יב,א – הכנה משבת ליום טוב
יסוד האיסור להכין משבת לחול מבואר במשנה שבת קיג, א; ובגמרא קיח, א. ולגבי הכנה משבת ליו"ט בביצה לח, א, ושו"ע תטז, ב.
עיקרי איסור ההכנה מבוארים בפניני הלכה שבת כב, טו-טז
ושם כב, טו, כתבתי שמותר להביא בשבת מחזור לבית הכנסת עבור החג, ובתנאי שילמד בו מעט בשבת (וכ"כ אבני ישפה ו, פו, ג; 'ערב פסח שחל בשבת' כב, א).
יב,ב – סעודה שלישית בערב יום טוב שחל בשבת
כתבו מהרי"ל צד; רמ"א תקכט, א; מ"א ב; א"ר ב; שועה"ר ב; ח"א קד, א; גר"א ומ"ב ח, שלכתחילה יאכל סעודה שלישית לפני זמן מנחה קטנה, ורק אם שכח, יאכל אחר כך. ובבאו"ה 'ממנחה', הוסיף שאפילו בחצי שעה לפני זמן מנחה קטנה לכתחילה אין לאכול סעודה שלישית. לעומת זאת, כתב בכף החיים טז, שהמנהג תמיד לאכול סעודה שלישית אחרי מנחה קטנה, "ואפילו בשבת שחל בערב יום טוב משום דכן הוא הסדר ע"פ הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל". וכ"כ חזו"ע עמ' צ-צא. ובאבני ישפה ו, פו, א, כתב, שכיוון שקשה לאכול בערב שבועות לפני זמן מנחה קטנה, כי אז אנשים רגילים לנוח, מותר לכתחילה לאכול אחרי זמן מנחה קטנה.
כתב מהרי"ל צד, שאם אוכל אחרי מנחה קטנה, יקיים סעודה שלישית בכזית פת בלבד, וכ"כ א"ר תקכט, ב. אמנם הרמ"א תקכט, ב, לא נקט שיעור כזית אלא כתב 'מעט פת', וכ"כ גר"א, ח"א קד, א, ומ"ב ח. וכפי הנראה משום שלכתחילה יש לקיים סעודה שלישית בכביצה פת (שו"ע רצא, א). וכ"כ כה"ח טז, שיש ליזהר לאכול עד כביצה פת כדי שישאר לו תיאבון לאכול סעודת יום טוב בלילה, וכ"כ חזו"ע עמ' צא, ומאמר מרדכי כא, מ, עמ' 171. אמנם, בשועה"ר תקכט, ב, סתם שאם לא אכל סעודה שלישית לפני זמן מנחה קטנה יאכל אותה אח"כ ולא נקט שיעור לאכילתו, וכ"כ שעה"צ י, שבאמת יכול לאכול יותר מכביצה, רק שלא יאכל שיעור קביעות סעודה שהוא רגיל בה ביום חול (עיין שו"ע רמט, א), וכ"כ באבני ישפה ו, פו, א, ועבודת יו"ט יז, ד, שיאכל בסעודה שלישית פחות מהרגלו.
יש נוהגים לחלק את סעודת הצהריים לשניים, אחרי מנה ראשונה מברכים ברכת המזון, מפסיקים בדברי תורה או בטיול קצר, חוזרים ונוטלים ידיים שוב לקיים מצוות סעודה שלישית. ואין כאן ברכה שאינה צריכה כי עושים זאת כדי לאכול סעודה שלישית וסעודת ליל יום טוב לתיאבון (פס"ת תקכט, ב).
לעיתים בחורים מגיעים לישיבה לקראת שמחת תורה, והם רעבים, ואזי מותר לתת להם ארוחה רגילה בתוך שלוש שעות הסמוכות לחג, ראשית מפני שכך הוא עיקר הדין, שנית שיש בזה מצוות סוכה, ועוד סיבה חשובה, שעד שיגמרו את ההקפות שאורכות כמה שעות יחזור להם התיאבון.
יב,ג – הוצאת אוכל מהמקפיא בשבת לצורך הלילה
בשש"כ י, י, אסר להוציא אוכל מהמקפיא בשבת על מנת שיפשיר לצורך סעודת יום טוב. וכ"כ הרב אליהו (מאמר מרדכי עמ' 171, לט).
אבל בשו"ת שבט הקהתי א, קנח, התיר על פי מה שכתב בשו"ת מהרש"ג, שהכנה משבת לחול אסורה רק כאשר המגמה לחסוך עבודה בחול או בחג, אבל במקום שייגרם לו הפסד לא גזרו. ובאבני ישפה ו, פו, ה, התיר על פי חיי אדם שכתב שכל זמן שאינו גומר את ההכנה, אין איסור. וכ"כ הלכות המועדים ב, 101*, ופס"ת תקג, א, להלכה. ובפניני הלכה שבת כב, טז, כתבתי על פי המבואר בשו"ע שח, ד; מ"ב שכא, כא, שבשעת הדחק למניעת הפסד מותר לעשות הכנה משבת לחול, כדוגמת הכנסת כלים שעומדים להינזק מהגשם. ויש להוסיף שככל שהכנה בטרחה מועטה ופחות ניכר שהיא הכנה, כך ניתן להקל לצורך פחות חשוב. וכ"כ בהלכה כאן, שכאשר ההמתנה למוצאי שבת תגרום לעגמת נפש ופגיעה בסעודה אפשר להקל.
יב,ד – שינה בשבת לצורך ליל שבועות
ספר חסידים רסו: "בשבת לא יאמר אדם נישן כדי שנעשה מלאכתינו במוצאי שבת, שאסור לומר למחר אעשה, ואפילו חפץ לכתוב תורה, מפני שמראה מה שישן ונח בשבת בשביל החול, אלא יאמר ננוח כי שבת היום". וכן כתבו האחרונים (מ"א רצ, א; א"ר ב; שועה"ר ו; מ"ב ד).
הרבה פוסקים כתבו שהאיסור לומר שישן כדי שיהיה לו כוח לעשות במוצ"ש דבר שאסור לעשות בשבת, אפילו אם הוא דבר מצווה, כגון לכתוב ספר תורה. אבל כדי ללמוד במוצ"ש – מותר. וכ"כ אז נדברו ד, מו; אור לציון ג, יח, יא; אבני ישפה ו, פו, ב; בירור הלכה זילבר ד, עמ' רלב.
אמנם בפניני הלכה שבת כב, טו, כתבתי בטעם דין זה, שהוא כדי שלא לבזות את השבת "שעושה בה הכנה לחול", ועיין בהרחבות שם כב, טז, א, שבזה שאמר כך זלזל בשבת שהקדיש מזמנה היקר והמקודש כדי להתכונן לחול. וכך ביאר בפס"ת רצ, ד, את דעות הא"ר ופמ"ג ׁ(אמנם צ"ע על דבריו). והורה הרב אליהו שאסור לומר בשבת שהוא הולך לישון אפילו לצורך לימוד בליל שבועות (מאמר מרדכי למועדים ולימים עמ' 171, לח).
למעשה כתבתי שלכתחילה עדיף להחמיר, מפני שנכון להדר בכבוד שבת. אבל הרוצה להקל רשאי "הואיל ועיקר האיסור הוא להתכונן בשבת לדבר שיש בו חילול שבת, ובלימוד אין מעשה שאסור בשבת. וגם אין בדיבור זה כל כך פגיעה בכבוד השבת, הואיל והוא לצורך מצווה".
יב,ה – שכח לומר 'ותודיענו' ואכל לפני הבדלה על הכוס
כתב בבאו"ה רצד, א, 'ואם טעה', שאם שכח להבדיל בתפילה ואכל לפני אמירת יקנה"ז, צריך לחזור ולהבדיל בתפילה כדין מי ששכח לומר 'אתה חוננתנו'. ובאור לציון ג, יח, ה, כתב שאין צריך לחזור ולהתפלל, שאין להשוות דין 'אתה חוננתנו' שהוא מעיקר התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, ל'תודיענו' שהיא תקנה מאוחרת של רב ושמואל.
יב,ו – סדר הקידוש יקנה"ז
סדר הקידוש מבואר בשו"ע תעג, א. שכח ואמר קידוש רגיל, יאמר את ברכת הבדלה על כוס יין כשייזכר וכן יברך על הנר. אם הוא בתוך הסעודה, אינו מברך 'הגפן' על כוס היין, שכבר נפטר בברכת היין שבקידוש. ואם הוא אינו רגיל לשתות יין בסעודה, עליו לברך הגפן על כוס ההבדלה (מאמר מרדכי לימים ולמועדים כא, לז, עמ' 171).
יב,ז – דיני הנר שמברכים עליו
כתב באור לציון ג, יח, ו, שיכול לברך 'בורא מאורי האש' על הנרות שהדליקה אשתו, מכיוון שהודלקו כדי להאיר שמועיל לשלום בית (שו"ע רחצ, יא). וכ"כ ברבבות אפרים ד, קכד, יד. אמנם בציץ אליעזר ו, י; יד, מב, ב, כתב שאין לברך עליהם, משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות. ועוד, שאין לברך על נר שנעשה גם להאיר וגם לכבוד אלא רק על נר שנעשה כדי להאיר בלבד.
עוד כתב באול"צ ג, יח, ו, שעדיף לא לחבר שני נרות יחד לברך מאורי האש, כי יש חשש כיבוי בהפרדת הנרות ועדיף לחשוש לכיבוי מאשר לקיים את המצווה מן המובחר לברך על האבוקה. לעומת זאת, בהלח"ב סעיף כ, כתב שאין בהפרדת הנרות חשש כיבוי, כי אין העצים אגודין יחד, ושכך דעת הרב אלישיב, מכיוון שדעתו מתחילה לחבר את השלהבת רק לרגע ולא לעשות מדורה.
