יג,א – משחקים בשבת וחומרת ביטול תורה
ירושלמי תענית ד, ה: "טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקוע לקייטא כל ערובת שובא (היו מוציאים שלוש מאות מידות פתיתי לחם כל ערב שבת לעניים – קרבן העדה. או היו קונים שלוש מאות חביות מיני מרקחת לכבוד שבת – פני משה) ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות ויש אומרים שהיו משחקין בכדור". וקשה, מדוע יחרב בגלל משחק בכדור? פירש הרוקח (סי' נה): "ובטלים מן התורה". ומשמע משיבולי הלקט קכא, שהאיסור לשחק בכדור משום מוקצה, ואולי העוון היה מצירוף איסור מוקצה וביטול תורה. ויש אומרים שטלטלו את הכדור ברשות הרבים (גר"א לסי' שח, מה).
כתב ב"י שח, מה: "כתב באגור (סי' תקכא) בשם שיבולי הלקט (סי' קכא), שאסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדורים, שאינם ראויים לצור על פי צלוחית דממאסי שמטנפי על ידי טיט ועפר. וכן כדור של עץ אסור לטלטלו ולצחוק בו. אבל מהתוספות … (ביצה יב, א, 'ה"ג') משמע שמותר… ומיהו בירושלמי בפרק בתרא דתעניות (ה"ה) מצאתי, טור שמעון למה חרב, יש אומרים מפני הזנות, ויש אומרים שהיו משחקין בכדור". ובשו"ע שח, מה: "אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור. הגה: ויש מתירין, ונהגו להקל (תוס' פ"ק דביצה)". ועיין להלן כד, ז, א.
יג,ב – שחמט ושאר משחקים בשבת
לגבי משחק שחמט (אישקאקי או סטראנג), נחלקו הפוסקים. כתב רמ"א שלח, ה: "מותר לשחוק בעצמות שקורין טשיך (ממ"א משמע שהוא שחמט, ומהט"ז חמש אבנים או שש בש), אע"פ שמשמיעים קול, הואיל ואינן מכוונין לשיר (הגהות אלפסי סוף עירובין לה, ב, אות ב' ג'). וכל זה בשוחק דרך צחוק בעלמא, אבל בשוחק להרוויח אסור". ומשמע שגם דעת השו"ע מסכימה לזה, מפני שאסר לשחק באגוזים משום אשווי גומות, ועל זה העיר הרמ"א, שהאיסור הוא דווקא על הקרקע, ולכן מותר לשחק על גבי שולחן וכו'.
מ"א שלח, ה: "עצמות – באיסק"קי (שחמט)… ור"א ששון חולק וסבירא ליה, כיוון שאין תועלת בידיעת חכמת האיסק"קי – אסור, כמ"ש סי' ש"ז סעיף י"ז (שיש שהתירו להסתכל באצטרולב, שהיו מנווטים על ידו) עכ"ל. וא"כ ה"ה בכל מיני שחוק. ובמקום שנהגו להקל אין למחות בידם". אמנם ממה שכתב הרמ"א שהמשחק הזה משמיע קול, וכן המשחק באגוזים שנזכר לפני כן בדברי המחבר, משמע שהוא כמו חמש אבנים או שש בש, וכך משמע מהט"ז ג. ובמאמר מרדכי (שלח, ד) כתב שגם משחק בליאר"ט (ביליארד) או טרק"י אין לאוסרם מדינא, מפני שאין בהם השמעת קול של שיר, ואין חשש השוואת גומות, כי הם נעשים על שולחן.
ונעתיק את דברי מהר"א ששון בתורת אמת קפ, על שחמט (שהוזכרו בקיצור על ידי המ"א): "מדברי ריא"ז נראה שאסור ואפי' בחול, ובעל שלטי הגבורים חולק עליו ומתירו אפי' בשבת, לפי שהוא דבר של חכמה. ולי נראה דבשלמא בחול אפשר להתירו… ולא דמי למשחק בקוביא, אבל להתירו בשבת אין סברא, חדא דלא מיקרי הא דבר שבחכמה כמו האצטרולב (כלי שנועד לניווט עפ"י זווית הכוכבים) שמתיר הרשב"א, דאותה החכמה יש תועלת בידי עתה, אבל כאן מה תועלת יש בידיעת חכמת האישקקי. ועוד… דמי למקח וממכר (שהיו משחקים על כסף)… ואפילו בחול היה נראה דלא שבקינן דברי ריא"ז מפני בעל שלטי הגבורים, אלא שהסברא נוטה לדבריו. ותו דאפשר דריא"ז לא פליג באישקאקי בחול דודאי חכמה היא…".
גם החיד"א בברכ"י שלח, א, הביא את דברי מהר"א ששון שצידד לאסור משחק שחמט, ולזה נטה כנה"ג חו"מ שע. וכתב שאף בחול שומר נפשו ירחק ממנו. עוד הזכיר תשובה מהר"ר יהודה חאמי, שאסר לשחק בשבת, והסכימו עמו מהר"ר חיים כפוסי ומהר"ם גאויזון, "ומפיהם לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי הפלא ופלא. והגם שהרב כנה"ג בחו"מ סי' שע, כתב דגדולי ישראל נטפלו בו. הנח לגדולי ישראל דודאי מעשיהם לשם שמים, דאפשר דהוי חולים בחולי השחורה, ומשום רפואה לאסוחי דעתייהו בבא 'דואג' ולמהדר אתלמודייהו וכיוצא קעבדי". והביא את דבריו ברב פעלים ח"ב יו"ד ל, ונטה להסכים למחמירים. גם בפתח הדביר (שלח, ד), הסכים לדברי מהר"א ששון. והביא מספר 'חיים שנים ישלם' למהרש"ו, שהתיר לשחק שחמט וכיוצא בו בשבת, כל זמן שאינו על כסף. וכתב שאחר נשיקת הריצפה אלף פעמים, נראה שגם שחמט אסור, כי הוא עצמו מוקצה. ע"כ.
וסיים הרמ"א שלח, ה, שאפילו לגבי המשחקים על כסף, "אין למחות בנשים וקטנים, דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין". וכתב ברכ"י ב', אורחא דמילתא נקט, ובאמת אם גדולים לא ישמעו, גם בהם אין למחות.
לסיכום, גם כשמשחקים בלא כסף, הרבה פוסקים מחמירים. וגם לדעת המקילים אין זה לכתחילה לאבד שעות יקרות של השבת על משחקים. ולכן למעשה, אף שמעיקר הדין אין לאסור, שבמחלוקת בדרבנן הלכה כמיקל, נכון שלא לשחק בשבת אלא להרבות בלימוד התורה. וכך משמע ממ"א שלח, ה; מ"ב כא; כה"ח לט.
