י – תופר

י,א – חיבור לדברים רכים

רבים ביארו שמלאכת תופר היא חיבור דברים רכים זה לזה, וכאשר מדובר בדברים קשים שייכת מלאכת בונה. וכ"כ במנחת חינוך, והביאו מנו"א ח"ג הקדמה לפרק טו. אולם מנגד כתב בבאו"ה שמ, יד, 'הרי', שהמדבק עץ לעץ ע"י דבק, עובר בתופר, וראייתו משבת עד, ב. ואפשר לדחות כי שם מדובר באריגת קנים שאינם קשים כל כך. ועיין בדברי רשז"א (שש"כ ט, הערה פה) שתמה על הבאו"ה, וכי גם המדביק אבנים זו לזו יתחייב משום תופר. ועיין ארח"ש יא, הערה י. ושם ביאר שהמחבר כפתור לבגד עובר משום תופר, ואף שהכפתור קשה, הולכים אחר הבגד שהוא העיקר והכפתור טפל. וכן להיפך, בחיבור רך על קשה כגון הדבקת נייר על בקבוק לא שייך תופר שהולכים אחר הבקבוק שהוא העיקר.

י,ב – חיוב שתי תפירות כיצד

משנה שבת עג, א: "התופר שתי תפירות חייב". ובגמ' עד, ב: "והוא שקשרן". לדעת המאירי (על המשנה) ורבי עובדיה מברטנורא, החיוב בתופר יהיה דווקא אם עשה קשר שחייבים עליו מן התורה (ויתחייב בשתיים – תופר וקושר). כלומר: דווקא קשר המתקיים, משום שרק אז גם התפירה מתקיימת.

אולם היראים (רעד), הר"ן (לב, ב), הסמ"ג (ל"ת סה), הראבי"ה (רו), האו"ז (סז), הרי"ד והריא"ז (ז, ב, ה) כתבו שמדובר גם בקשר אחד, שאע"פ שאין חייב עליו מצד קושר, חייב מדין תופר. ואם עשה קשר המתקיים, כתבו הסמ"ג רי"ד וריא"ז שיתחייב גם משום קושר. וכ"כ מ"ב שמ, כז.

ובאבני נזר (קפ ו-ז) הקשה: "ובאמת לא אבין לדעת היראים והסמ"ג שמפרשים תירוץ הש"ס 'שקשרן' – שקשר קשר אחד שאינו מתקיים. דא"כ גם התפירה לא תתקיים לאחר שיותר הקשר… וא"כ למה חייב משום תופר? ואולי יש לומר בתופר שני תפירות ולא קשרן רואים כאילו הותרו התפירות כיון שסופו להתפרק, וכן כשקושר קשר אחד רואים כאילו הותרו, אבל בתפר וקשר הוי תרי רואין. וצ"ע".

ובבנין שבת (ח"ב, תופר, פ"ג) דייק מלשון הראבי"ה ואו"ז שלדעתם תפירה המתקיימת היא תפירה שאם ימשוך חלק אחד מהבגד ימשך אחריו החלק השני בלא שהתפירה תיפרם. ולזה קשר אחד שאינו של קיימא מועיל.

ולשני ההסברים הללו הכוונה 'והוא שקשרן' היינו קשר אחד בין שני צידי החוט. ולפי דבריהם אפשר להבין מדוע בשלוש תפירות חייב גם בלא קשר, שאין צריך שזו תהיה תפירה שתתקיים לזמן רב.

ונראה לענ"ד שאפשר לבאר שכוונת הגמרא 'והוא שקשרן', היינו שקשר את החוט בעצמו, כפי שרגילים לעשות בעת שתופרים, והוא קשר שמתקיים לתמיד, אלא שלדעת רבים אינו אסור מהתורה. לדעת הרי"ף והרמב"ם, הוא אינו קשר של אומן, ולכן איסורו מדרבנן. ואמנם לשלטי גיבורים ודעימיה הוא נחשב קשר של אומן, אבל רבים פקפקו בדבריו, שאינו נחשב של אומן. ואולי מכאן אפשר אף לחזק את דעתם. ועוד שלאבנ"ז או"ח קפ, קשר אסור מהתורה רק אם הוא מחבר שני דברים, וקשר זה אינו מחבר שני דברים.

ובשלוש תפירות חייב גם בלא קשר, אפשר לפרש שמדובר בחוט שכבר היה לו קשר בצד אחד של החוט, ועל ידי שיש שם שלוש תפירות, יחזיק מעמד בקשר רגיל על אחת התפירות, למרות שהקשר עצמו אינו בר קיימא, מ"מ עם התפירה הוא בר קיימא.

י,ג – משיכת חוט כפתור שהתרופף

מושך חוט כפתור, כתבתי להחמיר כשש"כ טו, עא. ויש שפקפק בזה (רבבות אפרים ד, צז). ובילקוט יוסף (ח"ה ע' קלח) החמיר, וכן בשו"ת בית אבי ד, פז.

י,ד – מתיחת חוט שנועד לכיווץ בגד

כתב בשו"ע שמ, ז, שאסור למתוח ולהרפות חוט שמחובר לבגד כדרך תפירה, בלי מקום רחב להקלת המתיחה. ולא כתבתי הלכה זו בספר, מפני שאין רגילים בזה. בנוסף לכך, זו דעת המחמירים בתפירה לשעה. אבל בב"י שיז, ג, כתב שנחלקו בזה הראשונים. ובתהלה לדוד שמ, ו, כתב שהשו"ע החמיר בתפירה לשעה והיקל בקריעה. ומ"מ גם בתפירה יש ראשונים רבים שמקילים. ועיין יחו"ד ו, כד, שהזכירם, ומכוחם התיר שימוש בטיטולים.

י,ה – חיבור בגד בסיכה

כתב בקרבן נתנאל (שבת ז, נ), שאסור לתחוב מחט לחבר שני חלקי בגד בשתי תכיפות. וכ"כ בשו"ת גינת ורדים (ג, יז), הגהת רע"א (על מג"א שמ, יא), מ"ב (כז). וכדברי מ"ב כתבו: מנחת יצחק (ב, יט), שבט הלוי (ד, לה), ואז נדברו (א, נז). ומ"מ כתב מ"ב (שח, מו) שבשעת הדחק מותר.

לעומת זאת רבים הקילו: א"א בוטשאטש (תקכו), טל אורות (מלאכת תופר נו, ב), חזו"א (בהשמטות קנו), אג"מ (או"ח ב, פד), ציץ אליעזר (יג, מג), לוית חן (קכא), אול"צ (ח"ב כט, ה). וזאת משום שחיבור במחט שונה מאוד מתפירה בחוטים, ואין עליו שם תפירה (טל אורות, א"א בוטשאטש, שש"כ טו הערה רלז). והרי הוא כמהדק בקרסים לזמן מסוים (חזו"א), ושני החלקים אינם נעשים מאוחדים כמו בתפירה (אג"מ).

ובשש"כ (טו, עד, הערה רלט), כתב להקל מעיקר הדין, אלא שסיים שלכתחילה כשאפשר יחבר על ידי תחיבת הסיכה פעם אחת.

ולדעת הא"א בוטשאטש, טל אורות, אג"מ, מותר גם כאשר הכוונה לחבר את הבגד במחט או סיכת ביטחון לעולם. וכ"כ מנו"א (ח"ג טו, 10). ובחוט שני (פרק יז עמוד קלו), ואול"צ כתבו שההיתר הוא דווקא באופן עראי. ואין לבטל את הסיכה בבגד באופן קבוע אפילו אם תוחב רק תחיבה אחת (אול"צ).

ולגבי חיבור סיכת נוי לבגד, כתבו אול"צ וארח"ש (יא, הערה יד), שגם לקרבן נתנאל ודעימיה מותר, מפני שרק כאשר מחברים על ידי הסיכה שני חלקים של בגד אסור לדעתם, אבל בסיכת נוי, אפילו בשתי תחיבות, אין תפירה כלל ואפילו אם מתכוון להשאירה שם לעולם.

י,ו – חיבור קבוע ברוכסן וכדומה

אף שבשבט הלוי ג, נא, אסר סגירה ברוכסן לזמן מרובה. דבריו אינם מסתברים, שסגירה זו כסגירת דלת. וכ"כ רבים ובשש"כ טו, עח, ופד, והערה רמו.

י,ז – חיבור ניירות על ידי סיכות

כתבתי שאסור מהתורה לחבר ניירות על ידי מהדק סיכות, שהסיכה מחברת אותם על ידי שני נקבים, והרי זה תפירה קבועה בשתי תפירות. וכ"כ אז נדברו א, נח. ובשלחן שלמה שמ, טו, ד, כתב שהוא תולדה כמדביק ניירות.

י,ח – תופר בגוף האדם

כתב רשז"א בשלחן שלמה שמ, טו, שיש חשש איסור תורה בתפירת חתך, כמו שמדבק שני ניירות, כך תופר בשר אדם או עורו רוצה שיתחברו יחד. אמנם חיבור שתי שפות החתך באמצעות פרפר או דבק מותר, כי אין בזה מעשה תפירה אלא מניעת הפרדה. ובנשמת אברהם ד, עמ' סא, כתב בשם ריש"א שיש מלאכות בגוף האדם שאין בהם הכרעה כגון תופר. ובציץ אליעזר ח"כ יח, א כתב כדברי הרב אברמסקי שהשיב בזמנו (כמובא בנשמת אברהם שם), שאין איסור תורה של תפירה באדם, כי אין זו דרך תפירה. ושלא כדין כתיבה שאסורה מהתורה על הגוף, כי הכתיבה לא באה לתועלת האדם אלא למטרה בפני עצמה, מה שאין כן בתפירה הבאה לצורך האדם. ועיין להלן בהרחבות כז, ב, ד-ה, לעניין חתך בפנים.

י,ט – הדבקת כיפה עם סלוטייפ לראש

מותר להניח כיפה עם סלוטייפ על הראש, שלא שייך תפירה בחיבור דבר לגוף, וכפי שכתב בשלחן שלמה שמ, כד, שמותר להדביק פלסטר על הגוף. ובפרט שמדובר בתפירה שאינה של קיימא, שהרי כמה פעמים ביום יכולים להזיז את הכיפה. אבל אין להדביק את הסלוטייפ על תחתית הכיפה, כי היא כדרך הדבקת שני ניירות, שהוא תולדת תופר, ולפעמים סלוטייפ זה יכול להחזיק מעמד יותר משבוע. ובשעת הדחק, אם יש סלוטייפ מוכן לכך, אפשר לסמוך על הסוברים שתפירה לשעה דינה כקושר, והדבקה זו מחזיקה בדרך כלל פחות משבוע, ואינה תפירה של אומן.