יד – שכר שבת

פורסם בקטגוריה פרק כב - צביון השבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-22-14-01/

יד,א – שכר שבת עבור מצווה

כתב מרדכי (כתובות פ"ה קפט) בשם רבנו ברוך, והטור תקפה, ה, בשם רבנו יחיאל, שאסור ליטול שכר שבת אפילו לצורך מצווה, שלא נחלל שבת כדי לקיים את המצוות. לעומת זאת, כתב מרדכי (שם) בשם רבנו שמואל, מהר"ם מרוטנבורג תתסז, ושו"ת מהר"י ברונא קיד, שמותר ליטול שכר שבת לצורך מצווה. וכתב מהר"י ברונא, שכן עשו מעשה מהרי"ו ומהרי"ל, שהתירו להשכיר חזן שיתפלל בשבת. וזה עפ"י המבואר בפסחים נ, ב: "תנו רבנן: ארבע פרוטות אין בהם סימן ברכה לעולם… ושכר מתורגמנין (רש"י: שעומדים לפני החכם בשבתות ושומעים מפי החכם ומשמיעים לרבים)", ומבואר בגמ' שהטעם לכך, משום דמיחזי כשכר שבת. הרי שרק סימן ברכה אין בשכר זה, אך איסור אין. שני טעמים נאמרו בזה: האגודה (כתובות פ"ה צ') באר, שאין זה נקרא שכר שבת כיוון שגם בלא השכר הוא היה עושה את המצווה, דניחא ליה לאיניש לקיים מצווה, ואם כן התשלום אינו שכר על העבודה בשבת. וכ"כ א"ר שו, טו, בשם מהר"ם טיקטין וחידושי אנשי שם (סק"ד על המרדכי). והב"י תקפה, ה, באר, שכיוון שאינו איסור גמור של מקח וממכר, שהרי אינו שוכר אותו בשבת עצמה אלא מערב שבת, במקום מצווה לא גזרו.

בשולחן ערוך שו, ה, כתב: "אסור לשכור חזנים להתפלל בשבת, ויש מי שמתיר". (ומ"מ אינו רואה סימן ברכה, מ"ב כג). משמע שדעתו כסתם לאסור. ובסימן תקפה, ה, כתב: "הנוטל שכר לתקוע שופר בראש השנה או כדי להתפלל או לתרגם בשבתות וימים טובים, אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה", משמע שמותר.

יש שביארו שדעתו לאסור, כפי שכתב בסי' שו, ה, אלא שבסימן תקפה, ה, הוסיף את מה שמוסכם על כל הדעות, שאינו רואה משכר שבת סימן ברכה. וכ"כ פר"ח (סו"ס תקפה); מחצית השקל תקפה, יב; ברכ"י י; תוספת שבת (שו, יב); מטה יהודה; ושאילת יעב"ץ א, קסא; ישכיל עבדי ז, יט.

ויש אומרים, שכוונת השו"ע בסי' תקפה, ה, להורות, שאכן אין איסור אלא שאינו רואה סימן ברכה. וכ"כ מ"א תקפה, יב; א"ר יז; נחפה בכסף (מובא בברכ"י); מאמר המלך (עמ' קל); באר היטב תקפה, ועוד. וכמה אחרונים ביארו שבסימן תקפה חזר בו שהעיקר להתיר. וכ"כ מעט מים טז; מהרש"ק בשו"ת ובחרת בחיים פט.

וכ"כ למעשה, שהמנהג להקל ליטול שכר עבור המצווה, בשכנה"ג (שו, הגהב"י ב); ב"ח שו, ג; א"ר שו, טו; שועה"ר שו, יא; שואל ומשיב חמישאה כד; שולחן גבוה סו"ס תקפה; פקודת אלעזר כט; ו; מ"ב כד; ציץ אליעזר ז, כח; יבי"א ה, כה; מנו"א ח"א י, כז. ובשש"כ כח, עד, כתב שטוב שיהיה בהבלעה.

וכך כתבתי בהלכה, שהרי גם למקילים, טוב שיהיה מן השכר ברכה, ולכן נכון שיקבל את השכר בהבלעה.

יד,ב – ההיתר המרווח בשכר שבת – הבלעת חול

ההיתר המרווח בשכר שבת הוא מה שכתב ח"א ס, ח, שאם התשלום הוא גם עבור זמן בחול, הרי ששכר השבת מובלע בחול. וכן היתר הנו"ב תנינא או"ח כו, שהתיר לשלם עבור טבילה, כי התשלום מובלע בתשלום שצריך לשלם עבור העצים שבהם מחממים את המקווה.

ואכן בפועל ברוב המקרים אין בעיה של שכר שבת, כי מותר לקחת שכר אגב ההכנה שלפני השבת, כמבואר בערוה"ש שו, יב; תורת השבת ח; א"א בוטשאטש שו; שש"כ כח, סט; ישכיל עבדי ח"ז יט, ד. וכ"כ בציץ אליעזר ז, כח, שברוב המקרים יש מקום לתת את השכר עבור טרחת הכנת השיחה והתקיעות מבחול, ועבור טירחת ההליכה מבעוד יום.

יד,ג – היתרי מהרש"ג ומחנה חיים

במהרש"ג א, סה, התיר לתת מכונה לגוי לשבת, ולקבל עליה תשלום בקבלנות, היינו שעל כל פעולה שיעשו בה, יקבל היהודי סכום מסוים. והיסוד לכך, שכשם שאסור לשכור גוי לשבת אבל מותר לתת לו עבודה בקבלנות, כך אסור להשכיר מכונה וכיוצא בזה לשבת, אבל מותר לתת אותה בקבלנות. אמנם נשאר בקושיה ולא סמך לגמרי על היתרו.

ובמחנה חיים או"ח ג, כא, התיר אם העבודה שנעשית בשבת אינה קשורה דווקא לשבת, כגון שהמחלה אירעה בשבת, ולכן הרופא בא בשבת. והאיסור הוא כאשר העבודה קשורה דווקא לשבת או יו"ט, כמו חזן שצריך להתחזן דווקא מפני שהוא שבת או יו"ט.

אמנם למעשה אין סומכים על היתרי מהרש"ג ומחנה חיים, אלא רק מצרפים אותם להיתרים אחרים.

יד,ד – האם מותר לקבל שכר על פעולה למען מצווה שתיעשה ביום חול

הט"ז תקפה, ז, הקשה על המקילים מברייתא המובאת בגמ' בבא מציעא נח, א, השוכר את הפועל לשמור את הפרה, לשמור את התינוק, לשמור את הזרעים, אין נותנים לו שכר שבת. ובאר רש"י, שמדובר על אדם ששומר לצורך המקדש – שומר פרה אדומה שלא יקרה לה מום ושלא יעלה עליה עול ותפסל, שומר את התינוק מלהיטמא כדי שיוכל לשאוב מים למי חטאת, ושומר את הזרעים של שעורים שעתידים להביא מהם את מנחת העומר. והרי אלו צרכי מצווה? וביאר, שדווקא לצורך מצווה של השבת עצמה התירו לקחת שכר שבת, ולא לצורך מצווה שאינה שייכת לגוף השבת.

ויש שבארו (שו"ת בעי חיי או"ח טז; מטה יהודה תקפה; ויד המלך קז, ע"ג), שיש חילוק בין הכשר מצווה כשמירת הפרה שלא התירו בזה שכר שבת, לבין חזנים וכיוצא בהם, שנוטלים שכר לגוף המצווה. וכן מובא בשם רשז"א בשש"כ כח הערה קנ.

ועוד צריך לדעת שהרבה ראשונים חולקים על רש"י בבאור הגמ' ובארו שאין מדובר בגזבר של הקדש אלא בחולין (רשב"א, ר"ח, ר"ן, רמב"ם ו, כה).

יד,ה – טוב שרופא יבליע את שכרו

כתב בהר צבי או"ח רצ, שדין רופא כדין חזן, שגם לסוברים שמותר לקבל שכר, אינו רואה ממנו סימן ברכה. ולכן נכון שיבליענו בתשלום אחר.

פורסם בקטגוריה פרק כב - צביון השבת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן