יא – הבדלה

פורסם בקטגוריה פרק ב - דיני עשה ביום טוב, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/12-02-11/

יא,א – הבדלה

עיין בהערה 4 שמוסכם שיסוד מצוות הקידוש בשבת, היינו הזכרת קדושת השבת, מהתורה. ולגבי הקידוש על היין, לדעת רוה"פ המצווה מדברי חכמים, ויש אומרים שגם המצווה לקדש על היין מהתורה.

ולגבי קידוש ביו"ט מבואר שם שיש מחלוקת אם יסודו מהתורה או מדברי חכמים.

ולגבי הבדלה בשבת, לדעת הרבה פוסקים, יסודה מן התורה, וחכמים הם שקבעו לומר את הקידוש ואת ההבדלה על כוס יין (רמב"ם, סמ"ג, חינוך). לרמב"ם יסוד ההבדלה בשבת נלמד מהפסוק: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ז), שצריך לזכרו בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה. ואילו לריטב"א (הובא בשטמ"ק ביצה ד, ב) ורשב"א בעל התוספות (הובא באגרות הרמ"ה עמ' רמח), הלימוד מהפסוק: "וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל" (ויקרא י, י).

ויש אומרים, שמהתורה המצווה היא רק לזכור את קדושת השבת בכניסתה, וכהמשך לכך תקנו חכמים לומר הבדלה ביציאתה (רא"ש). כמבואר בפניני הלכה שבת ח, א.

ולכאורה יוצא, שלסוברים שהבדלה בשבת מהתורה, לפי השיטה שקידוש ביו"ט מהתורה, גם הבדלה ביו"ט תהיה מהתורה, וכ"כ פמ"ג או"ח רצו.

יא,ב – מי ששכח להבדיל במוצאי יו"ט

כתב במ"ב רצט, טז, שכתב רע"א בשם ספר לשון חכמים, שמי שלא הבדיל במוצאי יו"ט אין לו תשלומין, כי רק בשבת שלושת הימים שלאחריה שייכים אליה. ורע"א עצמו סובר שאפשר להשלים הבדלה במשך כל היום הראשון שלאחר יו"ט. ובכה"ח רצט, כד, כתב בשם שו"ת בית יהודה ב, כח, שיכול להבדיל כל השבוע, וברכ"י כתב שאין ראייתו מכרעת ואין לסמוך על זה. וכתבו חסד לאלפים רצט, ב, ובן איש חי ויצא כג, שאם לא הבדיל במוצאי יו"ט בלילה, אין לו תשלומין.

יא,ג – נשמה יתירה ביום טוב

לרשב"ם (פסחים קב, ב, 'ושמואל'), גם ביום טוב יש נשמה יתירה כשבת, ולכן אין צריך להריח בשמים במוצ"ש שהוא יו"ט. אמנם הרבה ראשונים כתבו שאין נשמה יתירה ביום טוב, ולכן אין מברכים על הבשמים במוצאי יום טוב (תוס' ביצה לג, ב, 'כי'; או"ז ב, צב; שטמ"ק ביצה טז, ב; אגודה ברכות ח, קצ).

וכיוון ששני הדברים נפסקו להלכה, שבמוצאי שבת שהוא יו"ט אין מברכים על הבשמים, ומאידך גם במוצאי חג אין מברכים על בשמים, ואין הכרח לומר שהראשונים נחלקו בזה, הרי שצריך לבאר שיש מדרגות בנשמה היתירה. ועל כן כתבתי שביום טוב אין נשמה יתירה כבשבת.

כיוצא בזה כתב בשו"ת דברי יציב או"ח קכג: "והיה אפשר לומר דביו"ט איכא נמי נשמה יתירה, אבל במדריגה יותר נמוכה, ושני המלאכים דשבת הנ"ל הם מהנשמה יתירה, ועיין בתיקונים תיקון כ"ד [דף ס"ט ע"ב] וצריך לקבלא אושפיזין דאינון מלאכין עולימן דנשמה יתירה וכו' עיין שם, ואלו רק במדריגת נשמה יתירה דשבת, ולזה ביום טוב אין אומרים שלום עליכם". וכ"כ בקדושת לוי ויקרא, דרשה לפסח: "כי באמת בשבת בא הנשמה יתירה לאדם מחמת התעוררות העליון, וביום טוב בא הנשמה יתירה לאדם מחמת התעוררות התחתון, ונמצא בין כך ובין כך יש לאדם נשמה יתירה ביום טוב, לכך אין מברכין במוצאי שבת החל ביום טוב על הבשמים, ואין מברכין במוצאי יום טוב".

פורסם בקטגוריה פרק ב - דיני עשה ביום טוב, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן