הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יב – קטן חתן ואבל

יב,א – דין חתן ושושביניו – הדעות בגמרא

בבלי סוכה כה, ב: "אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה, מאי טעמא? משום דבעו למיחדי (לשמוח) – וליכלו בסוכה, וליחדו בסוכה! – אין שמחה אלא בחופה. – וליכלו בסוכה, וליחדו בחופה! – אין שמחה אלא במקום סעודה. – וליעבדו חופה בסוכה! אביי אמר: משום ייחוד ("דסתם סוכה היו עושין בגגותיהן, ואין דרך ביאה ויציאה שם לרבים תמיד מפני הטורח, ושמא ירד החתן לעשות צרכיו, ויתייחד אחר עם הכלה"). ורבא אמר: משום צער חתן ("שהמקום צר ופתוח, שאין לה אלא שלש דפנות, ובוש לשחק עם כלתו"). מאי בינייהו? – איכא בינייהו: דשכיחי אינשי דנפקי ועיילי להתם. למאן דאמר משום ייחוד – ליכא, למאן דאמר משום צער חתן – איכא. אמר רבי זירא: אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה, וכל שכן דחדי ליבאי, דקא עבידנא תרתי ("שתי מצות, סוכה ומצות נישואין")".

ירושלמי סוכה פ"ב ה"ה: "רבי בא בר זבדא אמר: שושבינן וכל בני חופה פטורין מן הסוכה… ר' מנא הוה שושביניה דר' יעקב בר פליטי, אתא שאיל לר' יוסי, אמר ליה: איזיל דמוך גו מטללתך. רבי יצחק בר מריון הוה שושביניה דחד בר נש, שאיל לרבי לעזר, אמר ליה: איזיל דמוך גו מטללתך".

הרי שלדעת רבי אבא בר זבדא ורב, חתן ושושבינין ובני החופה פטורים מהסוכה. אבל לרבי זירא, והאמוראים בירושלמי – רבי יוסי ורבי אלעזר, חייבים בסוכה (רא"ש ב, ח; ריטב"א ועוד).

יב,ב – טעם הפוטרים

לתוס' (כו, א 'חתן'), רבינו מנוח (ג, ד) ומאירי, חתן ושושביניו פטורים משום עוסק במצווה פטור מן המצווה. אמנם לראב"ד (השגותיו על הרז"ה), טעם הפטור כפשט גמרא, משום מצטער, שהרי אחרי הנישואין ובעילת מצווה, כבר לא נקראים עוסקים במצווה. וכ"כ ר"ן בדעת רי"ף, וכן נראה מרמב"ם (ו, ב-ג). וכ"כ לבוש תרמ, ו.

יב,ג – דעות הראשונים

לדעת רוב הראשונים השושבינים פטורים מהסוכה. לדעת רובם מפני שהלכה כר' אבא. כ"כ רב נטרונאי גאון (שערי תשובה שיא); רי"ץ גיאת; רמב"ם ו, ג; ראבי"ה (תרלה); סמ"ג (עשין מג); ריטב"א; רא"ש בדעת רי"ף. בנוסף לכך, הב"י העלה סברה שאולי גם ר' זירא מסכים שהשושבינים פטורים מהסוכה, ורק מצד מנהג חסידות החמיר לאכול בסוכה. ולדעת הריטב"א, השלמה ורבינו מנוח, גם אמוראי הירושלמי מסכימים שכאשר השושבינים עם החתן הם פטורים מלאכול בסוכה, אלא רק כאשר הם חוזרים לביתם בלילה כדי לישון, הם חייבים בסוכה.

אולם הרא"ש ב, ח, כתב שיש פוסקים כרבי זירא וכירושלמי, וכך יש לנהוג. וכ"כ עיטור, שבולי הלקט שמב, וטור ("שאפשר לו לשמוח בסוכה").

ויש אומרים שאמנם הלכה כרבי אבא אבל בפועל נוהגים להחמיר לאכול בסוכה ולשמוח בחופה כדברי רבי זירא, וכ"כ מאירי, והמכתם.

יב,ד- מהם שושבינים

על הגמרא סוכה כה, ב: "חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה", פירש רבינו אברהם מן ההר: "שושבינין – ידידים המשלחים מנות זה לזה כדאמרינן (ב"ב קמד, ב) שושבינות נגבית בבית דין. בני החופה – שמשמחין החתן ואוכלים ויושבים עמו". דין שושבינות המבואר בב"ב הוסבר ברמב"ם (זכיה ומתנה ז, א-ב): "מנהג פשוט ברוב המדינות שבזמן שישא אדם אשה משלחין לו רעיו ומיודעיו מעות כדי שיתחזק בהן על ההוצאה שמוציא באשתו. ובאים אותן הרעים והמיודעים ששלחו לו ואוכלין ושותין עם החתן בשבעת ימי המשתה או במקצתן, הכל כמנהג המדינה…" (ושם בגמ' וברמב"ם מבואר שמעות השושבינות ניתנים על מנת שכאשר נותן השושבינות יתחתן, החתן של עכשיו יחזיר לו מעות כנגדן).

אמנם היו גם "בני חופה" היינו חברים שלא השתתפו בתשלום, וגם הם פטורים מהסוכה. ומכל מקום גם השושבינים וגם בני החופה היו שמחים עם החתן והכלה במשך כל שבעת הימים, והיו עושים את השמחה במקום החופה, היינו בחדר כלולותיהם, שאליו היו נכנסים כנשואים. ומן הסתם חלק מהשושבינים ובני החופה היו משתתפים בשמחה חלק מהימים (כדברי הרמב"ם), והגרים קרוב מן הסתם חזרו בלילות לישון בביתם (ועל סמך זה פירשו ריטב"א, השלמה, רבנו מנוח, שהאמוראים שאמרו שהם חייבים בסוכה, התכוונו בלילה כשהם חוזרים לביתם).

יב,ה – האם יש היום דין שושבינים שפטורים כל שבעה

לדעת גינת וורדים ד, יג, הפטור של השושבינים היה כאשר השושבינים היו רגילים לאכול ולשמוח יחד עם החתן והכלה במקום החופה, היינו בחדר כלולותיהם, שהוא המקום שאליו נכנסו לחיות כנשואים, ושם היו שמחים שבעה ימים. אבל כאשר החתן והכלה ישנים בחדר כלולותיהם, ואוכלים עם השושבינים במקום אחר, ממילא אין השושבינים פטורים מהסוכה, שכן אם ממילא אין אוכלים במקום החופה מדוע שלא יאכלו בסוכה. וז"ל גינת וורדים שם: "בזמננו זה גם השושבינין ובני חופה הכל כאשר לכל חייבין בסוכה, לפי שאין דרך להסב ולסעוד עם החתן וכלה בתוך החופה, אלא חתן וכלה אוכלין בתוך חופתן לבדם והשושבינין ובני חופה אוכלין לבדן (ומן הסתם במקום השושבינים ברכו שבע ברכות, כי שם היה מניין) וא"כ יאכלו בסוכה וישמחו החתן בחופה (היינו שבזמן שאין אוכלים, יבואו לשמח את החתן והכלה בחופתם, היינו בחדר כלולתיהם) כדקבעי תלמודא למימר וליכלו בסוכה וליחדו בחופה". וכ"כ החיד"א בשו"ת חיים שאל ב, לה, ד, והוסיף, שגם כאשר אוכלים במקום החופה, מי שבא לסעודה אחת, אינו פטור מהסוכה. כיוצא בזה כתב מ"א תרמ, יא, שאם יש לסוכה ד' דפנות החתן ושושביניו חייבים בסוכה, מכיוון שאינם מצטערים שם.

וכ"כ ערוה"ש תרמ, יד, שכיום אין שמחים כל כך הרבה שעות, ולכן אין לשושבינים פטור. וז"ל: "ונראה לי דכל זה בימיהם, אבל האידנא בעונותינו הרבים, ערבה כל שמחה ואין מדרך החתן לשמוח כל כך, וגם השושבינים אינם אצל החתן תמיד, ואי אפשר לנו לפטור ממצות סוכה… ולכן אצלינו קיי"ל כהרא"ש והחתן והשושבינים חייבים כולם בסוכה. ולענ"ד נראה שזה היה עיקר טעמו של הרא"ש".

יב,ו – פסקי האחרונים

לשו"ע תרמ, ו, שושבינים פטורים מהסוכה. וכ"כ למעשה: עיקרי הד"ט לב, י; שו"ת זרע אמת ג, סט, ודחו דברי הגינת וורדים, וסברו שלדעת השו"ע כל אימת שאדם בא לשמח את החתן והכלה הוא פטור מהסוכה, וכ"כ חזו"ע עמ' קנח-קסב.

לעומת זאת אחרונים רבים כתבו שהשושבינים צריכים להחמיר לאכול בסוכה. כ"כ מ"ב תרמ, לג; ערוה"ש יד; יפה ללב ג; חינא וחסדא. וכ"כ בשולחן גבוה יד (וטעמו מפני שכיום נוהגים שהחתן פורש מהכלה אחרי בעילת מצווה, וכבר לא שייך הטעם שפטרוהו מהסוכה).

כתב במ"ב שאם עשו את סעודת שבע ברכות בסוכה לא יברכו לישב בסוכה, וכ"כ שולחן גבוה טו, וחזו"ע עמ' קנח. אמנם בשו"ת פני יצחק (ס, רח) וכה"ח נד, כתבו שיש לברך. ויש לצרף את דעת הגינת ורדים, שכאשר לא אוכלים במקום החופה, חייבים בסוכה וממילא מברכים. וכן את דעת המ"א, שכאשר אין צער מהאכילה בסוכה, חייבים בסוכה. עוד סברה הוסיף רשז"א (הליכות שלמה עמ' קעד), שלכאורה דין החתן ושושביניו עדיף מדין נשים שמברכות על ישיבה בסוכה, ולמה לא יברכו. וגם ספרדים יכולים לצרף סברה זו, שכן רבים מהראשונים סוברים כן. ולכן למעשה, יש לברך על הישיבה בסוכה.

כתבתי בהלכות שבפועל כיום נוהגים לקיים את סעודות שבע-הברכות בסוכה, למרות שבעקבות זאת יאלצו להזמין פחות אנשים. וכ"כ חזו"ע עמ' קנח, והלח"ב עמ' קיא, שבזמנינו המנהג לקיים סעודות שבע ברכות בסוכה (עיין כה"ח תרמ, נד-נה), אלא שכתבו שאין לברך על הישיבה בסוכה (בהלח"ב כתב שאין חתן לברך). אולם כפי שלמדנו, למעשה יש לברך.

יב,ז – האם המצווה להקביל פני הרב דוחה מצוות סוכה

סוכה כו, א: "הולכין לדבר מצוה – פטורין בין ביום ובין בלילה. כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא, כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא – הוו גנו ארקתא דסורא (על שפת הנהר). אמרי: אנן שלוחי מצוה אנן, ופטורין".[4]

רש"י: "הולכים לדבר מצוה פטורין ביום ובלילה – אף על פי שאין הולכין אלא ביום, ומשום דטרידים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה – פטורין מן המצוה. שלוחי מצוה אנן – שבאנו לשמוע הדרשה, ולהקביל פני ריש גלותא".

ושאל מרן הרב (הסכמות ראי"ה סי' צט): "הרי פשוט הוא דתלמוד תורה נדחית מכל מצווה שאי אפשר לקיימה ע"י אחרים, ואיך תדחה הדרשה מצוות סוכה? וצ"ל דשמיעת הדרשה היתה בגדר כבוד תורה, וכבוד הכלל התלוי בנשיאות שהיא מצוה לחוץ מצד התלמוד תורה שיש בה…"

מתוך ביאור הגמרא ומרן הרב קוק, אולי אפשר לפרש שעיקר המצווה להקביל פני הרב ברגל, היינו לשמוע את דרשתו. ואין הכוונה להטרידו בביקורים בסוכה. אמנם המנהג לבקר בסוכה. ואולי הכוונה לרב שאין נפגשים עמו בכל השנה, וקדושת החג מתאימה לפגישה עם הרב. אבל כאשר מדובר בתלמידים שכל השנה שומעים תורה מרבם, אין צורך שיבואו לבקרו בחג, אלא אם הם נמצאים בקרבת מקום יבואו ללחוץ יד ולברך בשלום.

ועיין הרחבות להלכות יום טוב א, יז, ב, על טעמי מצוות הקבלת פני הרב בחג, ושם ביארנו שכל הטעמים משלימים זה את זה.


[4]. סוכה י, ב: "רב חסדא ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא, אגנינהו רב נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים, אשתיקו ולא אמרו ליה ולא מידי. אמר להו: הדור בהו רבנן משמעתייהו? (האם חזרתם בכם, ואתם מסכימים לדעתי שנויי סוכה המופלגים אינם פוסלים) אמרו ליה: אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה". רש"י: "להקביל פני ראש גולה, דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, ופטרינן, כדתנן לקמן (סוכה כה, א): שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה". תוס': "כגון שהיו מתבטלים מן המצות אם היו מחזרין אחר סוכה אחרת". ועיין בערוך לנר לסוכה כו, א, ביאור נפלא, שרב נחמן סבר שהם לא באו לשמוע את הדרשה, אלא רק הזדמנו לשם, ולכן רצו לישון בסוכה, שכן כאשר היו באים לשמוע הדרשה היו ישנים ארקתא דנהרא. אבל באמת הם באו לקבל פני ריש גלותא, אלא שהואיל ולא היה זה בזמן השבת, לכבוד הדרשה, רצו לישון בסוכה משום מראית עין. אבל לא הקפידו על כשרותה, כי באמת היו פטורים ממנה.

תפריט