י – דיני מים אחרונים

פורסם בקטגוריה פרק ד - ברכת המזון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-04-10/

י,א – רוח רעה שעל המים האחרונים

הרחבת הערה 11: בגמרא חולין קה, א: מים "ראשונים – נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, אחרונים – אין נוטלין אלא בכלי, ואמרי לה: אין נוטלין על גבי קרקע, מאי בינייהו? איכא בינייהו – קינסא". רש"י: "קינסא – אם נותן שפאי עצים וקסמין תחתיהן, למאן דאמר כלי הכא לאו כלי הוא, ולמאן דאמר אין נוטלין על גבי קרקע שפיר דמי. ולקמן מפרש משום דרוח רעה שורה עליהן כשהן על גבי קרקע". חולין קה, ב: "אמר אביי: מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי על ארעא – משום זוהמא, אמר לי מר: משום דשריא רוח רעה עלייהו".

ונפסק בשו"ע קפא, ב, שלכתחילה יטול לתוך כלי, ואם אין לו כלי יטול על גבי עצים דקים וכיוצא בהם. והכוונה, שיטול למקום שהמים ייספגו ויעלמו או למקום שאין הולכים בו בני אדם.

וביבי"א ה, ב, ביאר בהרחבה שאפשר ליטול לכתחילה לתוך הכיור. ואם נוטלים לתוך כלי, כתב ר"ח פלאג'י שטוב לסלק את הכלי מלפניו בעת הברכה (כה"ח ח). ויעויין בבאו"ה 'אלא בכלי' שיש דעות אם לאחר שנטלו לתוך כלי נותרה על המים רוח רעה, שבזה תלויה השאלה האם צריך להקפיד לשפוך את המים שבכלי לכיור וכיוצא בו. ובילקוט יוסף קפא, ו, חיזק את דעת המקילים.

י,ב – טעם רוחני למים אחרונים

מתוך האכילה שיש בה צד גשמי מעובה, האדם עלול להיגרר אחר התאווה וישכח את ה' שנתן לו את הכוח לעשות את החיל, ולכן הוא צריך לתקן את עצמו בברכת המזון, וכפי שנתבאר בהלכות הראשונות. ונטילת הידיים מבטאת את הסרת הזוהמא הגשמית מידיו, שכשם שהוא מסיר את הזוהמא שדבקה בידיים, כך כנגד זה הוא משתחרר מההרגשות שנזדהמו תוך כדי אכילה. שכן כל תהליך האכילה מורכב מטוב ורע, וצריך לברר את הטוב מתוך הרע. ואחר שהסיר מאצבעותיו את הזוהמא, יכול לברך לה' כראוי, וזוהי פסגת הבירור שבאכילה.

פורסם בקטגוריה פרק ד - ברכת המזון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן