ה – האם מותר להעמיד סכך על דבר שפסול לסכך?

ה,א – סיכום דברי הגמרא והפוסקים להלכה

משנה כא, ב: "הסומך סוכתו בכרעי המטה – כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – פסולה". גמרא: "מאי טעמא דרבי יהודה? פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל. חד אמר: מפני שאין לה קבע, וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה".

לדעת רובם המכריע של הראשונים מותר להעמיד את הסכך בדבר שמקבל טומאה, או מפני שפסקו כחכמים או מפני שפסקו כר' יהודה לפי הטעם הראשון. מבין הפוסקים כחכמים: רי"ץ גיאת (מובא בשעה"צ תרל, ס); רז"ה; רמב"ם בפיהמ"ש; ראבי"ה; השלמה; רי"ד; מהרי"ל (שו"ת, עמ' רסה) ועוד. מבין הפוסקים כרבי יהודה כטעם הראשון: תוס'; רא"ש; ותה"ד. וכן בארו רבים בדעת הרי"ף, וכך מבואר בירושלמי. וכך עולה מדברי הטור ושו"ע (תרל, יג) שמותר לכתחילה להעמיד בדבר המקבל טומאה.

אמנם לר"ן, הלכה כר' יהודה על פי הטעם שאסור להעמיד בדבר המקבל טומאה. ואיסור זה הוא מדברי חכמים גזירה שמא יסכך בו. וכ"כ רמב"ן; ריטב"א; מאירי בשם הגאונים (על הגמרא כא, ב); מאורות; ועיטור. ועיין בחזון עובדיה עמ' מה, בסיכום הדעות.

ה,ב – הלכה למעשה

בשו"ע תרל, יג, כתב שאין מסככים על כרעי המיטה, בגלל טעמו הראשון של רבי יהודה, משום שאין לה קבע. וכ"כ שו"ע תרכט, ח: "לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות שהם מקבלים טומאה, אין קפידא".

מאידך, כתב שו"ע תרכט, ז: "יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו". ומשמע שהספק מפני שאולי הסולם מקבל טומאה, ואסור להעמיד את הסכך על דבר שמקבל טומאה.

ותרץ בט"ז תרכט, י, שהספק הוא אם הסולם מקבל טומאה ופסול לסכך או אינו מקבל טומאה וכשר לסכך. ואם הוא פסול ורחב ארבעה טפחים, הרי הוא פוסל באמצע הסוכה בד' טפחים. וכ"כ מ"א ט, בתירוצו הראשון. וכ"כ בבית יוסף במפורש שהספק הוא אם מותר לסכך בסולם עצמו, כאשר לתה"ד לא מקבל טומאה, ולרשב"א מקבל טומאה. ולא זו בלבד, אלא שגם תה"ד וגם הרשב"א סוברים שמותר להעמיד בדבר שמקבל טומאה.

וכן הסבירו אחרונים רבים את דעת השו"ע, ופסקו למעשה שמותר להעמיד את הסכך על גבי דבר שמקבל טומאה. כ"כ לבוש תרכט, ח; א"ר ט; ט"ז י, ותרל, יד; מאמ"ר ז; גר"א יא; ברכי יוסף תרל, א; שואל ומשיב מהדו"ג ב, קפט; דעת תורה; ערוה"ש יט; ויבי"א י, נה, לח (והביא עוד אחרונים שהקילו).

אמנם לאחר שכתב במ"א תרכט, ט, הסבר ראשון לפיו השו"ע מתיר להעמיד בדבר המקבל טומאה, ואף כתב שכך נראה לו, הוסיף הסבר שני בדברי השו"ע, לפיו אסור לכתחילה להעמיד על דבר המקבל טומאה, כפי דבריו בענין סולם, אבל בדיעבד מותר. אמנם קשה על דבריו, שכן בסימן תרכט, ז, כתב שאין קפידא להעמיד הכלונסאות במסמרי ברזל. ועוד קשה מדוע כתב שיש להסתפק לגבי סולם, ולא כתב שלכתחילה אין להעמיד על גבי סולם. ומ"מ אחרונים רבים כתבו כך למעשה, שלכתחילה אין להעמיד בדבר המקבל טומאה. כ"כ חיי אדם קמו, ל; שועה"ר תרכט יא-יג; דרך החיים; בכורי יעקב יג; נהר שלום א; קיצור שו"ע קלד, ד; מ"ב כב; כף החיים תרכט, נ; חזו"א וכתב שכך המנהג (סי' קמג).^[1]

לב"ח תרכט, ח, אסור להעמיד על גבי דבר המקבל טומאה אפילו בדיעבד משום שטעם האיסור כרש"י שכאילו הוא מסכך בדבר המקבל טומאה. אמנם כפי שנלמד בהמשך, דעת רוה"פ שטעם האיסור שמא יסכך במעמיד.

ה,ג – מחלוקת בדעת המחמירים אם האיסור גם על פסולי דרבנן

יש להקדים שגם לדעת הר"ן ודעימיה שאוסרים להעמיד בדבר שמקבל טומאה האיסור הוא מדרבנן (שעה"צ תרל, ס), ונחלקו הפוסקים אם הם מחמירים גם בדבר שפסול לסכך מדרבנן.

כתב רש"י (כא, ב, 'שמעמידה'), בביאור האיסור להעמיד הסכך בדבר שמקבל טומאה (לדעה השנייה בדעת ר' יהודה), שבגלל חשיבותו של המעמיד נחשב כאילו סיכך בו. לפי זה משמע, שכל דבר שפסול לסיכוך, פסול גם להעמיד, בין אם איסורו מדרבנן בין אם איסורו מהתורה, בין אם איסורו מחמת שהוא מקבל טומאה ובין אם איסורו מחמת שאינו מין צומח או שנשתנתה צורתו. ומשמע ממ"א (תרכט, יא) ומ"ב (תרכט, כה), שלדעת המחמירים יש להחמיר גם בדבר שמקבל טומאה מדרבנן. וכך הבין בבכורי יעקב תרכט, יד, את הט"ז ומ"א. וכתב בפמ"ג (תרכט, א"א יא), שירא שמיים יחמיר שלא לסכך על גבי נסרים שרחבים ד' שאסורים לסכך מדרבנן.^[2]

אולם כתב הריטב"א יא, ב, שטעם האיסור לר' יהודה: "גזירה שמא יסכך בהם", וממילא כאשר המעמיד פסול מדרבנן אין בו איסור, כפי שכתב בדף כא, ב: "דכל שאין איסורו לסכך אלא מגזירה דרבנן כגון חבילין, לא גזרו בו סמיכה, וגזירה לגזירה היא". וכן דעת רמב"ן, ראב"ד, ר"ן, ומאירי (בביאור השיטה השנייה בדעת רבי יהודה, סוכה יא, ב), שהאיסור להעמיד בפסולי הסכך גזירה שמא יבוא לסכך בהם, הרי שכאשר הם אסורים לסיכוך מדרבנן בלבד, מותר להעמיד בהם, שאין גוזרים גזירה לגזירה. וכ"כ שדי חמד (סוכה סי' ב אות ז) בשם ספר 'בית השואבה'; ביאור הגר"א תרל, א; ר' חיים פלאג'י (לב חיים חלק ב סי' קכ). ולכך נטה בבכורי יעקב תרכט, יד; וכ"כ מנחת יצחק (ד, מה); הלח"ב (עמ' קסד הערה 38); חזון עובדיה (עמ' כה ובהערות); דבר חברון (או"ח תקפ). וכן מובא בפס"ת (תרכט הערה 27) בשם רשז"א והרב ואזנר לגבי חוטי פשתן שהשתנתה צורתם שאסורים לסיכוך מדרבנן.

ה,ד – המחמירים אוסרים גם בפסולים מסיבות אחרות

מדברי רוב הראשונים שהחמירו בדין מעמיד, משמע שגזירת מעמיד נאמרה גם בשאר פסולי סכך, שאין גידולו מן הארץ או שהוא מחובר. שהרי הקשו ריטב"א כא, ב, ור"ן, למה נוהגים לסכך על גבי כותל של אבנים מבלי לחשוש לדין מעמיד. ועוד הקשו רמב"ן וריטב"א מהעושה סוכתו על גבי האילן שאסור משום מעמיד. וכ"כ בכורי יעקב תרכט, טו; שדי חמד (אס"ד מע' סוכה ב, ז) ורשז"א (הסוכה השלם עמ' תנט).

אמנם יש חולקים, וכ"כ מאירי כב, ב: "ואף על פי שהעמדת הסכך על דבר שאין מסככין בו פוסלת, שמא לא נאמרה אלא בדבר המקבל טומאה". ובספר הסוכה השלם עמ' שלב, דייק מעוד פוסקים שפסול מעמיד נאמר רק בדבר המקבל טומאה. כך דייק מהעיטור שכתב בטעם שנוהגים לסכך על גבי כתלים כי דופני הבית אינם מקבלים טומאה. כך דייק גם מגינת וורדים ד, ח, ובית יהודה סז, שהתירו לסכך על גבי שבכה של נחושת כשמחוברת לקרקע שאז אינה מקבלת טומאה (למרות שפסול לסיכוך מצד שאין גידולה מן הארץ).

ה,ה – שיטת החזו"א והחולקים עליו

כתב חזו"א קמג, א-ב, שנוהגים להחמיר בדין מעמיד בפסולי הסכך, ודייק מהר"ן ורמב"ן, שגם מעמיד דמעמיד בכלל האיסור, שכל שיש במבנה הסוכה דברים הפסולים לסכך, ובלעדיהם הסכך לא היה עומד, אזי יש בהם איסור מעמיד בדבר הפסול לסכך. אולם אם המעמיד הוא קרקע או כותל, אין איסור בדבר, כיוון שאין חשש שיסככו בהם.

אלא שהוסיף החזו"א וכתב: "דעת הרמב"ן והר"ן דאיסור מעמיד אינו אלא מדרבנן, ויש מקום להקל בדרבנן מספק…" משמע שבשעת הצורך כאשר מקילים, גם מברכים על הסוכה. ובאול"צ א, מא, דייק מהחזו"א, שכל מה שהחמיר, הוא לפי המנהג שנהגו להחמיר לכתחילה כר"ן, אבל לא סבר שמי שאינו נוהג להחמיר כר"ן צריך להחמיר כמותו.

עוד כתב בביאור דברי החזו"א בשו"ת בצל חכמה ה, מג, שהחזו"א הקל להעמיד בפסולי סכך מדרבנן (מלבד דברים המקבלים טומאה). ובקהילות יעקב (סוכה כו), סובר שאיסור מעמיד דמעמיד לחזו"א הוא רק כשהמעמיד הזה נמצא במקום הסכך, אבל אם הוא בדפנות, כיוון שאינו מצל על הסוכה, גם אם בפועל הוא מעמיד דמעמיד, אין איסור לחזו"א.

ומכל מקום דעת רוב ככל הפוסקים שאין להחמיר בדין מעמיד דמעמיד, שכן כתב בשו"ע תרכט ח: "לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא". וביארו המ"א תרכט, ט, ומ"ב כו, שגם לשיטת המחמירים אין בזה איסור, כיוון שרק המעמיד של המעמיד מקבל טומאה. וכ"כ שועה"ר תרכט, יב; חיי אדם קמו, ל.

ועוד רבים דחו את דברי החזו"א, ומהם: שו"ת חלקת יעקב או"ח רכא; הליכות שלמה עמ' קלה; חזו"ע עמ' מד; שבט הלוי ז, ס; הערות במסכת סוכה לרב אלישיב עמ' צה-צו; הסוכה השלם ט, מד, עמ' שחכ-שלא; הלח"ב עמ' קצד.