ט,א – כפרים המשולשים
כבר למדנו, שכפרים סמוכים, שאין ביניהם מאה ארבעים ואחת אמה ושליש, נידונים ככפר אחד, ותחום השבת שלהם הוא תחום אחד. ובגמרא (נז, ב) מבואר שאם יש שלושה כפרים שמסודרים בצורת משולש, כך שאחד עומד מול הרווח שבין השניים האחרים, והמרחק שלו מהם פחות מאלפיים אמה, רואים כאילו נמצא הכפר השלישי בין שני הכפרים, ואם הרווח הנותר בין הכפר השלישי לשני הכפרים אחרי שנכניס אותו ביניהם הוא פחות ממאה ארבעים ואחת אמות ושליש בכל צד, רואים את שלושת הכפרים ככפר אחד, ומרבעים אותם כאחד, ותחום שבת שלהם הוא תחום אחד. וכן פסק שו"ע שצח, ח.
הטור כתב תנאי שלא יהיה הכפר השלישי גדול מהרווח שבין השניים ופסקו כדבריו שו"ע הרב (שצח, יב) והלבוש (שצח, ח. ורבים מפוסקי זמננו הביאו תנאי זה). אבל שו"ע, רמ"א ומ"ב, לא הביאו תנאי זה, וכתבו ערוה"ש (שצח, יט) ותוספת שבת שלא הביאוהו כי לא סבירא להו תנאי זה.
תנאי נוסף כתב הטור, שכל דין כפרים המשולשים מועיל לשני הכפרים ולא לכפר השלישי, כך שאת שני הכפרים מרבעים כאחד, ואת השלישי מרבעים לעצמו. ותנאי זה הביא הרמ"א שצח, ח. וכתב מ"ב שיש להקל בזה כדעת שו"ע שצח, ח, שסובר שמרבעים גם את השלישי עמהם.
