הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

טז – עבודה זרה ובתי גויים רשעים

טז,א – האם הברכה על כל סוג של עבודה זרה

בגמרא ברכות נז, ב, אמרו: "הרואה מרקוליס מברך…" ונחלקו הראשונים האם דווקא על מרקוליס ומה שדומה לו תקנו חז"ל ברכה או על ראיית כל סוגי ע"ז. לר"י (נז, ב ד"ה 'הרואה' השני) דווקא על מרקוליס מברכים מפני שרוגמין בה אבנים בכל יום והיא ע"ז המתחדשת, אבל על ע"ז קבועה לא מברכים. וכ"כ בתר"י (מג. בדפי הרי"ף) בשם יש מפרשים, וכ"כ הרא"ה אבל הוסיף עוד טעם: "לפי שהיא ע"ז מכוערת ומחודשת לזרוק אבנים לאבנים ולקבלן באלוה".

לעומת זאת, רוב הראשונים כתבו שעל כל סוגי ע"ז מברכים, כלשון התוספתא (ו, ב), והירושלמי (ט, הלכה ב): "הרואה עבודה זרה", והסיבה ששנו דווקא מרקוליס מפני שהיא היתה ע"ז המצויה בבבל. כ"כ ריטב"א, רא"ש, נימוקי יוסף, מאירי, רבנו פרץ, וכ"כ התוס' עצמם (נז, ב, 'הרואה' הראשון). וכן מוכח מהרמב"ם (י, ט), והסמ"ג (עשין כז), שלא פירטו על איזה סוג ע"ז מברך.

טז,ב – האם הברכה על בית ע"ז או עליה עצמה

כתבתי על פי הב"ח וא"ר רכד, ז, שדווקא כשיראה את העבודה-זרה עצמה, היינו את הפסל או המזבח, יברך, אבל על הבניין שבו היא נמצאת לא יברך. ולדעתם, לכן הזכירה הגמרא את המרקוליס, שהיא גלויה לעין כל.

אמנם מלשונם של כמה ראשונים משמע שגם על בית ע"ז מברך. הרמב"ם כתב (ברכות י, ט): "הרואה מקום שעובדים בו עבודה זרה מברך…", וכלשון זה כתבו באורחות חיים (הלכות ברכות מו), אבודרהם (ברכות שער ח, עמ' שפז' במהדורה החדשה), ספר הבתים (שער יג, ה). וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות (ב, קעז), שמברכים על הבית.

ובמ"א רכד, ומ"ב ב, הוזכרו שתי הדעות, שלב"י מברכים על הבית, ולב"ח אין מברכים. ומשמע מהם שלמעשה אין לברך, שספק ברכות להקל. (וכן סיכם בשער העין כז, הערה ב). ויש לצרף לכך את הסוברים שאין לברך על שום עבודה זרה חוץ ממרקוליס.

טז,ג – ברכה על עבודה זרה בימינו

עיין בהקדמה כלל ג', לגבי הגרים במקום ע"ז, ובדעת הא"ר, שהאחרונים פסקו כמותו, שאפילו מי שבפועל לא ראה את הע"ז בתוך שלושים יום, כיוון שראייתה מצויה שם, לא יברך. אבל כתבתי שעל פסלים של ע"ז שאין רגילים לראות במקומו – יברך.

וכתב בשכנה"ג בהגה"ט אות א', שנוהגים כיום שלא לברך על ראיית ע"ז, וזאת משום שסומכים על הסוברים שרק על מרקוליס מברכים, והיא אינה מצויה כיום. והביאו בכה"ח רכד, ד, סיים, "ונראה כיוון דיש פלוגתא בזה, וגם כי רבים מקילים בברכות אלו, כמ"ש לעיל רכג, א, בהגה, ועל כן אין לברך ברכה זו אלא בלא שם ומלכות, בין שרואה הע"ז בעצמה או בית הע"ז, ואפילו שלא ראה אותו מקום או אותה הע"ז מימיו". וכ"כ בברכ"ה ח"ד ד, 141.

ובספר 'בירך את אברהם' (רכד, א) כתב: "…אבל השכנה"ג כתב דהאידנא אין ע"ז מצויה, והכי מסתברא, דהא עכשיו כל האומות מודים בהקב"ה אלא שתפסו ליש"ו לנביא השקר…".

וגם בשעה"ב כא, טו, כתב שנוהגים שלא לברכה כלל. והוסיף בהערה לו, שאף שמשמע ממ"ב רכד, ג, שעל ע"ז אחרת שאין רגילים בה יברך, מ"מ מנהג העולם שלא לברך כלל, שכ"כ בס' בירך את אברהם סי' ע' בשם שכנה"ג, שבזמננו אין מברכים על ראיית ע"ז שאינה מצויה בינינו.

אמנם לגבי פסילים ומזבחות שבהודו ובמזרח הרחוק, נלענ"ד שצריך לברך. כי רק לכמה אחרונים שחששו לסברת י"א שהובאה בראשונים, לפיה רק על מרקוליס מברכים, אין לברך על שאר ע"ז. אבל לדעת שאר הראשונים והאחרונים שהזכירו דין זה למעשה, מברכים.

טז,ד – על מסגדים וכנסיות

אמנם לגבי מסגדים וכנסיות, יש לקבל את דבריהם שלא לברך. ועל  מסגדים הדבר פשוט יותר, שכתב הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות יא, ז, שאינם עובדי עבודה זרה. והובא בב"י יו"ד קכד, ז, להלכה.

ולעניין נוצרים נחלקו, שלדעת רבים הם עובדי עבודה זרה, לכל הפחות הקתולים, שכ"כ הרמב"ם הל' ע"ז ט, ד. וכ"כ עוד הרבה פוסקים ראשונים ואחרונים, ועיין ובשער העין כז, ב, הערה ה. ולפי דעתם אסור לשאת ולתת עם הנוצרים ביום ראשון שהוא יום אידיהם. ויש לעיין אם דבריהם אמורים על כל פלגי הנוצרים או רק על הקתולים ודומיהם, שסוגדים יותר לפסל.

למעשה, לעניין משא ומתן, מקובל להחשיב את רוב הנוצרים, גם הקתולים, כמי שאינם אדוקים בע"ז אלא "מנהג אבותיהם בידיהם" (וכתבו התוס' חולין יג, ב, שכך הדין גם לגויים שבא"י), ולכן מקילים לשאת ולתת עמהם ביום ראשון.

ויש אומרים אף יותר, וכפי שכתב המאירי (ב"ק קיג, א, כמובא בשיטה מקובצת, ויומא פד, ב), שדינם כגרים תושבים. וכ"כ מהרי"ץ חיות במאמר "תפארת לישראל": "הנוצרים אשר מאמינים בדת ותורה מן השמים… בלי ספק שדיניהם אצלנו כגר תושב… ואף שמשתפים דבר אחר בעבודתם, כבר כתב הר"ן ורבנו ירוחם בשם התוספות (בכורות ב, ב, ד"ה 'שמא'), מובא ברמ"א או"ח סימן קנ"ו, דנכרים לא נצטוו על השיתוף…" והביאו במלומדי מלחמה ע' 145, ועוד עיין ביד פשוטה לרב רבינוביץ הל' ע"ז י, ז. ועיין בתחומין ב' מאמר הרב גרשוני. ושם ח' מאמר הרב אלישע אבינר. ושם כב בעמוד 68 והלאה על מעמד הנוצרים. ועיין בפניני הלכה העם והארץ ה, 2.

טז,ה – הברכה בטיול מודרך

הרגיל לעבור ליד מקום שנתבטל ממנו ע"ז ולא שם לב שיש שם מקום שנעקרה ממנו ע"ז, ואח"כ הגיע אליו בטיול מודרך ושמע על כך, הואיל ומקודם לא שם לב, ואולי אף לא ראה את המקום, ועתה הוא מתבונן בו מזווית אחרת לגמרי, יברך עליו. וכעין שכתבתי בהלכה ה לעניין נופים.

תפריט