אימתי חייבים המסובים לזמן? כאשר קבעו עצמם לאכול בצוותא, כגון שאמרו זה לזה בואו נאכל יחד, או בואו ונאכל במקום מסוים. וגם אם לא אמרו זה לזה דבר, אלא שברור להם שהם אוכלים יחד, כמו בני משפחה שאוכלים ארוחת ערב יחד, או חברים טובים שאוכלים יחד, הרי הם כמי שקבעו את עצמם לאכול יחד, וחובה עליהם לזמן. הסימן לכך שקבעו את עצמם לאכול יחד, שאם אחד מהם יחליט ללכת באמצע הסעודה ללא סיבה מיוחדת, ייחשב הדבר כלא מנומס, שהרי קבעו את עצמם לאכול יחד, והיאך הוא פורש מן החבורה.
אפילו היו רק שניים שהתחילו בסעודה, אם אח"כ הצטרף אליהם עוד אחד לאכול עמהם בצוותא, מתוך כוונה להישאר עמהם עד סוף הסעודה, התחייבו בזימון.
ויש מצב ביניים בו ישנה מצווה לזמן אבל אין חובה, והוא כשיש קשר בין הסועדים, שהם אוכלים יחד וקצת מדברים ביניהם, אבל לא קבעו את עצמם לאכול יחד, ואם אחד מהם יפרוש באמצע לא יֵראה הדבר כלא מנומס. במצב זה הם אינם חייבים לזמן אבל אם יזמנו יקיימו מצווה. וכשאין שום קשר בין הסועדים, כמו למשל במסעדה, כאשר יושבים בשולחנות נפרדים, אין מצטרפים לזימון.
בישיבה, או במוסד ציבורי, שכולם באים לאכול בשעה קבועה בחדר האוכל. אם היו שם חברים שהקפידו לאכול יחד בשולחן אחד, עד שלא יהיה מנומס מצד אחד מהם לעזוב לפני חבריו, חובה עליהם לזמן. ואלה שאינם מקפידים לשבת דווקא עם חברים מסוימים ולהתחיל יחד את הסעודה, ואם אחד מהם יפרוש לפני חבריו, לא ייחשב הדבר כלא מנומס, נמצאים במצב ביניים – אין עליהם חובה לזמן אבל אם יזמנו יקיימו מצווה. ואם הם נוהגים תמיד לזמן, מנהגם לזמן יוצר ביניהם איזו צוותא וקרוב לומר שהם חייבים לזמן. אבל מי שמלכתחילה רצה להזדרז בלא להיות תלוי בשכניו לשולחן, כיוון שהסכים בדעתו שאינו מתוועד עמהם, רשאי לברך את ברכת המזון בלא זימון.
וכל זה לגבי היושבים בשולחן אחד, אבל בני שולחנות נפרדים, אינם מצטרפים לזימון, מפני שאין ביניהם קשר. אמנם במקום שבני השולחנות הסמוכים מדברים זה עם זה, מותר להם להצטרף יחד לזימון.
בסעודת שבת, שרגילים כל המסובים לשיר יחד ולשמוע דברי תורה יחד, למרות שהם יושבים בשולחנות נפרדים, כולם מצטרפים יחד. ואם היו עשרה, חייבים בזימון של עשרה. וכן בסעודת ברית מילה, שבע ברכות, חתונה וכיוצא בזה, כיוון שכולם באו להשתתף באותו אירוע, כולם נחשבים כאוכלים יחד. ואף שבכל שולחן יש פחות מעשרה, כיוון שביחד הם יותר מעשרה, כולם חייבים בזימון של עשרה (ראו להלן יא).
האוכלים תוך נסיעה בכלי רכב, אם הם נוסעים יחד ואוכלים בצוותא – חובה עליהם לזמן. ואם כל אחד אוכל לעצמו ורק במקרה יצא שאכלו באותו זמן – לא יזמנו. ואם נוצר ביניהם איזה קשר, מצווה שיזמנו אבל לא חובה (עי' שו"ע קצג, ג). [2]
לסיכום כך הוא הכלל: א) אם קבעו עצמם לאכול בצוותא עד שיציאתו של אחד מהם באמצע תיחשב כמעשה לא מנומס, חובה עליהם לזמן, וסימן לדבר, שהתחילו את הסעודה יחד או שהתכוונו לסיימה יחד. ב) אם יש קשר מסוים בין היושבים בלא מחויבות להישאר יחד עד הסוף, אם ירצו לזמן רשאים, אבל אינם חייבים, וכך הוא דין בני הישיבה היושבים סביב שולחן אחד. וזאת משום שלדעת רוה"פ הלכה כרמ"א שיש מצב ביניים שבו רשאים לזמן אף שאין חייבים. בנוסף, ייתכן שגם למ"א ע"י רצונם לזמן נעשו אוכלים בצוותא ונתחייבו בו, וק"ו כאשר הם רגילים לזמן. ג) אם אין ביניהם שום קשר, לא יזמנו, שכן יסוד הזימון תלוי בצוותא, וכשאין שום קשר בין הסועדים אין זימון. וכך הוא דין בני שולחנות שונים במסעדה, ובני שולחנות שונים בישיבה, שהואיל ואין ביניהם קשר אינם מזמנים יחד.
