מלאכת ‘תופר’ היא מלאכה שמחברת יריעות ובדים זה לזה, כפי שתפרו את יריעות המשכן. במלאכת ‘תופר’ מחברים דברים רכים זה לזה, ואילו במלאכת ‘בונה’ מחברים דברים קשים.
כל התופר אפילו שתי תפירות, אם עשה זאת באופן שהתפירה תחזיק מעמד, עבר באיסור תורה של ‘תופר’. ואם תפר באופן שאינו מתקיים, עבר באיסור חכמים (שבת עד, ב; מ”ב שמ, כז).
וכן אסור למתוח חוט תפירה שהחל להיפרם. ואם מתיחה זו תתקיים – האיסור מהתורה, ואם תחזיק מעט זמן – האיסור מדברי חכמים (שבת עה, א; שו”ע שמ, ו). וכן אסור למתוח חוט של כפתור שתפירתו התרופפה כדי להדקו (שש”כ טו, עא).
מותר לחבר חלקי בגד זה לזה על ידי כפתורים, לולאות, רוכסן,[7] לחצניות (תיק-תק) וסקוטש. וגם כאשר הכוונה להשאירם סגורים זמן רב, אין בזה איסור. כי חיבורים אלו מטבעם נועדו לפתיחה וסגירה, ואין בהם תפירה וקריעה. כמו שאין איסור ‘בונה’ ו’סותר’ בסגירת חלון ופתיחתו.
וכן מותר למתוח שרוך שמושחל בכובע או מעיל כדי לכווצם, כי אין זו דרך תפירה אלא דרך שימוש הבגד, ואף השרוך המושחל שם אינו כדרך תפירה, כי יש לו שם מקום רחב. וכן מותר למתוח חוט שמושחל בלולאות שבשולי בגד כדי לכווצו (עי’ שו”ע שמ, ז).
מותר לחבר שני חלקי בגד על ידי סיכת ביטחון, מפני שאין חיבור זה דומה לתפירה. ויש שהחמירו בזה, והלכה כמקילים. והמחמיר שלא לקבוע סיכת ביטחון לזמן רב – תבא עליו ברכה. אבל סיכת נוי מותר לחבר לבגד, אפילו לזמן רב, כי אינה מחברת שני בדים זה לזה.
כשם שתפירה אסורה מהתורה כך גם הדבקה אסורה מהתורה, שהיא תולדה של מלאכת ‘תופר’. לפיכך, אסור להדביק ניירות או בדים זה לזה. ואם ההדבקה מתקיימת לזמן רב – האיסור מהתורה. ואם לזמן קצר – האיסור מדברי חכמים (עי’ שעה”צ שג, סח).
וכן אסור מהתורה לחבר ניירות על ידי מהדק סיכות, שהסיכה מחברת אותם על ידי שני נקבים, והרי זה כתפירה קבועה בשתי תפירות. אבל מותר להצמיד ניירות זה לזה על ידי סיכה משרדית (אטב משרדי), הואיל והסיכה מצמידה אותם באופן חיצוני ולא מחברת אותם מתוכם.
