ז,א – ביד ולא בכלי וההיתר להשתמש במזלג וסכין
כאשר הכלי שמשמש לאכילה מסייע לברירה, נחלקו האחרונים האם יש בזה איסור. המ"ב (שיט, סב) אסר ליטול בכף שמנת מעל פני החלב מפני שהוא בורר על ידי כלי. ורק אם יקח עם השמנת גם חלב, מותר. כיוצא בזה ביארו באג"מ או"ח א, קכד, ומנח"י א, עו, שמותר להוציא את האוכל מתוך הפסולת בעזרת מזלג וסכין, מפני שהשימוש בהם הוא כדי שלא ללכלך את הידיים. אבל אם בעזרת הכלי הברירה נעשית טוב מאשר ביד, אז הוא בורר בכלי ואסור.
אבל בנשמ"א (פב, ב) התיר לברור בכף אוכל מתוך פסולת לאלתר, ונימק: "אבל הכא מה שבורר בכף אין זה כלי שבוררים בו ודומה לכלי ששופך ממנו המשקה הצלול מן השמרים דמותר". וכ"כ במנו"א ז, 28, שמותר לקחת בכף שמנת מעל החלב כדי לאכול לאלתר.
ואפשר לומר שנחלקו בזה הראשונים. רש"י (עד, א, 'פטור') ביאר לעניין קנון ותמחוי שאסור לברור על ידם מדרבנן: "מותר לכתחילה לא הוי – דדמי לברירה, וחייב חטאת לא הוי – דכלאחר יד הוא, דעיקר ברירה בנפה וכברה, אבל ביד לא דמי לבורר כלל". כלומר קנון ותמחוי נאסרו מכיוון שמשתמשים בהם כדרך שנעזרים בכלי לברירה, אבל ביד מותר בגלל שהוא שונה לגמרי מדרך ברירה. לפי זה כאשר משתמשים בכלי כדרך שמשתמשים לברירה – אסור, וכפי שכתב במ"ב. אולם לדעת ר"ח ודעימיה, שנימקו את ההיתר להוציא אוכל מפסולת לאלתר משום שזוהי דרך אכילה, ונראה שלדעתם גם ההיתר ביד משום שזו דרך אכילה. לפי זה רק כלי המשמש לברירה יהיה אסור, אבל כלי שמשמש לאכילה, כדוגמת כף ומזלג, מותר, אף אם יסייע לברירה, שכך היא דרך אכילה.
ונפקא מינא בין שתי הדעות כאשר רוצה ליטול במזלג תירס או טונה שנמצאים במימיהם, האם מותר לו להשהותם מעל הכלי, כדי שהמים ירדו חזרה, וישארו לו התירס או הטונה לבדם. וצ"ע, כי יתכן שגם המחמירים כאן, יודו שכדרך לקיחת האוכל לאוכלו, מותר להשהות את המזלג עד שהמים יזלו מהתירס וכדומה. ומ"מ כיוון שהמחלוקת בדרבנן, שכן הוא נעזר בכלי שלא נועד לברירה, הלכה להקל. ועיין להלן בהלכה יב, והערה 13, ובהרחבה יב, ב, ושם כתבתי שנכון להחמיר שלא להשתמש בכף מחוררת, משום שאין הכוונה לאכול מיד מהכף, אלא להניח מהכף בקערה מרכזית, ובזה הוא נעזר להוציא את המאכל בכלי. אבל כאן שהוא רוצה לאכול מיד את התירס או הטונה, הרי הוא לוקח אותם כדרך שרגילים לקחת מאכל – במזלג, ובזה אין איסור.
ז,ב – שאסור להשתמש במכשיר להוצאת גלעיני זיתים
הוסיף בשש"כ ג, הערה קפ, שלמרות שיחד עם הגלעין נותר פרי, עיקר כוונתו להסרת הגלעין, ולכן אסור. וזה ברור לחזו"א נד, ג, אבל גם המ"ב שיט, ד, באו"ה 'הבורר', יסכים לאסור, כי הוא כלי שמיוחד לכך. וכ"כ באול"צ ח"ב לא, יב. וגם אם יכניס אח"כ את הזית לפיו ויאכל את מה שנותר עליו יהיה אסור, כי אף שבזה אולי פטר את עצמו מאיסור תורה, מ"מ אסור מדברי חכמים להשתמש בכלי שנועד לברירה.
ז,ג – שמותר להשתמש במלחיה
אמנם בשש"כ ג, סו, כתב שטוב שלא להשתמש במלחיה, אבל בהערה קמ, מובאת דעת הרשז"א להקל. וכ"כ באיל משולש פ"ז מא, ובילקוט יוסף שיט, מג.
