ו – חומרת מוקצה ביום טוב

פורסם בקטגוריה פרק ו - הוצאה ומוקצה, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/12-06-06/

ו,א – מוקצה ביום טוב חמור משבת

ביצה ב, א, משנה: "ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל". רב נחמן ביאר: "לעולם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים… גבי שבת, דסתם לן תנא כרבי שמעון, דתנן: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים – מוקים לה לבית הלל כרבי שמעון. אבל גבי יום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה, דתנן: אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב, מוקים לה לבית הלל כרבי יהודה. – מכדי, מאן סתמיה למתניתין – רבי, מאי שנא בשבת דסתם לן כרבי שמעון, ומאי שנא ביום טוב דסתם לן כרבי יהודה? אמרי: שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה – סתם לן כרבי שמעון דמיקל, יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה – סתם לן כרבי יהודה דמחמיר".

ובכל אופן, גם הסוברים שאין הלכה כרב נחמן, מסכימים שלעניין נולד יום טוב חמור משבת, כמבואר להלן ו, ב, וצריך לבאר מדוע.

ביאר רבנו חננאל: "יום טוב קיל להו לבני אדם דהא אופין ומבשלין בו ועושין בו כל צרכי אוכל נפש ואי שרית להו מוקצה אתו לזלזולי ביה, לפיכך החמיר וסתם לן לחומרא".

ו,ב – בביאור מחלוקת ר"ש ור"י מערוך השולחן שח, ו-ח

בהלכות שבת כתב בערוה"ש שח, ו: "ודבר ידוע שבכל מס' שבת נחלקו ר' יהודה ור"ש במוקצה ונולד, דר"י אוסר ור"ש מתיר, ואיפסקא הלכתא כר"ש. ולדעת הרי"ף והרמב"ם ורוב הפוסקים גם בנולד קיימא לן כר"ש, ולכן לא הזכיר הרמב"ם איסור נולד כלל בשבת…

סעיף ז: ואם תשאל כיון דקיימא לן כר"ש דלית ליה מוקצה, אם כן מהו זה דיני מוקצה שאסורים? והתשובה על זה דודאי גם ר"ש מודה בהרבה מוקצות, כמו מוקצה דבעלי חיים דאמרינן [מ"ה:] דגם ר"ש מודה שבחייהן אסורין בטלטול, וכן מוקצה דגרוגרות וצמוקים שהניחן לייבש ודחאן בידים מודה [שם], וכן מוקצה דחסרון כיס מודה ר"ש [קנ"ז.], וכן דבר שמלאכתו לאיסור לטלטלו מחמה לצל בלי שום צורך מודה ר"ש שאסור [תוס' ל"ו ד"ה הא ר"ש], וכן דבר המסריח אפילו ר"ש מודה שאסור לטלטל [רש"י מ"ו. ד"ה אבל ע"ש], וכן כל דבר שאין תורת כלי עליו כלל כמו צרורות ועפר וכל כיוצא באלו מודה ר"ש [שם בגמ' דפריך אלא מעתה כל צרורות]. כללו של דבר, כל דבר שאינו ראוי לשבת כלל, כמו בעלי חיים ומעות ונרות וכל מיני מתכיות שאינם כלים, וכן מה שיחוס עליהן לבלי להשתמש בהם רק בדברי איסור המיוחדים להם, כמו סכין של שחיטה ומסר הגדול וכיוצא בהם, וזה נקרא מוקצה מחמת חסרון כיס, וכן מוקצה דדחייה בידים, בכולהו מודה ר"ש.

סעיף ח: אלא מהו זה המוקצות שנחלקו בו ר"י ור"ש והלכה כר"ש? זהו בדבר שראוי לתשמיש עתה אלא שיש עליו מוקצה בפועל או בשם, כגון מוקצה מחמת מיאוס כמו נר של חרס שהדליקו בו בחול דהוא מאוס. וכן מוקצה מחמת אוצר. וכן דבר שמלאכתו לאיסור לעשות בו מלאכת היתר. ואיפסקא הלכתא כר"ש, דדבר שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו או צורך מקומו, ומה שאסור מחמה לצל משום דאין להאדם צורך בזה והוי כצרורות ועפר… וכן במוכן לאדם אי הוה מוכן לכלבים, כגון בהמה בריאה או עוף שמתו בשבת, דסבירא ליה לר"י דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, דאקצי דעתיה מכלבים, ור"ש סבירא ליה דמותר, והלכתא כר"ש…"

ו,ג – האם פוסקים כרב נחמן שסובר שהלכה ביו"ט כר' יהודה

נחלקו הראשונים בשאלה, האם הלכה כרב נחמן, שסובר שביו"ט דין מוקצה חמור יותר משבת, שבשבת פוסקים כר' שמעון וביו"ט כר' יהודה.

הסוברים שביו"ט הלכה כר' יהודה הם: רי"ף (ביצה כב, א, מדפי הרי"ף); רמב"ם (א, יז); רמב"ן במלחמות שם; רשב"א (ב, ב, 'ונפלוגי'; עבודת הקודש ה, א); מאירי ביצה ב, ב; השלמה; מכתם; חידושי בן הרמב"ן; רא"ה (ביצה לג, א); אוהל מועד (תחילת הל' יום טוב); ארחות חיים (הלכות יו"ט כ); מגיד משנה א, יז. וכן נפסק בשו"ע תצה, ד.

הסוברים שגם ביו"ט הלכה כר' שמעון הם: בה"ג, ר"י ור"ת (מובאים ברא"ש ביצה ה, יד); אור זרוע (לג, א); סמ"ג (סוף הלכות יום טוב); ראבי"ה (עמ' 415); ריא"ז (פ"א סוף ה"א); רא"ש (ביצה ה, יד); ראב"ד (השגות על רז"ה ועל הרמב"ם). וכך נראה ממרדכי תרמב.[1] וכן פסק הרמ"א, אמנם כתב שבדין נולד מחמירים ביו"ט.

ו,ד – בביאור דעת המחמירים

כתב מ"ב תצה, טו, בביאור דעת השו"ע שדין מוקצה ביו"ט חמור מאשר בשבת: "פירוש, דלעיל בסימן ש"י מתבאר דיש כמה מיני מוקצה המותרין בשבת כמו מוקצה מחמת שעומד לסחורה או בשהכניסו לאוצר ואין דעתו להסתפק ממנו עד אחר זמן, או מוקצה מחמת מיאוס, ועוד כמה גווני. אך כל זה הקילו דווקא בשבת דחמיר לאינשי ולא חיישינן אם נקל לו לטלטל דבר מוקצה יבוא להקל בשאר איסורי שבת. אבל ביום טוב דקילי ליה שהרי הרבה מלאכות מותרים לו לצורך אוכל נפש, ואם נקל לו במוקצה יבוא להקל גם בשאר איסורי יום טוב, ולפיכך אסרו לו חכמים לטלטל ולאכלו. ולפי סברא זו בהמה העומדת לחלבה ותרנגולת לביצתה ושור של חרישה אסור לשחטן ביום טוב עד שיכין אותם לכך מערב יו"ט. וכן כל כהאי גוונא צריך הכנה מבעוד יום. ודבר שהוא מוקצה מחמת נולד פשיטא דאסור לדעת המחבר ביום טוב".

דוגמא למוקצה מחמת מיאוס שהקילו בו בשבת, עץ שתולין בו דגים (שו"ע שי, א).

הכלל הוא שבשבת אוכל תלוש אינו מוקצה ורק אם התקיימו בו שני תנאים נעשה מוקצה: א' דחה אותו במחשבתו, ב' אינו ראוי לאכילה (מ"ב שי, ה). אבל ביום טוב, גם אם רק דחה אותו ממחשבתו הוא מוקצה, כגון אוכל שמיועד לסחורה בלבד, או חיטים שזרען בקרקע אבל עדיין ראויים לאכילה, או ביצים שתרנגולת התחילה לדגור עליהם. וזאת בנוסף לדוגמאות שהוזכרו במ"ב: בהמה העומדת לחלבה, תרנגולת לביצתה ושור של חרישה.

עוד דוגמאות שלשו"ע יהיו אסורות משום מוקצה ולמקילים מותר: בהמה שנמצאת טריפה ביום טוב אסור לטלטלה (שו"ע תצז, יז). בהמות הלנות מחוץ לתחום (מ"ב תצח, טז). לסמוך דלת או קדירה בבקעת (מ"ב תקב, כא).

ו,ה – דין נולד שבו מוסכם להלכה שמחמירים ביו"ט יותר

גם הרמ"א מסכים שבנולד מחמירים ביו"ט יותר מבשבת. ואמנם לר"ת, גם בשבת פוסקים כר' יהודה, ולכן העצמות שנותרו מהבשר שאכלו – מוקצה (מובא ברא"ש ביצה ה, יד). וכ"כ יש"ש (ביצה ה, יט). לעומת זאת דעת רוב ככל הפוסקים שגם בנולד פוסקים בשבת כר' שמעון, וכ"כ רי"ף (ביצה כב, א, מדפי הרי"ף), רא"ש (שם ה, יד), טור (תצה, ד). וכן מוכח מסתימת הראשונים. וכ"כ שו"ע בדין עצמות וקליפות (שח, כז-ל); שועה"ר שח, כג; גר"א תצה, ד, 'אבל היה'; מ"ב תצה, יז, וכ"כ בשעה"צ שח, צג, שדעת כל הפוסקים זולת בודדים.

אבל כאמור ביו"ט גם הרמ"א מחמיר בנולד, וזאת על פי ר"ח (מובא בטור תצה, ד), ורא"ש (ביצה ה, יד). וכ"כ רוב האחרונים ההולכים בדרכו, ומהם: מ"א (תצה, ו); א"ר (תצה, י); דה"ח (הל' מוקצה נב); שועה"ר (תצה, יג); מ"ב (יז). (והמ"א תצה, ז, רצה לומר שהרמ"א מחמיר בנולד גם בשבת, ולא נתקבלו דבריו, עיין מ"ב תצה, יז).

ו,ו – דוגמאות לאיסור נולד ביו"ט

הדוגמא הבולטת של נולד האסור ביו"ט ומותר בשבת היא עצמות שנותרו לאחר אכילת הבשר (מ"ב תצה, יז), ואותה הזכרתי בספר.

דוגמא נוספת, כלים שנשברו ועדיין ניתן להשתמש בשבריהם לצורך אחר, שבשבת אינם מוקצה (שו"ע שח, ו; פניני הלכה שבת כג, יג), ואילו ביו"ט הם מוקצה, הואיל ולא היו ראויים לאותה המטרה (שו"ע תקא, ו; שש"כ כב, הערה קנט).

ויש עוד שתי דוגמאות לנולד האסור ביו"ט, אלא שמפני איסור מלאכה הם מוקצה גם בשבת: א) חלבים שנותרו מבהמה שנשחטה ביום טוב, אע"פ שהם ראויים לשימוש כחומר בעירה לנר והבערה הותרה ביו"ט, כיוון שמתחילה היתה הבהמה ככלל מיועדת למאכל אדם, ולאחר השחיטה והניתוח 'נולדו' החלבים, הרי הם מוקצה (מ"ב תצט, טו). ב) אפרוח שבקע מקליפתו, נחשב מוקצה, ולכן למרות שמותר לשחוט ביו"ט, אפרוח זה אסור משום מוקצה (ביצה ו, ב; מ"ב תקיג, לו).

ו,ז – במה מחמירים יותר ביום טוב ובמה מחמירים יותר בשבת

למדנו שגם לשו"ע וגם לרמ"א מחמירים בדין מוקצה ביו"ט יותר מבשבת, כדי שלא יבואו לזלזל ביו"ט. וקשה שמצינו בכמה דברים שתקנו חכמים שמחמירים בשבת יותר מביום טוב:

יבמות קיד, א: "נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב. היכי דמי? אי דאיכא סכנה, אפילו בשבת נמי! ואי דליכא סכנה, אפילו ביום טוב אסור! לא צריכא דאיכא צערא, וקסבר: מפרק כלאחר יד הוא, שבת דאיסור סקילה – גזרו רבנן, יו"ט דאיסור לאו – לא גזרו ביה רבנן". וכן מצינו שהזכירו סברה זו בביצה כא, א: "ואיבעית אימא: שאני שבות שבת משבות יום טוב". וכן בביצה לה, ב: "משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת". ושם בגמרא מובאות שתי סברות לשני הצדדים, או שבשבת ראוי יותר להחמיר או שביו"ט ראוי יותר להחמיר.

ביאר הרשב"א (ביצה לה, ה, 'אי נמי'): "ונראה לי דבעיקרי המלאכות טפי שרי ביום טוב מבשבת בעיקרן, דבשבת כל מלאכה אסורה וביום טוב כל מלאכת אוכל נפש מותרת. אבל מה שהותר קצתו כאן וכאן, יותר יש להחמיר ביום טוב מבשבת, דילמא כיוון דקיל אתי לאקולי ביה טפי, וכעניין שאמר רב נחמן במוקצה".

ובשטמ"ק ביצה לו, א, 'אי נמי', דחה את דברי הרשב"א מדברי הסוגיה שם "לפיכך כתב נר"ו דכי אמרינן דשבת דחמירא ולא אתי לזלזולי ביה אינו אלא באיסורי דרבנן שאינן משום גזרה, כגון מוקצה שאינו משום גזרה אלא איסורא דרבנן בלחוד, וכגון ארבע וחמש קופות שאינו אלא משום טירחא, ואפילו למאן דדחי וסבר לאסור ביום טוב. אבל במידי דאסור מדרבנן משום גזרה כי הא דהכא שאסרו לגמור האוצר דלמא אתי לאשוויי גומות אין ספק שיש לחוש לחיוב שבת שהוא איסור סקילה יותר מחיוב יום טוב שהוא חיוב לאו".

והיראים רעד (עמ' 298), מבאר שדווקא באיסור מוקצה החמירו יותר ביו"ט משום חשש מלאכת הוצאה: "… שמתוך שמלאכת הוצאה תדירה ומצויה לעניין היתר ביום טוב, הוזקקו לאסור ולגדור גדר יותר ביום טוב ולדבר שנאסר מטעם הוצאה שלא להתיר הוצאת איסור ביום טוב… ובמוקצה שהוא מטעם הוצאה כדאמרינן בתחלת ביצה [ב, ב]…" וכ"כ רוקח קלט: "מוקצה שאסור משום הוצאה יש להחמיר ביום טוב, דתדירה הוצאה משבת כדמשמע בריש מסכת ביצה דסתם לן כרבי יהודה… אבל שאר מוקצה שווה יו"ט לשבת בשלהי מס' ביצה, כגון אין משקין ושוחטין את המדבריות דאינו מתורת הוצאה אלא שמחוסר צידה אין להחמיר ביו"ט".

ו,ח – יו"ט שחל בשבת

כתב ברב פעלים א, ל, ובא"ח במדבר יא, שדינו כשבת, והביאו בכה"ח תצה, לז. וכ"כ שש"כ כא, ח. וכ"כ בחזו"ע עמ' כז-ל, וצירף שלדעת הרמ"א ממילא מקילים, אמנם לעניין נולד גם הרמ"א מחמיר, ואע"פ כן היקל ביו"ט שחל בשבת. וטעמם, מפני שממילא מחמירים בו בכל דיני שבת, ואין חשש שיבואו להקל. אמנם מנגד בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' שלב לרש"ק, החמיר. עי"ש.


[1]. רש"י ביצה לג, א, כתב כרבי שמעון, ובספר הפרדס קמח, כתב כרבי יהודה. הרבה ראשונים ציינו שבשאילתות (קכח) פסק כרבי שמעון, אך היו גרסאות אחרות בשאילתות כפי שמוכח בטור ורבינו ירוחם.

פורסם בקטגוריה פרק ו - הוצאה ומוקצה, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן