ו – נחלקה התיומת

פורסם בקטגוריה פרק ד - ארבעת המינים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-04-06/

https://ph.yhb.org.il/mp3/13-04-06.mp3

ו,א – הדין בגמרא

סוכה לב, א: "בעי רב פפא: נחלקה התיומת מהו? תא שמע, דאמר ר' מתון אמר רבי יהושע בן לוי: ניטלה התיומת – פסול. מאי לאו – הוא הדין נחלקה? – לא, ניטלה שאני, דהא חסר ליה. איכא דאמרי, אמר ר' מתון אמר רבי יהושע בן לוי: נחלקה התיומת – נעשה כמי שניטלה התיומת, ופסול". וכן נפסק להלכה שנחלקה התיומת פסול. וכיוון שלרוב הפוסקים פסול משום חסר, הרי שפסולו ביום הראשון בלבד. ועיין להלן ו, ח.

ו,ב – ארבע דעות בראשונים מהי התיומת שחלוקתה פוסלת

א. כל העלים בכלל זה, ואם נחלקו רובם – פסול. כ"כ רב האי גאון בשם מר רב יהודאי גאון, בה"ג (הובא בתוספות לב, א, 'נחלקה'), ר"ח, רי"ף (טו, א), רמב"ם (ח, ד), רי"ץ גיאת (לולב עמ' קלח), פסקי רי"ד, ראב"ד (הובא ברשב"א בב"ק צו, א), רמב"ן (הובא במ"מ ח, ד). וכ"כ שו"ע תרמה, ג.

ב. העלה העליון המרכזי, שאם הוא נחלק והשאר סגורים – פסול, ואם הוא שלם ושאר העלים פתוחים כשר. כ"כ רב פלטוי גאון (הובא במנהיג הל' סוכה עמ' שפז), תשובת הגאונים (הובא בתוספות בב"ק צו, א, 'נחלקה'), ר"ן (טו, א, בדפי הרי"ף). (עיין להלן ו, ה, שנחלקו כאשר יש שני עלים מרכזיים).

ג. כל עלה מהעלים שבארבעה טפחים עליונים, אם אחד מהם נפרד – הלולב פסול. כך כתבו בדעת הרי"ף והרמב"ם: מאירי (לב, א, 'נחלקה'); ריב"ב (לב, ב); עיטור (הל' לולב צ, א); ר' אברהם מן ההר (לב, א, 'התיומת'); והרב קאפח (ח, ד, הערה ה).

ד. כאשר יש שני עלים עליונים אמצעיים, החיבור ביניהם נקרא תיומת, ואם נחלקו זה מזה – פסול. כ"כ תוספות (ב"ק צו, א, 'נחלקה') בשם הגאונים.

ו,ג – הדעות בשיעור החלוקה שפוסל

א. הכל עד השדרה – כ"כ הגהות סמ"ק (שם); רמ"א (תרמה, ג); ח"א (קמט, י); שועה"ר (תרמה, י); וחזו"ע (עמ' רצו).

ב. רוב – כ"כ ר"ן (שם); יש"ש (בב"ק ט, ב); ב"ח (תרמה, ח); פמ"ג (משב"ז ד); באור הגר"א יא; ומ"ב (תרמה, טז; יט).

ג. קצת (כל שהוא או טפח) – דעת 'יש מחמירים' שהובאה בר"ן (שם) ובהגהות סמ"ק (מצווה קצג), וסיימו שאף שאין זה במשמע – ראוי לחוש לזה. וכ"כ ח"א (קמט, י); ושועה"ר (תרמה, יא). וכ"כ רמ"א (תרמה, ג), חזו"ע (עמ' ש), והלח"ב (ג, ד, עמ' לט), למצווה מן המובחר.

ובדעה זו נחלקו האחרונים: לדעת הט"ז (תרמה, ד) החומרה היא רק כאשר העלה נחלק כשיעור טפח. ורבים מחמירים לכתחילה בכל שהוא, וכ"כ ח"א (קמט, י); בכור"י (תרמה, יא); וחזו"א (קמה, י).

ו,ד – הלכה למעשה והמהודר

לא מצאנו מי שמורה למעשה כשו"ע מלבד המשכנות יעקב קנח, אלא דעת רוב האחרונים שאין ליטול לולב שנחלק עלהו האמצעי ברובו (ב"ח, פמ"ג, יש"ש, גר"א, מ"ב, חזו"א, הלח"ב, ארבעת המינים השלם). ויש מתירים כל עוד לא נחלק העלה עד השדרה (רמ"א, שועה"ר, ח"א, בכור"י וחזו"ע).

והמהודר ביותר, ליטול לולב שלא נחלק עלהו העליון אפילו כל שהוא (בכור"י, ח"א, חזו"א). אך כפי שכתבתי בספר, בדרך כלל הלולבים היפים הם אלה שמפותחים יותר, וממילא העלה העליון שבהם מתחיל קצת להיפתח, ויש מקום לומר שיופיו של הלולב קודם להידור שיהיה סגור לגמרי.

ו,ה – כאשר ישנם שני עלים מרכזיים

לדעת רבים דין שניהם כדין העלה המרכזי, שאם אחד מהם נחלק ברובו או כולו – פסול. וכ"כ הב"ח תרמה, ח; א"ר ד; בכורי יעקב י; מ"ב טו. אמנם לחזו"א קמה, ד, אם אחד מהם נותר סגור – הלולב כשר, שכן כבר יש לו תיומת. וכ"כ בחזו"ע עמ' רחצ. וכתבתי להלכה כדעת המחמירים, ובשעת הדחק אפשר להקל ואף לברך, שכן יש לצרף את דעת הפוסקים שרק אם רוב העלים נחלקו – הלולב פסול, ואת הסוברים שבשעת הדחק אפשר לברך על פסול (לעיל ד, ו).

ו,ו – האם קורא נחשב סגור

י"א שהקורא מחשיבה את מה שבתוכה כסגור לגמרי, וכ"כ בכורי יעקב (תרמה, ט); מבית לוי (ב, עמ' לב); תשובות והנהגות (ד, קנד); והלח"ב (ג, כד, עמ' פב). וכך הורה הר"י קנייבסקי (כמובא בארחות רבנו עמ' רלב, ופס"ת תרמה, ד, אם כי העדיף לקחת בלי קורא כדי לוודא שהוא סגור).

וי"א שאינו נחשב סגור (מאמ"ר תרמה, ד; רשז"א, כשרות ארבעת המינים עמ' רד; חזו"ע עמ' רחצ).

ו,ז – איזה לולב עדיף – עם קורא או בלי

יש סוברים שהמהודר ביותר הוא לולב עם קורא, כי הוא נחשב סגור לגמרי. וכ"כ בכור"י (תרמה, ט): "אם אפשר למצוא לולב שעדיין מחוברין עליו העליונים ע"י אותו אדום שקורין פאסט, הוא מצוה מן המובחר שבזה יוצא אליביה דכל השיטות". אלא שסיים שלסוברים שנטילת הלולב היא ע"י כסכוס העלים יש להסיר את הקורא בצדדי הלולב, אך לא בראשו. וכ"כ הרב מרדכי אליהו זצ"ל (הלכות חגים נב, לט) שלולב עם קורא מהודר יותר.

ויש אומרים שהקורא אינה מחשיבה את הלולב כסגור, ולכן המהדרין העדיפו לקחת לולב בלא קורא, כדי לבדוק אם העלה העליון סגור והוא מהודר. אמנם אין לחשוש שמא לולב שעטוף בקורא פסול, כי נדיר שיהיה רובו של העלה העליון פתוח (מאמ"ר תרמה, ד; חזו"א ור"י קנייבסקי כמובא בפס"ת תרמה, 13; חזו"ע עמ' רחצ; וכשרות ארבעת המינים עמ' רד). ויש מקום לומר שלשיטתם אין לפתוח את הקורא, שמא תוך פתיחתו יפסלו את הלולב בכך שיוסיפו לפתוח את העלה העליון.

ויש שלמרות שכמעט ואין סיכוי שרוב העלה יהיה פתוח מתחת לקורא, ואפילו פתוח טפח נדיר מאוד למצוא, חוששים לכתחילה שמא תחת לקורא העלה פתוח, ולכן מסירים את הקורא כדי לבדוק זאת (הגרי"ז מבריסק כמבואר בארבעת המינים למהדרין עמ' פב; רשז"א שלמי מועד עמ' קכו).

אמנם מעוד צד אשכנזים פחות נוטים לקחתו, כדי לכסכס בנענועי הלולב כדעת הריטב"א והר"ן (בכורי יעקב תרמה, ב). אבל לשו"ע נוהגים לקחתו לכתחילה כי אין צריך לכסכס (ב"י תרמה, שו"ע תרנא, ט).

ו,ח – טעם הפסול, ואם הוא רק ביום הראשון (חסר או הדר)

לדעת הריטב"א (לא, ב, 'אמר רב'), הפסול מטעם שאינו הדר, שהשוו את התיומת לחוטם האתרוג. וכ"כ בשמו ביאור הגר"א (סוף הסימן), וכ"כ קרית ספר (לולב, ח), וח"א (קמט, י). ולכאורה לסוברים שפסול 'הדר' פסול אף בשאר הימים, כשיטת הרא"ש והרמ"א (לעיל ד, ו), אין ליטול לולב שנחלק עלהו העליון בכל שבעת ימי החג. (וצ"ע בגדר 'הדר', שבדרך כלל הוא פגם משמעותי ביופי, וכאן הוא פסול שאינו נראה. ואולי יש גדר נוסף של 'הדר', שיש בו מום מהותי. ועיין ב'ארבעת המינים למהדרין' בעיונים סי' יא).

אמנם, לדעת ר' ירוחם (ח, ג), פסול נחלקה התיומת משום 'לקיחה תמה', שאינו אוסר אלא ביו"ט ראשון בלבד. וכ"כ מ"א (תרמה, ו); בית השואבה (סעי' טז); שועה"ר (סעי' י); בכור"י (תרמט, לא); ערוה"ש (תרמט, יט); מ"ב (תרמה, יז); כה"ח (תרמה, נא); פס"ת (תרמה ד); וארבעת המינים השלם (עמ' צז).

למעשה, כתב חיים וברכה קפג, בשם מהרש"ם, שבכל מקרה יש להקל בדין זה בשאר ימים (ואף לברכה), כיוון שיש כאן ספק ספקא. ספק שמא הלכה כדעה הסוברת שפסול נחלקה משום 'לקיחה תמה', ואף אם פסול משום הדר, שמא הלכה כדעת רוב הפוסקים שסוברים שאין פסול הדר אלא ביום ראשון בלבד. עוד יש להוסיף, שלדעת הריטב"א שהוא מקור הדעה שפסולו משום הדר, פסול הדר הוא רק ביום הראשון.

ו,ט – הדבקת העלה שלא ימשיך להיפתח

כתב מהרש"ם (דעת תורה תרמה, ז), שיש להכשיר לולב שנחלקה תיומתו קצת (אף למחמירים), ע"י הדבקתו בדבק, כיוון שבנחלק קצת אין הלולב פסול, אלא חוששים שמא ע"י הנענועים יחלק כולו ויפסל. ואין הדבק נחשב שאינו מינו כיוון שבטל ללולב. וכן מצינו לגבי שופר שנפסק בשו"ע (תקפו, ח): "נסדק לארכו, פסול… ואם דבקו, כשר אפילו אם דבקו בדבק; ויש מי שאומר שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו". והכריעו האחרונים שם כדעה הראשונה, כמבואר במ"ב (ס"ק מז) ובשעה"צ (שם ס"ק פג). וכן הורו לעניין לולב פס"ת (תרמה, ד) ושלמי מועד (עמ' קכט) בשם רשז"א, והרב ישראל יעקב פישר (הקדמה לספר ארבעת המינים השלם, עמ' 12).

אמנם, אם הלולב כבר נפסל ברוב – אין להקל להכשירו ע"י דבק (ארבעת המינים השלם, עמ' שכד, בשם רשז"א וריש"א).

ו,י – לולב שיש לו שני עלים מרכזיים ונחלקו ביניהם

כאשר יש שני עלים עליונים אמצעיים, כתבו תוספות (ב"ק צו, א, 'נחלקה') בשם הגאונים, שהחיבור ביניהם נקרא תיומת, ואם נחלקו זה מזה – פסול. לרוב המפרשים הכוונה דווקא כשיוצאים שני העלים מאותו המקום בקצה השדרה (ב"י; פמ"ג משב"ז, ד; ובכור"י ט). ויש אומרים שהחומרה היא גם בעלים עליונים סמוכים שלא יצאו מאותו המקום בקצה השדרה (ט"ז ד).

למעשה כתב הפמ"ג (משב"ז, ד), שכיוון שהשו"ע והרמ"א לא הזכירו שיטה זו – אין לחוש לה כלל. וכ"כ בארבעת המינים למהדרין (עמ' עו); והליכות שלמה (עמ' קפ), אמנם לעצמו הידר רשז"א שלא לקחת לולב בעל שתי תיומות שנחלקו ביניהם. וכ"כ לחוש לכתחילה לשיטה זו: מהרי"ל; מהרש"ל (יש"ש בב"ק, ב); ב"ח (תרמה, ח, 'ולענין'); בכור"י (ס"ק ט); משנה הלכות (ג, נט); והלח"ב (עמ' מא). והעיקר להלכה כדברי המתירים, שגם האוסרים רק חששו לזה לחומרה. ועוד שיש לצרף את סברת הכפות תמרים (סוכה לב) והחת"ס (סוכה לא, ב), שלא אסרו הגאונים אלא כשנפרדו התיומות זו מזו בזמן שצמחו באילן. אך אם נפרדו מחמת הטלטול – הלולב כשר.

ו,יא – לולב ששני חלקי העלה העליון שלו אינם שווים

דבר זה מצוי שצד אחד גבוה מחברו, ואם אין הדבר ניכר, הלולב מהודר (רשז"א וריש"א, ארבעת המינים למהדרין עמ' סד). ואם ניכר, כל זמן שצד אחד עובר את החצי של הצד השני – כשר, עפ"י שועה"ר תרמה, ט. כאשר צד אחד צר מחבירו, כל זמן שברוב העלה הוא מכסה רוב חבירו – כשר (עפ" רשז"א שם עמ' סח).

ו,יב – הימנק ותיקונו

סוכה לא, ב: "נקטם ראשו. אמר רב הונא: לא שנו אלא נקטם, אבל נסדק – כשר. – ונסדק כשר? והתניא: לולב כפוף, קווץ, סדוק, עקום דומה למגל – פסול. חרות – פסול. דומה לחרות – כשר! אמר רב פפא: דעביד כהימנק".

מצאנו בראשונים כמה דעות מהו הימנק הפסול. י"א שהוא ברזל בעל ראש מפוצל, המשמש סופרים לשיעור רוחב השרטוט, וכ"כ רש"י (לב, א, 'אלא') ועיטור (לולב פט, ב). י"א שהוא מזלג בעל שתי שיניים, וכ"כ ר"ח (בב"מ כה, ב) והערוך (המנק). וי"א שהוא מחוגה, וכ"כ המאירי (לא, א).

הורה רשז"א שאם אפשר להצמיד בחזרה את ההימנק שיראה כאחד – כשר (הליכות שלמה י, ו). וכ"כ בארבעת המינים למהדרין עמ' קיב בשם דודו הרב עדס והרב עזריאל אויערבאך. ונראה שאפשר גם להדביק את העלים כדי שישארו צמודים.

ו,יג – שיעור המרחק בין חלקי הסדק בהימנק

מהגדרות הראשונים עולה שהמרחק בין העלים הוא מרחק ניכר עד שראש הלולב נראה כשני ראשים. וכן עולה מלשון הרי"ף: "כלי שיש בו שני ראשים". ובאר הראב"ד (תמים דעים רלב): "שכבר נפתח הסדק בענין שאינו יכול להתחבר". וכן נראה מהראשונים שנקטו לשון 'נפתח הרבה' ובהם: יראים (מצווה תכב); רא"ה (לב, ב); ור' ירוחם (ח, נח). ונראה שלשיטתם אף אם נראה ראש הלולב כשני ראשים, אם לא נתרחקו העלים הרבה – הלולב כשר. וכ"כ מהרש"ם (דעת תורה תרמה, ז), שאין לאסור בנחלק בלבד, אף שהסדק נראה, כיוון שעדיין נראה לכל שהם אחד, וכשמניח הלולב על שולחן או כשמנענע בו, נוגעים הסדקים זה בזה. ואין לאסור אלא בנתעקמו ונתרחקו זה מזה הרבה. וכ"כ חזו"א (קמה, ח); מבית לוי (ב, עמ' לב); וכשרות ארבעת המינים (עמ' ר) בשם רשז"א.

והרמב"ם (ח, ג) כתב שאם "נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שיראו כשנים פסול", וכ"כ שו"ע תרמה, ז. ומשמע מלשונם שאף בנתרחקו מעט, אע"פ שלא נטו לכאן ולכאן – פסול. ואף שלשו"ע אין לפסול אא"כ נחלקו כהימנק רוב העלים (כמבואר בבאו"ה 'נסדק'), יש מהאחרונים שהחמירו לאסור בנחלק מעט אף בעלה המרכזי בלבד. וכ"כ ח"א (קמט, י), לבושי שרד (תרמה, כב), והגרי"ז מבריסק.

למעשה, נראה שדעת המקילים עיקר, שכן כל מה שהחמירו הרמב"ם ושו"ע הוא רק כאשר נחלקו רוב העלים, אבל כאשר רצו האחרונים להחמיר לפי שיטת הסוברים שהימנק הוא בעלה המרכזי בלבד, יש להחמיר רק כאשר המרחק בין שני החלקים גדול. בנוסף לכך יש לצרף את דעת רש"י וראב"ד, שסוברים שאיסור הימנק הוא כאשר נסדקה השדרה. וכ"כ שועה"ר (תרמה, יב). וכן לרש"י אינו נאסר אלא כשנסדק דרך גדילתו, אך אם נחלק אחר שנתלש – כשר. ואף אם נאמר שנסדק עלה המרכזי בלבד, הרי לדעת רוה"פ הכוונה כשנתרחקו שני חלקיו זה מזה הרבה.

ו,יד – אורך הסדק בפסול הימנק

כתב הראב"ד (תמים דעים רלב) שאפילו לא נסדק באורכו אלא במיעוטו, כל שהתרחק שיעור הפוסל – פסול. וכ"כ לבוש (תרמה, ז); פמ"ג (משב"ז ט); ח"א (קמט, י); בכור"י (תרמה, כ); מ"ב לב; כה"ח מח; וכשרות ארבעת המינים (עמ' רב). (ובנהר שלום ה; ולבושי שרד תרמה, כב, כתבו שאפילו נסדק בכל שהוא אם הוא בכשיעור הפוסל – פסול. ותימה עליהם איך בשיעור כלשהו יהיה כשיעור ניכר שפוסל).

פורסם בקטגוריה פרק ד - ארבעת המינים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן