ב – מצוות הזימון כשאכלו בצוותא

פורסם בקטגוריה פרק ה - זימון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ב,א – אם יש קשר מסוים בין הסועדים והם רוצים לזמן רשאים ואולי חייבים

חיזוק לסברה שאם היה קשר מסוים בין הסועדים שמותר להם לזמן, מדברי הרמב"ן ברכות מה, א, רי"ד ועוד, שאפילו אם לא ישבו סביב שולחן אחד ולא זימנו עצמם לאכול יחד, כל שאכלו יחד, חייבים בזימון. ולמדו כך מסתימת המשנה (מה, א): "שלושה שאכלו כאחד חייבים לזמן", ולעומתה המשנה (מב, א) העוסקת בברכה ראשונה מצריכה הסבה כדי שיוכל אחד לפטור את חבריו, הרי שהחיוב בזימון נוצר בקלות על ידי ישיבה בקירוב מקום בלא הסבה. אמנם לדעת הרא"ש ז, לג, תר"י ורוה"פ, הגדרים שנאמרו לגבי ברכה ראשונה שייכים גם לברכת המזון וממילא לזימון. וכן הסכמת כל האחרונים למעשה. אלא שאף כי אין בזה חובה, מסתבר שרוה"פ יודו שאם ישבו בסמיכות מקום – רשאים לזמן. ויתכן עוד, שאם הם רגילים לשבת בסמיכות מקום ולזמן, אף שבתחילה עשו זאת כרשות, מ"מ אחר שנהגו כך, גם רוה"פ יסכימו לרמב"ן ורי"ד שיש עליהם חובה לזמן, למרות שלא התחילו סעודתם או סיימו אותה ביחד. שרצונם לזמן תמיד יוצר אצלם יותר חיבור בסעודה, והרי החיבור בסעודה הוא יסוד הזימון. ובהערה 2 כתבתי שאולי גם המ"א יסכים לכך, וממצב שאסור להם לזמן לפי דעתו, הרצון לזמן באופן קבוע יגרום להם שיהיו חייבים לזמן, כגון בבחורי ישיבה.

ב,ב – ישבו בשולחן אחד בלא שהכירו זה את זה

כתבתי בהערה 2: "שלא ככמה ספרים מזמננו שתלו הדין בגדרים חיצוניים", למשל, בוזאת הברכה פי"ד הערה 2, ופס"ת קצג, 45, אחר שעסקו בדין השולחן שיוצר חיוב, כתבו שאם שלושה שאינם מכירים זה את זה ישבו בשולחן אחד, וכל אחד אוכל משלו, חייבים לזמן. ולפי דברינו, אין עליהם חובה הואיל ולא התוועדו, אולם רשאים לזמן. וכ"כ בשערי הברכה ה, הערה נג, ובברכת ה' ח"ב ו, ח, ואול"צ ח"ב יג, י.

ב,ג – כאשר אין קשר בין הסועדים ויושבים בנפרד – אין לזמן

לכאורה על פי מה שכתבו א"ר קצג, ז, ח"א, מ"ב קצג, כו, שבמקום שיש ספק אם חייבים בזימון, רשאים לזמן, יש לשאול מדוע לא ננהג כריב"א המובא בב"י קצג, ב, שסובר שגם כשאין שום קשר ביניהם כל שראו זה את זה, אפילו מקצה אחד של החדר לקצה השני, רשאים לזמן.

שתי תשובות בדבר: האחד, עפ"י מה שלמדנו שעיקר הזימון תלוי בהתוועדות, וכיוון שאין ביניהם שום התוועדות, אין מקום לזימון, ואף אם הריב"א אינו מודה בזה, דבריו מנוגדים לגמרי לשיטת ההלכה, שרק כאשר יש קשר מסוים, אפשר לומר שראוי להם להתוועד ולזמן. וכ"כ ערוה"ש קצג, יב. שנית, כאשר יש קשר ביניהם, פעמים רבות, לדעת חלק מהפוסקים הם  חייבים לזמן, ועל כן ראוי לנהוג על פי הכלל של הח"א ומ"ב, שבמקום ספק אפשר לזמן. אבל כאשר אין שום קשר ביניהם, אין מי שיאמר שחייבים לזמן, ואזי למ"א אסור להם לזמן (הואיל ואין לדעתו מצב של רשות), ולשאר הפוסקים לכל היותר רשות בידם לזמן, ומדוע שנכניס עצמנו במחלוקת כנגד המ"א בשביל רשות.

ב,ד – כאשר אין קשר בין הסועדים במסעדה – לא יזמנו

עוד יש להתייחס למה שכתבתי שבמסעדה לא יזמנו, והלא מלצר אחד משמש כמה שולחנות ומדוע לא יצרפם. וצריך לומר שאם כולם אורחים של בעל בית אחד, אכן המלצר שהוא שכר עבור כולם מצרף את כל השולחנות. אבל כאשר כל שולחן משלם לעצמו, המלצר אינו משותף להם אלא עובד עבור כל שולחן בנפרד, וממילא אינו מצרף אותם. וכך משמע מלשון שו"ע קצה, א.

ב,ה – שתי חבורות רשאיות לזמן יחד

יש לציין כי אחר שיש שתי חבורות נפרדות שהתחייבו בזימון, אפשר שאם מקצתם רואים אלה את אלה, אחד יזמן לכולם, למרות שאם בכל מקום היו רק שניים, לא היו מצטרפים לזימון. וכן אם בכל חבורה היו חמישה, כשהם מזמנים יחד לא יזמנו בהזכרת השם (שו"ע קצה, א, באו"ה 'שתי').

פורסם בקטגוריה פרק ה - זימון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן