ח,א – חיבורי ישובים וערים – הבלעת ריבועים
עירובין נב, ב, במשנה: "כיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא, פגום נכנס פגום יוצא. היו שם גדודיות גבוהות וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה – מוציאין את המדה כנגדן, ועושין אותה כמין טבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות". ושם כא, א: "אמר ליה רב חסדא למרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא: אמרי אתיתו מברנש לבי כנישתא דדניאל דהוה תלתא פרסי בשבתא, אמאי סמכיתו?… נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא דמבלען בשבעים אמה ושיריים". כלומר, נהגו ללכת מברנש לבית הכנסת של דניאל בשבת, אף שהיה במרחק של י"ב מיל, מפני שהיו שם בתים חרבים שהמרחק ביניהם פחות משבעים אמה ושיריים, וכך נחשב כל המרחק הזה כעיר אחת. וכ"כ רמב"ם (שבת כח, ב) ושו"ע (שצח, ו): "היה בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה, ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה, וכן עד מהלך כמה ימים – הרי הכל כמדינה אחת, וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון".
ח,ב – גדר עיר
עירובין נט, א: "עיר של יחיד ונעשית של רבים – מערבין את כולה. ושל רבים ונעשית של יחיד – אין מערבין את כולה, אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה, שיש בה חמשים דיורין, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: שלש חצירות של שני בתים". ניתן ללמוד ממשנה זו שגדר עיר לרבי יהודה הוא חמישים דיורין, ורבי שמעון מיקל, שדי בשלוש חצרות של שני בתים. בשו"ע (שצח, י) כתב ששלוש חצרות של שני בנים נחשבות עיר. ובחזו"א (או"ח קי, יט) משמע שגם שישה בתים שלכל אחד מהם חצר נחשבים עיר. ובתיקון עירובין (ה, מג) למד מכאן שאם אין חצירות לבתים, יודו כולם שאם יש שם חמישים דיורין נחשב המקום כעיר. ובמהרש"ם (דעת תורה שצח, א) משמע שהצריך מאה דיורין להחשיב המקום כעיר, וכפי שלמדנו בעיר הנידחת שבפחות ממאה תושבים אינה נחשבת עיר.
ח,ג – האם מודדים שבעים אמה מהבית האחרון או מהריבוע
יש לברר, האם הבית השני צריך להיות בתוך שבעים אמה ושיריים של הבית הראשון דווקא, כציור א', או שיכול להיות בתוך שבעים אמה ושיריים של הריבוע החדש הכולל את הבית הראשון, כציור ב'.
אמרו בירושלמי עירובין פ"ה ה"א: "מהו ליתן פגום לפגום? מילתא דרבי שמעון בן לקיש אמרה: כן, נותנין פגום לפגום". ופירש קרבן העדה, שזו היתה שאלת הירושלמי, והתשובה שאכן מחשבים מהריבוע. וכן משמע מדברי הרמ"א (שצח, ה), בדין קרפף שנותנים לעיר, שכתב: "וי"א שאין מתחילין למדוד מיד מן הבית, אלא מותחין חוט על פני רוחב העיר נגד הבית, ומרחיקין משם שבעים אמה ושיריים, ומתחילין. וכן בכל מקום שמודדין (טור), וכן נראה לי להקל". מדבריו למדנו שנותנים את הקרפף אחרי הבית היוצא, והקרפף הוא אותה רצועה של שבעים אמה ושיריים לכל אורך אותו הצד, וממילא אם יש בית נוסף בתוך אותו הקרפף, מרחיבים את הריבוע ומוסיפים עוד שיעור קרפף ממנו. וכיוצא בזה כתב חזו"א או"ח (קי, טז), שריבוע עיר הפוגש בריבוע של עיר אחרת מחבר את הערים, ולפי זה משמע שאין צורך שיהיה הבית הנוסף קרוב לחבירו, אלא במרחק של קרפף מהקו הקודם של ריבוע העיר. וכתב חזו"א שכך דעת רש"י (עירובין נה, א, לגבי עיר שנפרצה). (אמנם בסימן פ, על עירובין נה, א, כתב שאין ריבוע מצרף ערים להיחשב עיר אחת, אך שם הכותרת "הערות שלא בעיון בספרי המפרשים והפוסקים ז"ל"). וכן פסק בשו"ת מנחת יצחק ח, לג, וכתב ב'תיקון עירובין' (פרק ה' הערה קיט) שבספר ישועת דוד (או"ח סימן מה) הוכיח שכן דעת המאירי.
אמנם מלשון שו"ע (שצח, ו): "היה בית קרוב לעיר בע' אמה ובית שני קרוב לבית הראשון בע' אמה ובית שלישי קרוב לשני בע' אמה וכן עד מהלך כמה ימים – הרי הכל כעיר אחת וכו'", משמע שדווקא בית שקרוב לבית הקודם ע' אמה מצטרף לעיר, ולא בית שקרוב לריבוע העיר. וכן כתב הרב אריאל בוקוואלד בספרו קרית אריאל שהורה הרב אלישיב.
