ד,א – מכשירי אוכל נפש
כתב במ"ב תקמ, כח, עפ"י מ"א י, ושאר אחרונים, שגם כאשר אפשר לקבל סכין בהשאלה, אפשר לתקן אותו. ובשעה"צ כד, כתב שהפמ"ג (מש"ז ה), פקפק בזה, וחיזק המ"ב את דברי המ"א מדברי הריטב"א, הרמב"ן, ומגיד משנה, שלא חששו לזה כלל, והתירו להכין סכינים בחול המועד.
עוד כתב בשעה"צ כג, שמוכח מהלבוש וא"ר יג, שגם כאשר יכל לתקן את המכשיר בערב חג, אם לא כיוון מלאכתו במזיד לחול המועד, מותר לתקן בחול המועד מכשירי אוכל נפש. ודחה דברי המאמר מרדכי ג' שהתיר רק אם היה אנוס בערב חג. וחיזק בשעה"צ את דבריו מדברי הרמב"ם. אמנם בכה"ח תקמ, מג, כתב שאם אפשר בהשאלה עדיף, כדי לחוש לפמ"ג ומאמ"ר.
בשש"כ סו, יז, כתב שאם כיוון מלאכתו לחול המועד מותר לתקן מכשיר אוכל נפש במלאכת אומן בשינוי, מפני שדינה כמלאכת הדיוט, כפי שלמדנו לעניין תופר (שו"ע תקמא, ה). ודבריו תמוהים, שכן אם כיוון מלאכתו למועד, גם במעשה הדיוט אסור. וכ"כ הרב נבנצאל (ירושלים במועדיה חוה"מ עמ' קפח).
ד,ב – הגדרת מכשירי מכשירים
במ"א תקמא, א, הקשה על השו"ע ממה שהתיר תיקון תנור במעשה אומן (תקמא, ז), ולעומת זאת ברשתות דגים התיר רק במעשה הדיוט (תקמא, א). וביאר: "וי"ל דלא מקרי מכשירין אלא דבר המכשירו לאכילה כגון תנור וסכין (תנור ע"י האפיה, וסכין ע"י השחיטה), אבל רשתות לא מיקרי מכשירין".
ובשלחן עצי שיטים חולק על המ"א וסובר שגם רשתות נחשבות כמכשירי אוכל נפש, ונאסרו במלאכת אומן מפני שיכל לעשותן מערב יו"ט. ונראה שלדעתו כל השייך לאכילה כרשתות ושולחן אכילה מוגדרים כמכשירי אוכל נפש. וז"ל: "הנה המ"א כתב אע"ג דקיי"ל סי' תקמ דתנור שהוא מכשירי אוכל נפש שרי אפילו מעשה אומן, לא מקרי מכשירין אלא תנור וסכין, אבל רשתות לא מקרי מכשירין (סי' תקמא). וזה דוחק. לכן נראה דודאי רשתות מקרי מכשירין, אלא דמכשירין שאפשר מעי"ט אסורין מעשה אומן".
אולם האחרונים קיבלו את דעת המ"א, וכ"כ יד אהרן בהגהת הטור; ח"א כלל קי, ח; מ"ב תקמא, ב; ערוה"ש א, וכה"ח ב; שש"כ סו, יט; חוהמ"כ ז, לח. ויש שאף חיזקו את הגדרת המ"א מדברי הרמב"ן שכתב "מכשירין, כל שהם קרובים לאוכל נפש עצמו, עשו אותם…".
וכ"כ בפס"ת תקמ, ד, ובספר חיכו ממתקים תקמא, א, והוסיפו ששולחן הוא מכשירי מכשירין ומותר לתקנו במעשה הדיוט בלבד. ובספר שמירת המועד כהלכתו ב, 72, הוכיח מבאו"ה ששולחן אינו מכשירי אוכל נפש, שהרי מותר ליטול שכר על מלאכה שהיא לצורך מכשירי אוכל נפש, ומבואר בגמ' מו"ק יב, א, לפירוש רש"י, שאסור ליטול שכר על תיקון השולחנות.
לעומתם מהפמ"ג משב"ז תקמב, א, משמע שהגדיר שלחן כמכשירי אוכל נפש שמותר לתקנו במלאכת אומן. וכן משמע מאבנ"ז או"ח ב, יז.
ד,ג – תיקון לצרכי רבים שכרוך במלאכת דבר האבד
משאית להובלת מזון שהתקלקלה, לכאורה אסור לתקנה במלאכת אומן הואיל והיא מכשירי מכשירים שמותר לתקן רק במלאכת הדיוט. אלא שהואיל ויש בה צורך רבים למועד, יש להניח שלחלק מהאנשים הוא נוגע לדבר האבד, כמו ביטול סעודות וצער רב, ולכן מותר לתקנה מדין דבר האבד. וכן התיר למעשה בחזו"ע (הל' חוה"מ ה'-ו' עמ' קעה). וכן כאשר צריך לתקן מכונה לקטיף פירות, אם נראה שללא התיקון יחסרו פירות לצרכי המועד, מותר לתקנה במלאכת אומן.
ד,ד – ברז מים
כתבתי שכאשר יש קושי להשתמש בברז המים השני שבבית, מותר לתקנו במלאכת אומן. ובשש"כ סו, הערה סה, כתב בשם רשז"א, שקשה להתיר תיקון ברז כאשר יש לו ברז נוסף בבית, וכל התיקון נועד כדי למנוע קצת טרחה. ורק אם הברז השני באמבטיה והוא נוהג שלא לשתות מים שבאו משם, מותר לתקן את הברז שבמטבח. ובקובץ מבקשי תורה סי' קו כתב בשם ריש"א, שמותר לתקן את הברז שבמטבח ואת מערכת החשמל, וגם כאשר יש לו ברז מים אחר בביתו מותר לתקן את הברז שבמטבח כדי שיהיה לו נוח יותר, שזה תיקון מכשירי אוכל נפש, וכשם שהתירו לתקן כלי שאפשר להשאיל משכן. הובא בפס"ת תקמ, הערה 12. וכ"כ בחזו"ע עמ' קפו, שמותר לתקן את ברז המים שבמטבח על ידי טכנאי אומן, כי הוא צורך אוכל נפש.
ד,ה – מערכת החשמל
כתבתי שמותר לתקן את מערכת החשמל על ידי חשמלאי אומן, לצורך תאורה, כדי שיאכל באור. וכן מבואר בשש"כ סו, הערה רלב. וכ"כ בשמירת המועד כהלכתו ב, ל, כאשר אין לו אפשרות לאכול בחדר אחר. וכ"כ באבני ישפה או"ח קז, ולמד זאת מהיתר קישוטי נשים שהוא כעין אוכל נפש.
ולכאורה היה אפשר לומר שיוכלו לאכול לאור נרות כפי שעשו בדורות עברו. אלא שלמדנו בשו"ע תקלג, א, שגם מי שיש לו לחם מותר לטחון לצורך פת חמה וטעימה יותר, והוא הדין לצורך תאורה שיש בה תוספת ממשית להנאת האכילה.
ד,ו – למעט במלאכה כשאפשר
ככלל, כאשר ניתן לבצע תיקון זמני שמועיל לימי החג, אין היתר לעשות תיקון קבוע. וכפי שלמדנו בדין מלאכת דבר האבד, שיש לצמצם במלאכה. אמנם אם מזמינים טכנאי, בדרך כלל אם יצטרך לבוא שוב עבור התיקון הקבוע, יצטרכו לשלם לו תשלום נוסף, וממילא מדין דבר האבד מותר שיתקן תיקון קבוע.
