א,א – הערה 1 – חומרת איסור ברכה לבטלה
איסור שבועת שוא חמור במיוחד, ואף שבפועל אם היו עדים והתראה עונשו מלקות בלבד (רמב"ם הל' שבועות א, ה-ז), למדנו מלשון הפסוק שעונשו בידי שמיים חמור במיוחד, שנאמר (שמות כ, ו): "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא". וכך מבואר בגמרא שבועות לט, א, שחומרתו כחומרת חייבי כריתות ומיתות בית דין. ולכן, אף שלדעת רוה"פ איסור ברכה לבטלה מדרבנן, כיוון שסמכוהו על איסור שבועת שוא, מחמירים בו מאוד (שעה"צ רטו, כא).
וכפי שכתבתי בהערה 1, יש מבארים שגם לרמב"ם האיסור מדרבנן (זרע אמת, א"ר, ח"א, שד"ח, הנצי"ב בהעמק שאלה, חזו"א, ועיין ביבי"א ח"ח, יו"ד, לב, ג, שהזכיר עוד אחרונים שסוברים כך). אולם דעת רוב האחרונים שלרמב"ם האיסור דאורייתא, וכך כתבו מ"א, ברכ"י רצה, ה, מ"ב רטו, כ, יבי"א ח"א לט, ז-ח, בשם פוסקים רבים, ברכ"ה ח"א א, ב. ולגבי דעת השו"ע, דעת רבים שאף הוא סובר כרמב"ם, שכן העתיק בסי' רטו, ד, את לשונו מהל' ברכות א, טז, וכן ביו"ד שלד, לז, העתיק מהרמב"ם בהל' שבועות יב, ט. וכ"כ ברכ"י מו, ו; רצה, ה. אמנם בברכ"ה ח"א, א, 9, מעלה אפשרות שהשו"ע רק חשש לדעת הרמב"ם אבל לא הכריע כמותו.
וביבי"א ח"א לט, ח, רצה לחזק את דעת הרמב"ם והשו"ע, וכתב שכך נראה מעוד כמה ראשונים. אולם העיר בברכ"ה ח"א א, 8, שלאחר העיון, אין הכרח לומר שהם סוברים כרמב"ם. ואם כן יוצא שדעת הרמב"ם היא כמעט דעה יחידאית.
א,ב – תיקון לברכה לבטלה
כתב ח"א ה, א, שאם אמר "ברוך אתה ה' אלוהי" ונזכר שטעה, ימשיך "יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם", שבזה הוא ממשיך לפסוק בדברי הימים א' כט, י. אלא שעדיין יאמר אח"כ "ברוך שם כבוד מלכותו", מפני שלא אמר פסוק שלם, כי הפסוק בשלימותו הוא: "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם".
ואם המשיך בברכה ואמר גם "אלוהינו מלך" יאמר מיד "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ולא יסיים את הברכה, שאם יסיים את הברכה יעבור באיסור תורה לרמב"ם. וכ"כ בשעה"ב י, הערה מ, בשם שבט הקהתי א, צט. (אמנם הביא מעולת יצחק רצאבי מד, א, שאף אם אמר ברוך אתה ה' בלבד יסיים את הברכה כדי שיהיה בידו שבח שלם. ודבריו מנוגדים לשו"ע רו, ו).
ואם התחיל לברך על התפוח שלפניו "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא" ונזכר שכבר בירך על התפוח הקודם, אבל יש לפניו מזונות, יכול לסיים "מיני מזונות" ולאכול מהמזונות. כ"כ אשל אברהם בוטשאטש תחילת סימן רט, ומ"ב ח, מא. ועיין להלן בהלכה יג, ובהרחבה האחרונה שם מבואר שיש חולקים על זה.
א,ג – ברכה לבטלה משום שלום בית וכבוד הבריות בפדיון הבן
כאשר אשה ילדה או הפילה מחוץ לנישואין ועתה ילדה לבעלה את בנו הבכור, ואם תספר לו שכבר ילדה או הפילה ואי אפשר לעשות לו פדיון בכורות, ייפגע שלום ביתם, התירו הפוסקים שלא לספר לו, ואף שבעקבות זאת יברך על הפדיון ברכה לבטלה. כ"כ בשו"ת לחם שלמה יו"ד ח"ב סי' נג, מהרש"ג ח"ג סי' ס"ה, כמובא בפס"ת רטו, 104. וכ"כ ביבי"א ח"ח יו"ד סי' לב, והביא בשם 'שיעורין של תורה' (בעל קה"י) עוד סברה להקל, שגם לדעת הרמב"ם שהאיסור מהתורה, זה דווקא "בזורק ברכה מפיו שלא לצורך כלל, אבל מי שטועה וסבור שהוא צריך לברך ברכה זו, לכו"ע לא הוי אלא איסור דרבנן". וכתב שכן משמע מדברי הרב מטה יהודה (בקונטרס שבט יהודה דף מא, ב, בהערותיו על שו"ת נחפה בכסף סי' ו). וכן כתב בשו"ת אבני צדק (חלק או"ח סימן יז).[1] ואם הבעל יודע מן הדבר, לא יעשו מסיבה כלל, ויוכלו לומר שהיתה לאשה הפלה.
א,ד – ספק ברכה לבטלה בספירת העומר ובקריאה בתורה בתענית
בעניין שוכח לספור יום אחד בספירת העומר, כתבתי בפניני הלכה זמנים ב, 6: "מי ששכח לספור יום אחד, והיה צריך להיות ש"ץ (למשל מפני יורצייט), למרות אי הנעימות, יבקש ממישהו אחר לברך ולספור. ויש אומרים שכדי למנוע בושה מותר לו לסמוך על רוה"פ הסוברים שגם מי ששכח לספור חייב בספירה, ויכול לברך ולהוציא אחרים בברכתו. ועיין בפס"ת תפט, כ". ואכן בפס"ת תפט, כ, כתב להקל בלא פקפוק. ובמיוחד בספירת העומר, שממילא דעת רוב הראשונים שמברכים על כל יום בנפרד, ויש שפסקו כן למעשה. ועוד הזכיר שם עצות, כגון שיבקש מאחד מהקהל שלא יברך, ויכוון להוציאו.
ולעניין מי שקראוהו לעלות לתורה במנחה של תענית כשהוא אינו מתענה: כתבתי בפניני הלכה זמנים יא, 15: "במ"ב תקסו, כא, הביא מחלוקת, אם בדיעבד קראו למי שאינו מתענה, אם רשאי לעלות. והכריע שאם הוא ת"ח וחושש מחילול השם, רשאי לעלות. ובתורת המועדים ד, ה-ו, כתב, שמי שלא מתענה לא יעלה. אבל דעת החת"ס (או"ח קנז) שבתענית חובה, גם מי שאינו מתענה רשאי לעלות, וכ"כ בערוה"ש תקסו, יא. לפיכך נראה שהמתבייש רשאי לסמוך עליהם ולעלות. וע' בפס"ת תקסו, ד, ז".
