הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ד – תפילת החג שחל בשבת

ד,א – טעויות בתפילת חג שחל בשבת

התפלל של שבת ולא הזכיר חג, לא יצא, וחוזר לתחילת הברכה. ואם סיים תפילתו יתפלל שוב. ואם כשחזר להתפלל שכח להזכיר שבת, יצא הואיל והזכיר אותה בתפילה הראשונה (התעוררות תשובה א, קיב; אג"מ או"ח ד, ע; הליכות שלמה תפילה טז, א), וי"א שלא יצא, הואיל ולא התפלל כהלכתו (מטה אפרים תקפב, כא; הליכות עולם ג, עמ' פא).

התפלל של שבת ואמר 'יעלה ויבוא' בברכת העבודה, י"א שכיוון שהזכיר יו"ט יצא (כה"ח רסח, יח), וי"א שלא יצא הואיל ולא הזכירה בברכה האמצעית (חכמת שלמה תפז, א; רבבות אפרים ו, שמו).

התפלל ערבית של חג ושכח שבת: י"א שאם שמע ברכת 'מעין שבע' מהש"ץ יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור (מחב"ר רסח, ט; ערוה"ש רסח, יח). וי"א שצריך לחזור, כיוון שתקנו להתפלל תפלה אחת הכוללת שבת ויו"ט, ואין תפלה לחצאין (מאמ"ר רסח, ט; הליכות עולם ג, עמ' פא). ושב ואל תעשה עדיף. ולכתחילה לא ישמע 'מעין שבע', וכך יחזור לכל הדעות (ברוך שאמר ה, כב).

ד,ב – דין תפילה ביום טוב שחל בשבת ודיני טעויות

ביחס למבואר בהערה 3 שרבי מודה לבית הלל, שבדיעבד אם הזכיר את החג באמצע, ובתחילה ובסוף הזכיר רק את השבת – יצא, כמבואר בבאו"ה תפז, א, 'מקדש'. נלענ"ד שאפשר לומר לפי בית הלל, שהואיל וקדושת השבת היא שורש לכל קדושת הזמנים, מספיק להזכיר אותה בחתימה, שכן קדושת החג כלולה בה, וכדי שלא לחתום בשני עניינים. ולדעת רבי עדיף להזכיר גם את החג במפורש ואין לחשוש שזה חתימה בשני עניינים, הואיל והם מקושרים זה בזה.

ואם התפלל של חג והזכיר שבת באמצע ושכח להזכיר את השבת בסוף, לכנה"ג בהגהות הטור – יצא. ולפר"ח לא יצא. ובבאו"ה שם נשאר בצ"ע. ומספק לא יחזור, ויכוון לצאת בחזרת הש"ץ, וכ"כ באשי ישראל מב, הערה לב, בשם רשז"א.

תפריט