ח – ברכת האילנות בימי ניסן

פורסם בקטגוריה פרק טו - ברכות הראייה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-15-08/

ח,א – ברכת האילנות

כתב בשו"ת הלק"ט ב, כח, שאין לברך אלא על ריבוי אילנות, כלשון הגמרא 'אילני'. ובמורה באצבע כתב שהמדקדקים מברכים דווקא בניסן ועל שני אילנות. וכתב בכה"ח רכו, ב, שכשאין שני אילנות שב ואל תעשה עדיף. אולם מהרבה ראשונים עולה שגם על אילן אחד מברכים, שכך גרסו בגמרא 'אילנא'. וכ"כ כמה אחרונים הלכה למעשה. וברבבות אפרים ח, עז, העיד שכך בירך הרב פיינשטיין. ולכך הסכים בחזון עובדיה ברכות ע' תנז-תנח.

בנוסח הברכה, כתבתי כנוסח המודפס בסידורים אשכנזיים שהוא תואם את כללי הדקדוק בימינו. ובהערה ציינתי שנוסח ספרדי "אילנות טובות". וצריך להוסיף שבגמרא ברכות מג, ב, ור"ה יא, א, הנוסח: אילנות טובות". וכך היה נוסח אשכנז, ור' יצחק סַטַנאָב (בסידורו ויעתר יצחק, ברלין, תקמ"ה-1785, במדור עמק ברכה כט), שינה עפ"י כללי הדקדוק המקובלים. ונוסחו התקבל בסידורי אשכנז.

ח,ב – ברכה לאחר ניסן

ברכות מג, ב: "האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר: ברוך וכו'". ולכאורה כיוון שנקטו "יומי ניסן" משמע שזמן הברכה בחודש ניסן דווקא. אלא שכתבו הרבה ראשונים שהעיקר הוא זמן הלבלוב, והזכירו ניסן כי בדרך כלל זהו זמן הלבלוב. וכ"כ האשכול (עמ' סח), ריטב"א (ר"ה יא, א), רוקח (שמב) ועוד. ואמנם הרבה אחרונים כתבו שעל פי הקבלה ברכה זו שייכת דווקא לניסן (ברכ"י רכו ב, חסד לאלפים, פתח הדביר, שדי חמד), ועל פיהם כתב כה"ח (רכו א), שאם לא בירך בניסן לא יברך אח"כ עם שם ומלכות. מ"מ למעשה על פי ההלכה, אם לא בירך בניסן יברך גם לאחר ניסן (יחו"ד א, א; ברכת ה' ח"ד, ד, 120).

ח,ג – עד איזה שלב בצמיחת הפרי אפשר לומר את הברכה

כתב המרדכי (ברכות קמח) שאם לא ראה את העצים בזמן שהיו מלבלבים והפירות כבר גדלו, בכל זאת יברך את ברכת האילנות. וכן מבואר בתשב"ץ קטן (שכב), והגה"מ (י, ט). וכך פסקו א"ר והגר"א.

לעומת זאת דעת הטור ושו"ע (רכו), שאם הפירות גדלו לא יברך עוד, שהברכה נתקנה דווקא על 'אילני מלבלבי' כלשון הגמרא (ברכות מג, ב). וכן פסקו ברכ"י (רכו, א), ומאמ"ר (רכו, א) ורוב האחרונים. ונחלקו מתי נחשב שגדלו הפירות ואי אפשר לברך עוד. לאשכול (עמ' סח) כל שראה התחלת גידול הפרי כבר אינו מברך, וחשש לשיטה זו בכה"ח (רכו, ט), וכך פסק הגרע"י למעשה (חזו"ע לפסח עמ' טז). ולברכ"ה ח"ד, ד, 121, על ניצני פירות יכול לברך, אבל כאשר הפירות כבר ניכרים, אין לברך.

ויש מבארים את דברי השו"ע באופן שהוא מסכים למרדכי, ולדעתם ההלכה היא, שכל עוד הפירות לא גדלו כל צרכם, עדיין אפשר לברך עליהם את ברכת האילנות. ורק כאשר נגמרו כל צרכם ואפשר לברך עליהם 'שהחיינו', אין לברך עליהם את ברכת האילנות. כ"כ פמ"ג (א"א רכו, א),  נשמ"א (סג, א), מ"ב (רכו, ד).

ח,ד – ראה את האילנות ולא בירך יכול לברך בראייה השנייה

כך דעת מהרי"ל (שו"ת קמג), "משום כך דאותה שמחה עדיין קיימא".  וכ"כ האגור (שיח), וכך משמע מהטור ושו"ע רכו, שכתבו: "ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות – לא יברך עוד". ומשמע שרק זה מבטל את הברכה ולא ראייה קודמת. וכ"כ הפרישה (רכו, א), מאמר מרדכי (רכו, א), מטה משה (שסא), אליה רבה (רכו, ב), פמ"ג (רכז, משב"ז ב), שו"ת התעוררות תשובה (א, קד).

אמנם לעולת תמיד (רכו, א), אם כבר ראה ולא בירך, הפסיד ברכתו. וכ"כ  מחה"ש אליבא דמ"א (רכו), נשמ"א (סג, א), דעת תורה (רכו), קצוש"ע (ס, א), ספר החיים לגר"ש קלוגר (רכו), קצוה"ש (סו בדה"ש יח).

אבל למעשה ההוראה המקובלת לברך גם אחר שראה, וכ"כ מ"ב (רכו, ה), ברכת הבית (כט, יד), חזו"ע (פסח עמ' כה), שעה"ב (כא, כו), אוצר ההלכות (עמ' רעו ה), וזאת הברכה (עמ' 157), שער העין (יד, ח), מנחת שלמה (א, עג, והליכות שלמה כג, לא).

ח,ה – ברכת האילנות בשבת

מקצת הפוסקים חששו מלברך ברכת האילנות בשבת שמא יקח בידו את הפרחים להריח בהם או שמא יתלוש (מועד לכל חי, כה"ח רכו, ד). אבל רוב ככל הפוסקים כתבו שאין הבדל בזה בין שבת לחול, ואין לחשוש שמא יתלוש, כי כדי להריח אין צורך לנגוע בפרחים. וכמו שהתירו להריח הדס מחובר בשבת (סוכה לז, ב, שו"ע שלו, י). ואף הר"ח פלאג'י (לב חיים ב, מד) חזר בו מדבריו והתיר לברך ברכת האילנות בשבת. ובצוואת האדר"ת כתב על עצמו (נפש דוד עמ' 138) "הייתי זהיר וזריז לקיים דברי חז"ל הקדושים לברך בימי ניסן או אייר על הני אילני דמלבלבים, והייתי מהדר לברכה בשבת כדי למלאות החסר [למאה ברכות]…".

ח,ו – האם בשעת הדחק אפשר לומר את הברכה על אילנות מורכבים וערלה

להלכות קטנות (ח"א ס, רסה), אין מברכים על אילנות שהורכבו באיסור, שהואיל ונעשתה בהם עבירה, אין ראוי להלל ולשבח את הבורא עליהם. ולדעת 'שאלת-יעב"ץ' (ח"א סג), כשם שפירותיהם מותרים באכילה, כך אפשר לברך עליהם. וספק ברכות להקל (מנחת יצחק ג, כה).

ולגבי עצי ערלה, לדעת רע"א, הואיל ופירותיהם אסורים בהנאה, אין לברך עליהם. וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ג, ב, וכה"ח רכו, יא. ולכתחילה יש לחוש לדבריהם. אולם כשאין אפשרות אחרת, אפשר לברך על עצי ערלה, שכך דעת רוה"פ. וטעמם, שהואיל והברכה על כלל עצי הפרי שמתחדשים כל שנה, אפשר לברך גם כשרואים עצי ערלה. וכ"כ שו"ת דובב מישרים ג, ה; חזון עובדיה ח"ב ע' יד, שכן פסק רב פעלים ח"ג או"ח ט'; חלקת יעקב ב, כז. וכ"כ בישכיל עבדי ח"ז או"ח, יב.

פורסם בקטגוריה פרק טו - ברכות הראייה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן