ב,א – הערה 2 – ברכה שאינה צריכה
עיין בברכ"ה ח"א א, י, שהגדיר: "ברכה שאפשר למנוע אמירתה על ידי איזה פעולה (כגון שרוצה לאכול תבשיל ולחם, ואם יקדים לברך 'המוציא' לא יצטרך לברך על התבשיל), יש אומרים שצריך למנוע אמירתה, ואם אינו עושה כן הרי נחשב שהוא גורם לברך ברכה שאינה צריכה (מ"א ריא, ט, רמט, ו), ויש חולקים (מהר"ם גאלנטי לט). ויש לחוש לדעת החולקים האוסרים זולת במקום השלמת מאה ברכות שיש לסמוך על המתירים". ולמעשה, גם כשצריך להשלים מאה ברכות טוב לחוש למחמירים ולנהוג כפי שכתבתי, שיעשה הפסק מסוים בין הסעודה לטעימת הפירות והמגדנות, ועל ידי כך, לכל הדעות לא יהיה כמוסיף ברכה שאינה צריכה.
ב,ב – המברך על פרי ומכוון שלא לפטור פרי נוסף שהוא מתכוון לאכול
כדרך אגב אזכיר דין חשוב: מי שהיו לפניו תפוח ואגס, ורצה לאכול את שניהם אלא שטעה בדין וחשב שמותר לו לגרום לברכה שאינה צריכה, וכיוון לפטור בברכתו את התפוח בלבד. השאלה האם בפועל אכן יצטרך לברך שוב על האגס. לדעת הפר"ח (יו"ד יט, ח), אף שנהג שלא כהלכה, מ"מ אם ירצה לאכול את האגס, יצטרך לברך שוב 'העץ', הואיל ובפועל לא פטרו. ואילו לדעת תבואות שור, לא יברך, כי אינו יכול לחלק את כוונתו בברכה שלא לפטור את מה שהוא מתכוון לאכול. למעשה נראה שהעיקר כפר"ח, שהכל הולך אחר כוונתו של המברך, שכ"כ יד יהודה יו"ד יט, י; פמ"ג (פתיחה להל' ברכות י ד"ה 'מריש'); בא"ח פנחס טז; שדי חמד (אס"ד מערכת ברכות א, ד); שו"ת מהרש"ם א, קסט. מ"מ אף שהלכה כפר"ח ואם ירצה לאכול את האגס יצטרך לברך עליו, עדיף שלא יאכל את האגס, כדי שבפועל לא יצא שבירך ברכה שאינה צריכה. ואם לא יאכל את האגס, אין בידו שום עוון. וכן אם ימתין חצי שעה עד שיאכל אותו, כשיברך לא תהיה ברכתו ברכה שאינה צריכה.
