ה,א – עקום שנתיישר על ידי מכבש
לולב שנפסל מחמת שהוא עקום תחת מכבש עד שהתיישר, אם לא ניכר עליו שהיה פעם עקום ופסול – כשר (שדי חמד מע' ל' אות ב'). והרב יוסף קאפח הביא תשובת ר"ת מכתב יד, שפסק כך (כתבים א' עמ' 456).
ה,ב – דין העלים העליונים שנכפפו ככפתור
סוכה לא, ב: "תניא: לולב כפוף, קווץ, סדוק, עקום דומה למגל – פסול… עקום דומה למגל אמר רבא: לא אמרן אלא לפניו, אבל לאחריו – ברייתיה הוא. אמר רב נחמן: לצדדין כלפניו דמי, ואמרי לה: כלאחריו דמי".
וכתב הרא"ש (שו"ת כלל כד, י): "כפיפת הראש לא מיקרי כפיפה, דכיון דכולו זקוף, רק שעלין העליונים כפופים מעט, לא מיקרי כפוף; ואני אוהב אותו יותר לצאת בו, לפי שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת". ובארו ר' ירוחם (נ"ח ח"ג) והטור, שפסול כפוף הוא דווקא כשהכיפוף בשדרתו של הלולב.
אמנם, יש שהחמירו ופסלו אף בנכפף העלה האמצעי לבדו, שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג. וכ"כ ר"ן (יד, א, 'נקטם'); ריטב"א (כט, ב); הובאו בביאור הגר"א (תרמה, כא). וכתב הב"ח (אות ט) שנכון להיזהר ולהחמיר כשיטתם. וכ"כ רדב"ז (ד, רנט); א"ר (תרמה, ח) בשם כנה"ג; ומהרי"ץ (פעו"צ ב, פה).
ורבים כתבו שהלכה כדעת המקילים, וכן נפסק בשו"ע תרמה, ט; דרכי משה ו; מ"ב מב; ערוה"ש כ; וחזו"ע (עמ' שא).
ולכאורה מדוע לא חששו לדעת המחמירים. אלא שכלל נקוט בידינו, שכל הפסולים הם שינוי מטבעו של המין, וכאשר מדובר בצורה רווחת, לא יתכן שיפסול. וזהו שכתב בשו"ע תרמה, ט: "אבל עליו כפופים בראשו כמו שדרך להיות הרבה לולבים – כשר".
ואולי גם כוונת האוסרים לאסור כיפוף שהוא הרבה מעבר למקובל (והר"ן אסר בכל שהוא). ואולי לא הכירו לולבים שמטבעם כפופים בראש עליהם, ואילו היו יודעים שזו תופעה נפוצה, היו מתירים. ומ"מ למעשה נפסק להלכה שלולבים אלה כשרים. ואע"פ כן הרבה אחרונים כתבו, שלכתחילה עדיף לחוש לדעת המחמירים (ארבעת המינים למהדרין, עמ' קכח). וצ"ע למעשה אם נכון לחוש לדעה שמנוגדת לכלל היסודי, כאשר בנוסף לכך יתכן שגם האוסרים היו מתירים אם היו רואים שזו תופעה מצויה.
