הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ה – מוקצה

ה,א – טעם איסור מוקצה ביום טוב

אמרו בשבת קכד, ב, שאיסור מוקצה משום חשש הוצאה, ולפי זה שאלו כמה אחרונים (בית יעקב כתובות ז, א; ישועות יעקב תצה; בית מאיר תמו), מדוע מוקצה אסור ביו"ט, שהרי הוצאה מותרת. ביאר רשז"א (שש"כ כא, הערה א), שמ"מ גם ביו"ט אסור לדעת רוה"פ להוציא בלא שום צורך. וכ"כ הלכות המועדים ו, 1. ע"כ.

אמנם הרמב"ם לשיטתו, שהוא סובר שהוצאה הותרה לגמרי ביו"ט, גם בטעם איסור מוקצה לגבי שבת, כתב שהוא סייג לכל המלאכות, ולאו דווקא לאיסור הוצאה. ועיין הרחבות שבת כג, א, ה. וכ"כ הלכות המועדים ו, 1.

ה,ב – אין איסור לטלטל מוקצה עבור אוכל נפש

כתבו תוס' ביצה ח, א, 'אמר': "ואם תאמר, ואנו היאך אנו מסלקין אפר הכירה ביום טוב לאפות הפשטיד"ה, אף על גב שאין ראוי לצלות בו ביצה? ואומר הר"ר יצחק דמוקצה אינו אסור לטלטל ביום טוב בשביל אוכל נפש ושמחת יום טוב". וכ"כ תוס' כח, ב, 'גריפת'; לא, ב, 'אמר'. וכ"כ בשו"ע תקז, ד, שמותר לגרוף טיח מהתנור כדי שהמאפה או הצלי לא יחרך.

וכ"כ רמ"א תקט, ז; תקיח, ג, שמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. לכן מותר לטלטל אבנים המונחים על פירות (מ"ב תקט, לא; תקיח, כג). כמו כן, כאשר יש מפתח של אוכלים בתוך ארנק שיש בו מעות, מותר לטלטל את הארנק כדי לקחת את המפתח (ח"א קא, ה; מ"ב תקיח, כד; חזו"ע עמ' לא).

אמנם בב"י תקיח, הקשה מדוע לא התירו לשחוט עוף לכתחילה ולכסותו באפר שהוסק ביו"ט, ונשאר בצ"ע. ואפשר לומר, שהתירו טלטול מוקצה בשביל ליטול את האוכל עצמו, אבל כאשר התועלת היא לא בהשגת האוכל עצמו אלא רק כדי שיהיה מותר לאכלו, זו תועלת שבאה בעקיפין, והרי זה כמכשירי אוכל נפש, שרק אם לא יכלו לעשותם לפני יו"ט מותר לעשותם ביו"ט, ולהכין עפר אפשר בערב יו"ט. וכעין זה כתב במ"ב תקז, כא. ועיין בבאו"ה תקז, ד, 'כיוון'.

ה,ג – איסור אכילת מוקצה

כתב מ"א תקט, טו: "… נראה לי שמותר לטלטל המוקצה בשביל אוכל נפש אבל אסור לאכלו ולהשתמש בו". וכ"כ מהרש"א ביצה לג, א; שועה"ר תקט, טז; מ"ב לא; שש"כ כא, ג. וביאר בשועה"ר תקט, טז, שאסור לאכול דברי מוקצה "לפי שאכילת יום טוב אף על פי שהיא מצווה, אינה דוחה אפילו איסור של דבריהם, ואף על פי שכל מלאכות הותרו לצורך אכילת יום טוב, אבל מאכלות אסורות לא הותרו", ולכן לא התירו לאכול עוף בחלב לצורך שמחת הסעודה.

ה,ד – איסור שימוש במוקצה לצורך אוכל נפש

למדנו במ"א תקט, טו, שאסור להשתמש במוקצה לצורך אוכל נפש, ולכן נפסק בשו"ע תקב, ג, שאסור לבשל בעצי מוקצה, ובשו"ע תקז, ב, שגם כאשר אין לו עצים אחרים, אסור להסיק בעצי מוקצה. והביאור לכך, ששימוש במוקצה כמוהו כאכילתו, ושניהם נאסרו. ומה שהותר הוא רק טלטול מוקצה, כאשר יש בכך צורך אוכל נפש, מפני שהטלטול אינו שימוש במוקצה. וכעין זה ביאר בשועה"ר תקט, טז.

על פי זה כתב בשש"כ כא, ג, שאסור לפצח אגוזים באבן.

ה,ה – מדיני שימוש במוקצה ביו"ט

סכין של רצענים היא גם כלי שמלאכתו לאיסור וגם מוקצה מחמת חסרון כיס. והשאלה האם מותר להשתמש בה ביו"ט לצורך חיתוך בשר לאכילה. יש אומרים שכלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, מותר בשימוש ביו"ט לצורך אכילה (מ"א תקט, טו; שועה"ר ג; שש"כ כא, הערה יג). ובבאו"ה תצט, ה, 'אלא', פקפק בזה מפני שמכמה ראשונים משמע לאיסור.

מאכל שנעשה בסיס לדבר האסור, כתב בשש"כ כא, ג, שאסור לטלטל את המאכל לצורך אכילתו כי הוא עצמו נעשה מוקצה. אמנם בהערה טו, כתב בשם רשז"א, שלמרות שבדיני שבת נקטינן כסוברים שגם אוכל נחשב בסיס, ביו"ט אולי אפשר להקל, שהרי רוב הראשונים סוברים שאין כלי שמלאכתו לאיסור הופך את הבסיס שלו לאסור, כי הוא אינו אסור לגמרי. וממילא גם ביום טוב שמותר לטלטל את המוקצה כדי להגיע לאוכל, לא יעשה המאכל בסיס לדבר האסור. וכ"כ פס"ת תקט, יא.

כתב פמ"ג תקט, א"א טו, שהותר לטלטל מוקצה לצורך אכילה ביום טוב, ולא לצורך הנאה אחרת.

לרשז"א (שש"כ כא, הערה ה), מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש גם כשהוא צורך קטן, כגון שהפת תאפה יותר טוב או כדי למעט טורח גדול. שהרי מותר לברור ביום טוב פסולת מאוכל כשהאוכל מרובה, אע"פ שהפסולת מוקצה ואפשר לברור את האוכל מהפסולת.

דין גפרורים: לערוה"ש תקב, ו; ושש"כ כא, ה, גפרורים אינם מוקצה, הואיל ואפשר להעביר בהם אש. ואילו לדעת יבי"א ב, כז; אז נדברו ז, סא, גפרורים הם כלי שמלאכתו לאיסור, הואיל ועיקר יעודם להדלקת אש חדשה שהוא דבר האסור ביו"ט. אבל ככל דין כלי שמלאכתו לאיסור מותר להשתמש בו לצורך היתר, כגון לצורך העברת אש.

תפריט