ו,א – הערה 6 – האם יש שיעור זמן לגדר לאלתר
כתבתי בהערה בשם פוסקים רבים שהכל לפי העניין. אמנם הבא"ח ש"ש בשלח א' כתב, שמותר לברור אוכל עד שעה לפני הסעודה, ויש בזה קולא כאשר הכנת הסעודה אורכת פחות זמן. וספק אם יחמיר כאשר ההכנה אורכת יותר זמן. ובשם חזו"א נקבו חצי שעה, ומשמע גם לחומרא (עיין אוצרות השבת פסקי הלכה ג, נט). אולם כאמור דעת רוה"פ שאין לזה גדר זמן, אלא כל שהוא כדרך הכנת האוכל, נחשב סמוך. וכ"כ באג"מ ח"ד עד, בורר יג; שש"כ ג, סט; מנוחת אהבה ח"ב ז, ו. וכן משמע מרמ"א שיט, א, ומ"ב ד-ו.
והוסיף לחדש רשז"א, שדבר שרגילים להכינו כמה שעות לפני הסעודה, שעל ידי כך טעמו משתבח, כמה שעות לפני הסעודה נחשב אצלו סמוך, ומותר לברור אוכל מתוך פסולת לשם כך (שש"כ ג, הערה רכב).
ו,ב – בגדרי לאלתר
שני מאכלים מעורבים ומעוניינים להפרידם זה מזה כדי לאכול תחילה את הראשון ואח"כ את השני. כתב בארחות שבת ג, טו, שנחלקו בזה הפוסקים. לרב פיינשטיין, עליו להוציא את מה שיאכלו תחילה, ואם יוציא את המין השני הרי זה בורר, שהואיל ואינו רוצה לאוכלו תחילה, אין זה לאלתר. לעומת זאת כתב באיל משולש ו, יד, בשם כמה פוסקים והרב אלישיב, שאין בזה דין בורר, מפני שאת שני המינים הוא עומד לאכול לאלתר. ע"כ. וכן נראה, וכשם שמותר לברור לפני הסעודה בשביל המנה האחרונה.
ו,ג – האם יש הבדל בגדר לאלתר כאשר הוא בשני מיני אוכלים?
בב"י שיט, ג, למד מהרמב"ם שבשני מאכלים, כל שהוא לארוחה הקרובה, אפילו בזמן מופלג – מותר. וכ"כ בערוה"ש שיט, טו. אמנם ראשונים אחרים לא כתבו כך. ובבאו"ה שיט, ג, ד"ה 'שברר שחרית' כתב שיש מהאחרונים ובכללם המ"א, שכתבו שלעניין שני מאכלים, כל שהוא לסעודה הבאה, אפילו מופלג, אין איסור. וסיכם שיש ליזהר בזה, דנוגע באיסור דאורייתא.
ו,ד – עוד בגדרי לאלתר
הוסיף ריש"א שאם הוא מתכוון להפסיק בפעולה אחרת שיש בה חשיבות בין ההכנות לסעודה, אין זה נחשב סמוך ולאלתר (איל משולש פ"ח הערה כד). והוסיף בארח"ש ג, הערה מח, שמסתבר שהלבשת ילד אינה פעולה חשובה, ויציאה לטיול נחשבת הפסקה. וכל שכן שאין לברור ואח"כ ללכת להתפלל בביהכ"נ.
ו,ה – מארח (הערה 7)
כתבתי שמארח יכול להכין לאורחיו צלחת מלאה, אף שיאכלו פחות, מפני שכך מקובל להגיש אוכל, ויש לו הנאה מזה לאלתר. כ"כ בבא"ח ש"ש בשלח ג, וברב פעלים ח"א או"ח יב. ואמנם בילקוט יוסף שיט, לה, נוטה להחמיר. אולם רוה"פ הקילו, וכ"כ בשש"כ ג, מד, הערה קכט, ובמנו"א ח"ב ז, יט.
ו,ז – עוד בגדרי לאלתר
סיכם בארח"ש: לאור שמח (פרק כג משבת, הלכה ט"ז) ולריש"א אסור לברור פירות ליתנם כצידה לדרך לאורח, מפני שאינו עומד לאוכלם לאלתר. ולרשז"א מותר (שש"כ ג, הערה רו), משום שבנתינה הוא מקיים את מגמתו.
כתב ארח"ש ג, נו, הבא לחמם מאכלים קרים מבושלים ויש עמהם רוטב, לרשז"א מותר להוציאם מהרוטב, ואף שהחימום יארך כמה שעות. (ויש להוסיף שאם מדובר בחתיכות גדולות, אין בזה כלל דין בורר).
והוסיף בארח"ש שאם יש רוטב קרוש שדבוק לבשר, וכפי שכתב בפ"ד מז, אסור לחממו, וגם אסור להסירו מהבשר, כי הוא מוציא פסולת מאוכל, אא"כ הרוטב ניכר בפני עצמו. וצ"ע על דבריו, כי לשו"ע שיח, טז, מותר לחמם את הרוטב הזה ולהופכו בזה לנוזל. ואין בזה איסור בישול כי אינו נחשב עתה נוזל, כפי שכתב מ"ב שיח, ק, וכ"כ לעיל י, ה. ובשעת הצורך גם הרמ"א (שאוסר כל כיוצא בזה משום מוליד) – מיקל, וזה נראה כשעת הצורך. ועיין שש"כ א, מג, עפ"י הרשז"א שמקל לכתחילה לגבי ציר דגים, כי אין שינוי גדול בהפיכתו לנוזלים.
