נחשב 'חמר מדינה'. וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות א, ט, ופר"ח תפא, א (ולכן התיר לשתות קפה אחר ארבע כוסות). וכ"כ בכף החיים (פלאג'י) לא, לד, ושו"ת לבושי מרדכי נא, ומנחת שבת צו, ט, ועוד כמה אחרונים. וכן הורו למעשה: אז נדברו יא, מח; יבי"א ג, יט; אול"צ ח"ב כב, ב (למרות שביאר שהשו"ע עצמו היקל).

וכתבתי להחמיר לכתחילה להבדיל על שכר, ורק בשעת הדחק אפשר להבדיל על משקה שאינו משכר, ואזי סדר העדיפויות הוא: קפה ותה (שיותר רגילים לשתותם בצוותא אף שיש שפקפקו בזה), מיץ טבעי, חלב, משקאות קלים.

ד,ב – כאשר יש יין האם מותר להבדיל על 'חמר מדינה'

לרמב"ם (כט, יז), גם כאשר יש שם יין, כל שהשכר הוא 'חמר מדינה' אפשר להבדיל עליו. וכ"כ הכלבו (הלכות תפילת מוצ"ש). וכן למדו מדבריהם בב"י (רעב, ט), ובאו"ה ('שמקדשין'). וכן נראה מפסקי ריא"ז (פסחים י, א, כט). וכן דעת הסמ"ג (עשין, כט).

לעומתם, יש סוברים שרק כאשר אין שם יין, אפשר להבדיל על 'חמר מדינה'. כ"כ ר"ח (פסחים קז, א): "פירוש חמר מדינה – יין ששותים בני המדינה כולה, והוא יינם, ואין להם זולתו". וכ"כ רשב"ם: "אין יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר מבדילין עליו". ויש מפרשים (הובאו בטור רעב, ט), שהוא כאשר אין היין גדל מהלך יום סביב העיר.

ולפי שיטה זו נחלקו במצב שאפשר למצוא שם יין אלא שהוא יקר מאוד. לראבי"ה (הלכות קידוש תקטז), כיוון שאפשר להשיג יין, צריך להבדיל דווקא עליו (ונראה שהוא סובר כיש מפרשים). ולאור זרוע (ערב שבת כה), כיוון שקשה להשיגו, אפשר להבדיל על 'חמר מדינה'.

בשו"ע (רעב, ט; קפב, ב) כתב שרק כאשר אין היין מצוי באותו מקום אפשר לברך על 'חמר מדינה' (ולא ברור אם יסבור כראבי"ה או או"ז). וכתב הרמ"א (קפב ב) לעניין ברכת המזון על כוס: "ומה שנוהגים במדינות אלו לברך על השכר, אין למחות… ועוד דהא עיקר חמר מדינה הוא שכר… ואע"ג דיין נמצא בעיר מ"מ לא מיקרי מצוי לדבר זה שהוא ביוקר ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך עליו". ודייק בבאו"ה (רצו, ב 'אם הוא'), שלעניין הבדלה שהיא רק פעם בשבוע, במקום שהיין מצוי אע"פ שהוא ביוקר, הוא נחשב מצוי וצריך להבדיל על היין. וכ"כ במ"ב (רעב, כד) לעניין קידוש, שאפילו כשהיין ביוקר, כיוון שהוא מצוי, צריך להבדיל עליו ולא על חמר מדינה. וכ"כ שש"כ (ס, ב),  ומנו"א (ח"א ט, יח).

מנגד יש סוברים שהמנהג כרמב"ם, שגם כאשר יש יין בעיר, מותר להבדיל על 'חמר מדינה'. כ"כ שועה"ר (רעב, י, ובקונ"א, א. וסי' רצו, ח). וכתב שרק כאשר יש לו יין בביתו, אין זה מהודר להבדיל על 'חמר מדינה'. וכ"כ באור לציון (ח"ב כב, ב), שכך משמע מדברי שו"ע (רצו, ב) לעניין הבדלה.

וכאשר ה'חמר מדינה' חביב יותר, אפשר יותר להקל. וכפי שמצינו שכתב הרמ"א (רצו, ב): "נהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין משום דחביב עליו". ובתנאי שהשכר הוא 'חמר מדינה' (מ"א ו, גר"א ב, מ"ב יב).

וכ"כ בשש"כ (ס, ג): "אין לו יין (בכל העיר) להבדיל עליו, או שמשקה אחר חביב עליו מן היין והוא חמר מדינה… כי אז יבדיל על חמר מדינה". (אולם בהערה ו הביא שרשז"א מפקפק שאולי צריך שיהיה חביב לרבים, כמו שכר במוצאי פסח).

ואם אינו יכול לשתות יין מסיבה בריאותית, בוודאי יכול להבדיל על 'חמר מדינה' (שש"כ ס, ג; ציץ אליעזר ח"ח טז, ו).

תפריט